פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8499/18
לפני:
כבוד השופט ע' גרוסקופף
המבקשת:
מליבו בנייה בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1.
קריגר
נדלן
אפטר 7 בע"מ
2.
קריגר
בליטמור
14 בע"מ
3.
קריגר
ברגסון 7 בע"מ
4.
קריגר
בראלי 16 בע"מ
5.
קריגר
בארט 8 בע"מ
6.
קריגר
משה שרת 14 בע"מ
7.
קריגר
נדל"ן
טאגור
3-13 בע"מ
8.
קריגר
בראלי 14 בע"מ
9.
קריגר
ברגסון 15 בע"מ
10.
קריגר
ברלינר
10 בע"מ
11. קבוצת חג'ג'
קריגר
2442 בע"מ
12. קבוצת חג'ג'
קריגר
5896 בע"מ
13.
קריגק
תוספתא
3-13 בע"מ
14.
קריגר
תמ"א 38 אוסישקין 98 בע"מ
15.
קריגר
נדל"ן בן יוסף 12 בע"מ
16.
קריגר
יהודה המכבי 32-36 בע"מ
17.
קריגר
נדל"ן יהודה המכבי 2 בע"מ
18.
קריגר
לואי מרשל 46 בע"מ
בקשת רשות ערעור על
החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו מיום 1.11.2018 בת"א 31857-03-15
שניתנה על ידי כב' השופטת תמר אברהמי
בשם המבקשת:
עו"ד אריאל
דינובצקי
;
עו"ד עדי מסורי
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת תמר אברהמי ) בת"א 31857-03-15 מיום 1.11.2018 בגדרה הורה בית המשפט על המבקשת להפקיד ערובה בסך של 225,000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאותיהן של המשיבות.
1.
ביום 23.3.2015 הגישה המבקשת תביעה שעניינה הפרת הסכמים בין הצדדים ותבעה פיצויים בסכום של 19,470,000 ש"ח. ביום 26.4.2017 הורה בית המשפט על המבקשת להפקיד ערובה בסך 180,000 ש"ח לצורך הבטחת הוצאותיהן של קבוצת חג'ג' התחדשות עירות בע"מ וקבוצת חג'ג' ייזום נדל"ן בע"מ (נתבעות 24-23 לפי כתב התביעה). ביום 7.12.2017 הורה בית המשפט על המבקשת להפקיד ערובה נוספת בסך 60,000 לצורך הבטחת הוצאותיה של קריגר התנאים 18-12 בע"מ (נתבעת 19 לפי כתב התביעה). ביום 1.11.2018 הורה בית המשפט על המבקשת להפקיד ערובה שלישית בסך 225,000 ש"ח עבור הבטחת הוצאותיהן של המשיבות (הנתבעות 18-4 ו-22-20 לפי כתב התביעה). על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.
2.
המבקשת מלינה על ההחלטה השלישית המורה על הפקדת ערובה נוספת וזאת מן הטעם שסך כל הערובות שהופקדו עולה לכדי כחצי מיליון ש"ח, וזאת בנוסף לסכום של כחצי מיליון ש"ח ששולם כאגרה – דבר הפוגע, לשיטתה, בזכות הגישה לערכאות. עוד נטען כי הבקשה השלישית להפקדת ערובה הוגשה בשיהוי רב, כי המבקשת הוכיחה מעל לכל ספק סביר כי היא חברה עם איתנות כלכלית וכי די בערובות שהופקדו לפי שתי החלטותיו הקודמות של בית המשפט כדי לכסות את הוצאותיהן של המשיבות גם כן.
3.
דין הבקשה להידחות. ככלל, ערכאת ערעור איננה נוטה להתערב בהחלטה על חיוב חברה-תובעת בהפקדת ערובה להוצאות הנתבע לפי סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999, ולערכאה הדיונית נתון שיקול דעת רחב בעניין זה (ע"א 7193/13
ש.א. פתרונות בע"מ ואח' נ' ברנע ואח' , פסקה 15 (22.9.2014); רע"א 6315/18 חב' ג'י אם בניה בע"מ נ' מנהל מע"מ לוד , פסקה 7 (7.10.2018)). המבקשת לא הצליחה להראות כי המקרה דנן בא בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים התערבות.
הן בחינת סכום הערובה שנקבע במסגרת ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור (12,500 ש"ח עבור כל אחת מן המשיבות), והן בחינת סך כל הערובות שהפקידה המבקשת (465,000 ש"ח) למול סך הפיצויים שהיא תובעת במסגרת ההליך העיקרי (19,470,000 ש"ח) מצביעים על איזון מידתי וראוי בין כלל השיקולים הצריכים לעניין (ראו: רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ , פסקה 13 (11.2.2009); רע"א 7496/15 אור בנמל בתל אביב הקטנה בע"מ נ' צפון הירקון תל אביב בע"מ , פסקאות 5-4 (14.2.2016)).
4.
משלא נתבקשה תשובת המשיבות, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ח' בטבת
התשע"ט
(16.12.2018).
ש ו פ ט