רע"א 8589/15 פלוני נ. מדינת ישראל - משרד הבריאות

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז מיום 15.11.2015 בת"א 50019-05-13 (כב' השופטת א' שטמר ), בגדרה נדחתה בקשת המבקש להארכת מועד להגשת חוות דעת רפואית מטעמו במסגרת תביעת רשלנות אותה הוא מנהל נגד המשיבות.

רקע

1.כעולה מהבקשה, ביום 26.5.2013 המבקש, הסובל מנכות בשיעור 100%, הגיש יחד עם הוריו תביעה בגין רשלנות רפואית נגד המשיבות, בשל התרשלות במעקב ההיריון של האם (משנת 1994). בהמשך, נדחתה תביעת ההורים בשל התיישנותה (לאור הלכת רע"א 4512/13 בית החולים אגודת הסהר האדום נ' פלוני (28.8.2014)), אך תביעת המבקש נותרה בעינה (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 22.12.2014).

2.בתגובה לתביעה, הגישו המשיבות בקשה למחיקה על הסף של התביעה מהטעם שלא הוגשו חוות דעת רפואיות יחד עם כתב התביעה. רק בחלוף כשנה וחצי מיום הגשת התביעה, ביום 22.12.2014, הודיע בא-כוח המבקש לראשונה כי הוא חוזר בו מהבקשה למנות מומחים מטעם בית המשפט, וכי יפעל להכנת חוות דעת מטעמו. לשם כך, ביקש בא-כוח המבקש מבית משפט קמא להורות למשיבים להמציא למבקש את כל הרשומות הרפואיות הרלוונטיות, ולהגיש חוות דעת מטעמו 60 יום לאחר קבלתן. בא-כוח המבקש טען כי חרף פניותיו למשיבים בעניין זה טרם קיבל רשומות אלו. בהחלטה שניתנה בו ביום הביע בית המשפט ביקורת על כך שבמשך שנה וחצי לא חלה התקדמות בהליך איסוף החומרים או פנייה למומחים רלוונטיים. למרות האמור, הוחלט כי תינתן למבקש אפשרות להביא חוות דעת מטעמו, ובלבד שזו תוגש עד ליום 1.4.2015.

3.ביום 26.3.2015 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט להארכת מועד לצורך הגשת חוות דעת רפואיות. בבקשה צוין כי למרות פניותיו של המבקש למשיבים, הם טרם העבירו לו תיעוד רפואי, ובידיו רשומות חלקיות בלבד שאינן מספיקות לשם עריכת חוות דעת רפואית. לפיכך, ביקש המבקש ארכה נוספת להגשת חוות דעת מטעמו 45 יום לאחר קבלת הרשומות הרפואיות הרלוונטיות. המשיבה 2, קופת חולים כללית, הגישה תגובה לבקשה (שלא צורפה במלואה לבקשה דנא), ובה טענה כי היא טרם השלימה את מלאכת איסוף החומר הרפואי הרלוונטי, וזאת בשל התנהלותו של המבקש שלא טרח להמציא לה פרטים הנדרשים לצורך איסוף החומרים. בהחלטה מיום 1.4.2015 נעתר בית המשפט לבקשת הארכה, תוך שצוין בהחלטה כי "אם אכן התגובה מתארת את סדר הדברים, צפויה כנראה דחייה משמעותית בשמיעת התביעה".

4.ביום 11.6.2015 הגישה קופת חולים כללית הודעה לבית המשפט בה צוין כי פנתה אל המבקש על מנת לקבל מידע ראשוני לצורך איסוף החומר הרפואי, אך פניותיה לא נענו. עוד צוין שלמעשה כלל לא ברור האם מעקב ההיריון העומד בבסיס התביעה אכן נערך בקופת חולים כללית או שמא היא צורפה לתביעה ללא סיבה. הוטעם, כי בתקופה הרלוונטית להריון (שנת 1994) התיעוד הרפואי לא היה ממוחשב ועל כן המידע אינו זמין בנקל. משכך, העדר שיתוף הפעולה מצד המבקש מונע מהמשיבה 2 לברר את הטענות לאשורן. נטען כי עד כה המבקש לא מסר פרטים בעניין שמות הרופאים שערכו את מעקב ההיריון, שם המרפאה בה טופלה אמו, הבדיקות שביצעה במהלך המעקב, וכיוצ"ב. להודעת המשיבה 2 צורפו מכתבים ששלחה לבא-כוח המבקש, בהם הבהירה למבקש כי שני הרופאים שטיפלו באמו ועקבו אחר ההיריון לטענתו, אינם עוסקים במעקב היריון (האחד הוא רופא אף אוזן גרון, והשני מטפל במשפחה רק בשנתיים האחרונות). בנסיבות אלה, ביקשה המשיבה 2 מבית המשפט להורות למבקש להשלים את כל הפרטים הרלוונטיים למעקב ההיריון תוך פרק זמן קצוב, ואם לא כן – למחוק את התביעה נגד המשיבה 2.

