רע"א 8382/98 בנק לאומי לישראל בע"מ נ. מינה גלפנד

1.המבקש (להלן: הנושה) הגיש בתאריך 21.12.98 לבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בקשה למתן צו כינוס נכסים כנגד המשיבה 1 (להלן: החייבת) ולהכרזה עליה כעל פושטת-רגל, לאחר שזו הודיעה לו כי אין ביכולתה ובדעתה להחזיר לו חוב של כ4,865,000- ש"ח. עוד קודם להגשת בקשתו של הנושה, ביצעה החייבת פעולות משפטיות בזכויותיה בשתי דירות (להלן: הדירות). את זכות הבעלות בדירה אחת, ברחוב אל-על 10 ברמת-גן, העבירה החייבת בתאריך 2.4.98 לילדיה - המשיבים 2 ו3- (להלן: גלפנד). על זכות החכירה לדורות בדירה השניה, ברחוב מקדונלד 20 ברמת-גן, רשמה החייבת בתאריך 24.2.98 הערת אזהרה אצל רשם המקרקעין לטובת אחותה - המשיבה 4 (להלן: רביד) - ומאוחר יותר, בתאריך 17.6.98, אף מכרה לרביד את זכותה זו תמורת 500,000 דולר. על כל אחת מן הדירות גם נרשמה על-ידי גלפנד ורביד משכנתא לטובת חברת ביטוח.

לאור זאת הגיש הנושה בקשה במסגרת תיק פשיטת-הרגל לבית-המשפט המחוזי למתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד כנגד החייבת, גלפנד ורביד, שימנע מהם לעשות כל דיספוזיציה בדירות. הנושה טען בבית-המשפט המחוזי כי הפעולות שביצעה החייבת בזכויותיה בדירות יהוו - לאחר שיכריז בית-המשפט על החייבת כעל פושטת-רגל - משום הענקה הבטלה כלפי הנאמן בפשיטת הרגל, לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם1980- (להלן: הפקודה), באשר נעשו בתקופה של שנתיים שקדמה להכרזה האמורה.

בית-המשפט המחוזי (השופטת ורדה אלשיך) דחה את הבקשה ככל שהיא נוגעת לגלפנד ולרביד, וקבע כי לנושה אין כל "יריבות ישירה" עם האחרונים. עוד הוסיף בית-המשפט המחוזי, כי היה ותתקבל בקשת הנושה לקבל צו כינוס נכסים כנגד החייבת ולהכריז עליה כעל פושטת-רגל - תהא פתוחה הדרך בפניו לבקש את ביטול הפעולות המשפטיות שביצעה החייבת בזכויותיה בדירות.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי.

2.בבקשתו טען הנושה, כי אין כל מחסום בפני הוצאת צו מניעה זמני כנגד צד שלישי, שאינו בעל-דין בתובענה העיקרית. עוד טען הנושה, כי אם לא יינתן צו המניעה הזמני כנגד גלפנד ורביד עלולים הם להעביר את זכויותיהם בדירות לצד רביעי תמים ובכך לסכל את האפשרות שהדירות יוקנו לנאמן בפשיטת-הרגל, לאחר ההכרזה על החייבת כעל פושטת-רגל. מנגד טענו גלפנד ורביד, כי המסגרת הדיונית של הליכי פשיטת רגל כנגד החייבת אינה המסגרת הנכונה לבקש צו מניעה זמני כנגדם, שכן אין כל יריבות בינם ובין הנושה, באשר הזכויות בדירות הן שלהם ואין הם אך במעמד של מחזיקים בדירות עבור החייבת. עוד טענו גלפנד ורביד כי אין הצדקה עניינית למתן צו מניעה זמני נגדם.

3.החלטתי לקבל את הבקשה ולדון בה כאילו ניתנה רשות ערעור וכאילו הוגש ערעור על-פי הרשות שנתקבלה.

4.דין הערעור להתקבל. בעקרון, מטרתו של סעד זמני - לרבות צו מניעה זמני - שנותן בית-המשפט, הינה למנוע את שינוי מצב זכויותיהם של בעלי-הדין, באופן שבתום ההתדיינות יוכלו בעלי-הדין הזוכים בהתדיינות, ליהנות מן הסעד העיקרי המבוקש על-ידם. עמד על כך הנשיא שמגר בע"א 732/80 ארנס ואח' נ' בית-אל - זכרון יעקב , פ"ד לח(2) 645, בע' 652:

פשוט וברור הוא, כי הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן.

הליך פשיטת-רגל מיועד, בין היתר, להביא למצב שבו נכסי החייב יכונסו לצורך מימושם וחלוקת התמורה בין הנושים. גם במסגרת הליך כאמור, מתעורר לעתים הצורך למנוע את שינוי הנסיבות, לשם הבטחת אפשרותו של בעל-דין ליהנות מן הסעד המבוקש על-ידו.

במצב דברים זה, העובדה כי מבחינה פורמלית הצד השלישי שאליו הועברו נכסי החייב אינו צד ישיר להליך פשיטת הרגל שבין הנושה לחייב, אינה יכולה לעמוד בפני הצורך לאפשר הגעה לכל נכסי החייב במסגרת הליך פשיטת-הרגל. סדרי הדיון צריכים לאפשר את הגשמת זכויותיהם המהותיות של הצדדים. על-כן, אין להופכם לסד הכובל את ידי בית-המשפט, עד כדי פגיעה ביכולתו לסייע לבעלי-דין לעמוד על זכויותיהם. ראו ע"א 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן , פ"ד מט(2) 102, בע' 115.

