פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
8566/14 - ה'
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
אבי גרבלי
נ ג ד
המשיבה:
עיריית אשדוד
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון) ברע"א 34232-11-14 מיום
24.11.2014
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד אורי ירון
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' הנשיא י' אלון ) מיום 24.11.2014 ברע"א 34232-11-14. בגדרי החלטה זו נדחתה בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקרית גת (כב' השופט א' זבולון ) מיום 30.10.2014 בת"א 702/08, שבה נקבע כי ההליכים בתביעת המבקש שנמחקה יחודשו, בכפוף להפקדת 10,000 ₪ לטובת הבטחת הוצאות המשיבה.
2.
אלה הן עיקרי העובדות הצריכות לענין: ביום 21.2.2008 הגיש המבקש תביעה נגד המשיבה בגין נזקי גוף שנגרמו לו, לטענתו, בתאונת דרכים שבה היה מעורב בשנת 2001. לאחר ישיבה מקדמית שהתקיימה בהעדר המבקש ובא-כוחו, שבמהלכה הצהיר בא-כוח המשיבה כי הצדדים הסכימו שהתביעה תידחה, נדחתה התביעה. כעבור זמן-מה, פנה המבקש לבית משפט השלום על-מנת לחדש את ההליכים בתביעה. בבקשתו טען, כי הסכמת בא-כוחו דאז ניתנה שלא על דעתו. בית המשפט נעתר לבקשה, והורה על ביטול פסק הדין בכפוף להפקדת סכום של 4,000 ₪ בקופת בית המשפט. לאחר שהפקיד המבקש את הסכום האמור, חודש ההליך, ובישיבה נוספת הגיעו הצדדים להסדר דיוני אשר לפיו על המבקש להשלים עניינים אחדים. משלא השלים המבקש עניינים אלה, ובהתאם להסדר הדיוני, הורה בית המשפט על מחיקת התביעה. הסכום שהופקד בקופת בית המשפט הועבר לידי המשיבה.
בחלוף למעלה משנה, פנה המבקש פעם נוספת לבית המשפט לחידוש ההליכים. בית משפט השלום נעתר גם הפעם לבקשה, לפנים משורת הדין ועל אף התנגדות המשיבה. עם זאת קבע, כי על המבקש להפקיד סכום של 10,000 ₪ לטובת הבטחת הוצאות המשיבה. שתי בקשות לעיון חוזר שהגיש המבקש נדחו. אף בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי בענין נדחתה. בית המשפט המחוזי הדגיש, כי התביעה נפתחה לפני כשבע שנים, הטיפול בה הסתיים והיא חודשה פעמיים, וכי גם בתקופה שבה הייתה "פעילה", לא קודם ההליך והמבקש הגיש בקשות חוזרות ונשנות לדחיית מועדי הדיון שנקבעו. לפיכך, נקבע כי החלטת בית משפט השלום "מאזנת כראוי בין הצורך להבטיח לבעל דין את יומו בבית המשפט, לבין מניעת הטרדתו הבלתי פוסקת של בעל הדין שכנגד ולפחות כדי הבטחת הוצאותיו". על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני.
3.
בבקשה נטען כי מצבו הכלכלי של המבקש לא מאפשר לו להפקיד את סכום הערובה שנקבע.
4.
המשיבה מתנגדת לקבלת הבקשה. לטענתה, מדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" אשר אינה מגלה טעם של ממש למתן רשות ערעור. כן נטען כי לבקשה לא צורף תצהיר תומך וגם בשל כך דינה להידחות. גם לגופם של דברים טוענת המשיבה כי יש לדחות את הבקשה. כך נטען כי נוכח התנהלותו של המבקש, ובמיוחד בשל העובדה כי אין זו בקשתו הראשונה לחידוש ההליכים, היה מקום להתנות את בקשתו בסכום גבוה של 10,000 ₪. לבסוף, נטען גם כי החלטת בית משפט השלום אינה מונעת מהמבקש להגיש את תביעתו מחדש.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אך לא מטעמיו של בית המשפט המחוזי.
6.