בתגובה להודעה ולבקשה מטעם המשיבה 2, טען המבקש כי פרק זמן של שנה ושמונה חודשים הוא תקופת זמן מספקת לאיתור ואיסוף התיעוד הרפואי הרלוונטי. כן נטען כי בטפסי הוס"ר שנמסרו למשיבה 2 צוין כי הורי המבקש היו חברים בסניף שירותי בריאות כללית בדיר אל-אסד, ובשיחה טלפונית נמסר לבאת-כוח המשיבה 2 שמות שני הרופאים שטיפלו באם במהלך ההיריון. משכך, נטען, לא ברור מדוע המשיבה 2 ממשיכה לעכב את מסירת המידע הרלוונטי למבקש.

5.ביום 22.6.2015 התקיים דיון (קדם משפט) במהלכו חזר בא-כוח המבקש על טענתו לפיה טרם קיבל לידיו את הרשומות הרפואיות מהמשיבה 2, ואילו המשיבה 2 ביקשה כי התביעה נגדה תימחק נוכח חוסר שיתוף הפעולה מצד המבקש אשר מקשה על איסוף החומר הרפואי. גם המשיבה 1 (מדינת ישראל – משרד הבריאות) טענה כי המבקש לא עושה דבר על מנת לקדם את הגשת חוות הדעת הרפואית מטעמו, על-אף שמשרד הבריאות העביר את החומר הרפואי שהיה ברשותו.

על רקע האמור, קבע בית משפט קמא בהחלטתו מיום 22.6.2015, בן היתר, כלהלן:

"למרות הדברים שנאמרו באופן מפורש בהחלטתי בפרוטוקול מיום 22.12.2014, לא חלה כל התקדמות בניהול התביעה מטעם התובע.

אמת נכון הדבר, כי בקשתו להארכת מועד להגשת חוות דעת מטעמו עד לאחר קבלת התיעוד הרפואי התקבלה ואולם כפי שהדברים נראים עתה, לאחר שקראתי ושמעתי את הסברי ב"כ הנתבעות – אין שום סיבה להארכה כמבוקש ואני תמהה כי עד כה, שנתיים מאז הגשת התביעה, אין בידי התובע התיעוד הרפואי שהיה אמור לעמוד לפניו טרם הגשת התביעה, ואין ברשותו חוות דעת.

ככל שבדעת התובע להגיש חוות דעת מטעמו, הוא יעשה כן תוך 60 יום. ימי הפגרה יבואו במניין הימים. בקשות להארכה לא תישקלנה לחיוב ... " (ההדגשה אינה במקור, צ"ז).

לטענת המבקש, נוכח החלטה זו הוא פנה למומחה בתחום רפואת הנשים אשר ערך חוות דעת על סמך הרשומות שהעבירה המשיבה 1. עם זאת, כך נטען, המבקש התקשה למצוא מומחה בתחום הנזק, בהיעדר התיק הרפואי הכולל מעקבים וטיפולים במסגרת קופת החולים בה טופלה אם המבקש.

6.המשיבה 1 הגישה בקשה למתן החלטה בבקשתה למחיקת התביעה על הסף, ובהחלטה מיום 20.10.2015 (שלא צורפה לבקשה דנא) קבע בית המשפט כי "סעד המחיקה קשה מדי בנסיבות העניין. ככל שבדעת ב"כ התובעים להגיש חוות דעת נוספות בתיק זה, יעשה כן עד יום 15.11.2015". משלא עמד ביעד שנקבע, הגיש המבקש ביום 15.11.2015 "בקשת ארכה להגשת חוות דעת בתחום האף האוזן והגרון". בבקשה נטען כי המבקשים עושים כל שלאל ידם כדי להשלים את חוות הדעת ושנדרשים 30 ימים נוספים להשלמת חוות הדעת. עוד צוין בבקשה כי מאחר שקופת חולים כללית לא העבירה את התיק הרפואי של המבקש, קיים קושי רב בכתיבת חוות הדעת.