בעניין זה גם אין כל הבדל בין הוצאת צו המניעה הזמני במסגרת הדיונית הנוכחית לבין הוצאת אותו צו ממש בהליך דיוני נפרד שעשוי להתנהל בין הנושה לבין הצד השלישי. אכן, זכויותיו של הצד השלישי בנכסי החייב עשויות להיות מותנות בתוצאות הליך פשיטת-הרגל שמתנהל בין הנושה לבין החייב. במובן זה, גם הצד השלישי הינו "צד" להליך פשיטת-הרגל.

יוצא, איפוא, כי אין כל מחסום דיוני המכשיל את הוצאת צו המניעה הזמני במסגרת הליך פשיטת-הרגל שבין הנושה לחייבת. בנסיבות אלו מתעוררת השאלה, אם הוצאת צווי מניעה זמניים כנגד גלפנד ורביד מוצדקת לגופו של עניין.

5.סעיף 96 לפקודה קובע:

(א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל אחרי שעברו שנתיים ולפני שעברו עשר שנים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן, אם לא הוכיחו התובעים מכוח ההענקה כי בזמן שנעשתה ההענקה היה המעניק כשר-פרעון של כל חובותיו בלי להיזקק לנכס הכלול בהענקה וכי משנעשתה ההענקה עברה זכות המעניק באותו נכס לנאמן על ההענקה.

(ג) "הענקה", לעניין סעיף זה - לרבות כל העברה, אך למעט הענקה -

(1) בשל נישואין ולפניהם;

(2) לטובת קונה או בעל שיעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;

(3) לאשת המעניק או לילדו או לטובתם, של נכס שהגיע למעניק אחרי נישואיו בזכות אשתו.

סעיף 96 לפקודה מבטל, בין היתר, הענקה של פושט-רגל לצד שלישי, שלא נעשתה בתום לב ובתמורה בת-ערך, וזאת משיקולים של צדק כלפי נושיו של פושט-הרגל. ראו אוריאל פרוקצ'יה, דיני פשיטת רגל והחקיקה האזרחית בישראל (תשמ"ד), בע' 111. מכאן, שהימנעות ממתן צו מניעה זמני בפתח הליכי פשיטת-הרגל עלולה, בנסיבות מסויימות, לייתר את סעיף 96 לפקודה ולהביא למצב שבו ייפגעו זכויותיו של הנושה או אפילו לסבך צד רביעי תמים. השוו, למשל, לע"א 367/70 הוכברג נ' שלגי , פ"ד כה(2) 149. לא זו בלבד, אלא שבמצב שבו העברת זכויות בנכסי החייב מהווה משום הענקה לפי סעיף 96 לפקודה, עשוי לקום לצד שלישי שאליו הועברו הזכויות בנכסי החייב, מניע להעביר את זכויותיו שלו בנכסים לצד רביעי ולסבך על-ידי כך את מצב העניינים.

לפיכך יש לאזן בין הפגיעה האפשרית בנושה וסיבוכו של צד רביעי תמים אם לא יוטל צו המניעה הזמני, לבין המגבלה המוטלת על עבירות הנכסים שבידי הצד השלישי מכוחו של צו כזה. בגדר איזון זה, על הנושה להוכיח לכאורה את קיומו של מעשה פשיטת-רגל ואת הענקת נכסי החייב, כהגדרתה בסעיף 96 לפקודה. כמו-כן עליו להראות כי מאזן הנוחות בין הצדדים נוטה לטובתו.

6.במקרה שלפנינו - שבו הועברו הזכויות בדירות לגלפנד ולרביד מספר חודשים לפני הודעת החייבת לנושה על הפסקת תשלום החוב - הוכיח הנושה, לכאורה, כי החייבת ביצעה מעשה פשיטת-רגל וכן כי הייתה הענקה של הדירות, כהגדרתה בסעיף 96 לפקודה. בעניין זה לא שוכנעתי מדברי גלפנד ורביד כי טענות הנושה נעדרות כל יסוד.

אף מאזן הנוחות נוטה לטובת הנושה, שכן הוצאת צו המניעה הזמני עשויה למנוע פגיעה עתידית בו, כאמור, ומאידך היא אינה מונעת מגלפנד ומרביד להמשיך ולהשתמש בדירות, אלא היא מונעת מהם אך לעשות דיספוזיציה בדירות.

7.אשר-על-כן מוטל בזאת צו מניעה זמני כנגד גלפנד, המונע מהם לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיהם בדירה הרשומה על-שמם ברחוב אל-על 10 ברמת-גן (דירה הידועה גם כגוש 6125, חלקה 661, תת-חלקה 6). כן מוטל צו מניעה זמני כנגד רביד המונע ממנה לעשות כל דיספוזיציה בזכויותיה בדירה הרשומה על-שמה ברחוב מקדונלד 20 ברמת-גן (דירה הידועה גם כגוש 6205 חלקה 721). הנושה יפקיד ערבות לכל נזק שעלול להיגרם לגלפנד ולרביד כתוצאה ממתן צו המניעה הזמני.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.