כידוע, מחיקה של תביעה, להבדיל מדחייתה, לא יוצרת מעשה בית דין. משמעות הדברים היא כי תובע שתביעתו נמחקה יכול להגיש תביעה חדשה בשל אותה עילה, ודרכו לא תחסם אך בשל כך שהתביעה הקודמת שהגיש הסתיימה (תקנה 527 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות )). עם זאת יודגש: משניתן פסק דין והתביעה נמחקה, לא ניתן לבקש את חידושה על-ידי פתיחתו של התיק מחדש, ושלא באמצעות הגשת תביעה חדשה (כך עולה אף מהלשון המפורשת של תקנה 527 הנ"ל). זאת, משום שעם מתן פסק הדין סיים בית המשפט את מלאכתו. בעל דין שלא משלים עם תוצאת פסק הדין יכול כמובן להשיג עליו במועדים הקבועים לכך בתקנות, אך אין הוא יכול לבקש מבית המשפט שנתן את פסק הדין לדון בתיק מחדש כאילו לא ניתן פסק הדין (רע"א 1026/13 טרנס בטון בע"מ נ' דוד צלח ובניו בע"מ (18.4.2013)) . החריג היחיד לכך הוא הגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, בהתאם לתקנה 201 לתקנות ולמועדים הקבועים בה.
7.
יצוין, כי זהו הדין גם במקרים "קרובים" אחרים. כך, כאשר נעתר בית משפט לבקשת תובע להפסיק את התובענה בהתאם לתקנה 154 לתקנות, על התובע להגיש תביעה חדשה ואין לאפשר לו את חידוש התביעה בדרך של פתיחת התיק מחדש (ראו: תקנה 155 לתקנות; רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי (8.7.2012)). כך גם במקרה של בקשה לביטול פסק דין שניתן בהסכמת הצדדים מחמת פגם שנפל בהסכמתם, וכן במקרה של בקשה לביטול פסק דין מחמת גילוין של ראיות חדשות ומהותיות או כיוון שפסק הדין הוצא במרמה (הליך המכונה "משפט חוזר אזרחי"). גם במקרים אלה על בעל הדין להגיש תביעה חדשה, ואין הוא יכול לבקש את חידוש הדיון בתיק שכבר נסגר (ראו למשל: ע"א 108/83 גולדשטיין נ' מדינת ישראל , פ"ד לט(1) 780, 784 (1985); ע"א 417/89 אע'בריה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים , פ"ד מה(4) 641, 648-647 (1991); וכן, חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 438, 506-504 (מהדורה שלישית, 2012)).
8.
בענייננו, כאמור, נעתר בית משפט השלום לבקשת המבקש לחידוש התביעה. ואולם, נוכח הדברים האמורים לעיל ברי כי לא היה מקום לעשות-כן. החלטתו של בית המשפט על "חידוש" התביעה לאחר שזו נמחקה ניתנה שלא בהתאם לסדרי הדין הנוהגים. בכך גם "נחסך" מהמבקש, שלא בצדק, תשלום האגרה שכרוך בהגשת תביעה חדשה (כל עוד לא ניתן לו פטור מתשלום על יסוד הוראה בדין המאפשרת זאת). כפועל יוצא של האמור, גם ההחלטה בענין תנאי הערובה (שהיא למעשה רכיב אחד מתוך ההחלטה) ניתנה שלא בהתאם לסדרי הדין הנוהגים. במאמר מוסגר יצוין, כי ככלל קביעת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע במסגרת תביעה צריכה להיעשות בהתאם לתקנה 519 לתקנות. תכליתה של תקנה זו היא מניעת תביעות סרק והבטחת תשלום הוצאותיו של הנתבע, בפרט כאשר סיכויי התביעה הם קלושים. ספק בעיניי אם החלטת בית משפט השלום (ולמצער הנמקתו) בענין זה עומדת באמות המידה שנקבעו להפעלת הסמכות לפי התקנה האמורה (לסקירה בדבר השיקולים והמקרים השונים בענין ראו רע"א 5738/13 אבו סעלוק נ' שירותי בריאות כללית (14.11.2013)) .
9.
מכל מקום, אין הדבר משנה במקרה זה, שכן משהיה צריך המבקש להגיש תביעה חדשה חלף הגשת הבקשה לחידוש ההליכים, כמוסבר לעיל, אין מקום לדעתי להתערב ברכיב אחד בלבד מתוך החלטת בית משפט השלום. בכך היה ניתן למבקש יתרון דיוני מסוים חרף העובדה שלא היה מקום מלכתחילה להגיש את הבקשה לחידוש ההליכים, אלא לפעול כאמור בדרך של הגשת תביעה חדשה.
10.
בשולי הדברים אציין, כי ביום 4.5.2015 הוגשה בקשה נוספת מטעם המבקש בגדרי בקשת רשות ערעור זו. בבקשה התבקשתי, בין היתר, להעביר את מקום הדיון בתביעת המבקש לבית משפט השלום באשקלון. אין מקום בגדרי בקשת רשות ערעור זו להורות כמבוקש. ככל שהמבקש מעוניין בסעד זה עליו לפנות לבית משפט זה בהליך המתאים.
11.
סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות הענין אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט"ז באייר התשע"ה (5.5.2015).
ש ו פ ט