בהחלטתו מיום 15.11.2015 דחה בית המשפט את בקשת המבקש להארכת מודע להגשת חוות דעת רפואית כלהלן:

"לנוכח ההחלטות שניתנו בעניין זה, מיום 22.6.2015 ומיום 20.10.2015 – אין די בבקשה בפי שהוגשה, והיא נדחית, ללא שבקשתי את תגובת הנתבעות".

כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנא.

הבקשה דנא

7.בבקשתו מציין המבקש כי בקשתו להגיש את חוות הדעת הרפואית לאחר קבלת הרשומות הרפואיות מאת המשיבות היא הכרחית. עוד צוין, כי קופת החולים אינה מכחישה שהרשומות הרפואיות קיימות ושהיא נמנעת מלהעביר אותן לידי המבקש. תוצאת הדברים, כך נטען, היא יצירת מצב אבסורדי בו המבקש נאלץ להגיש חוות דעת רפואית כאשר הרשומות הרפואיות הנצרכות לשם גיבושה אינן ברשותו. עוד נטען, כי המבקש שיתף פעולה ונענה לכל בקשה של המשיבה 2 באשר לפרטים שהתבקשו על ידה לשם איתור התיק. לטענת המבקש, עמדתה של המשיבה 2 לפיה הרופאים שצוינו על-ידי המבקש אינם רופאי-נשים מעידה על כך שככל הנראה הרופא שהיה אחראי על מעקב ההיריון לא היה מומחה לרפואת נשים.

עוד מזכיר המבקש, כי בדיון שנערך ביום 22.6.2015 סירבה קופת החולים להצהיר כי אין ברשותה רשומות הנוגעות למבקש, וכי סירובה להעביר לו את הרשומות תוך שהיא מסרבת להצהיר שאין בידה רשומות כאמור מונעות את התקדמות התיק וניהולו באופן תקין.

דיון והכרעה

8.דין הבקשה להידחות על הסף אף מבלי שיהיה צורך בתשובת המשיבות.

ככלל, החלטה להיענות או לדחות בקשה של בעל-דין להארכת מועד היא מסוג ההחלטות המצויות בליבת הנושאים לגביהם ניתן לערכאה הדיונית שיקול דעת רחב ביותר ושאין מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן, בוודאי לא בגדר בקשת רשות ערעור (במובחן מהערעור על פסק הדין, המוגש בזכות, שאז מתבררת השפעת ההחלטה על התוצאה הסופית). כבר צוין בעבר כי "כאשר מדובר בשיקול דעת בעניינים שבסדרי דין, אין בית משפט שלערעור מתערב, אלא אם כן ההחלטה הנדונה נוגדת את הדין או גורמת עיוות דין ... יתרה מזו: אפילו סברה ערכאת הערעור, שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, עדיין נשמר העקרון של אי התערבות" (ראו: רע"א 266/88 סאן אינטרנשיונל לימיטד נ' מדינת ישראל , פ"ד מד(2) 206, 211-210 (1990)).

9.יתר על כן, כבר לפני חודשים רבים הובהר לבא-כוח המבקש כי עליו להגיש חוות דעת מטעמו בהקדם, וכי בקשות לארכה נוספת לא ישקלו בחיוב. בנסיבות אלה, המבקש היה צריך לכלכל את צעדיו בהתאם, ולבחור האם להגיש חוות דעת על סמך התיעוד הרפואי המצוי בידיו, או לפעול באופן נמרץ יותר, ובדרך של שיתוף פעולה מלא עם המשיבה 2, להשגת החומר הרפואי הרלוונטי החסר. מכל מקום, יודגש כי המבקש לא ביקש לערער על החלטות בית משפט קמא מיום 22.6.2015 ומיום 20.10.2015, ובכך למעשה השלים לעת הזו (לפחות עד שלב הגשת הערעור על פסק הדין, אם יידרש לכך) עם הוראות בית המשפט לפיהן עליו להגיש את חוות הדעת על ליום 15.11.2015 מבלי להתנות זאת בקבלת חומר רפואי מהמשיבות.

10.מעבר לדרוש אעיר, כי יש להצר על אופן השתלשלות האירועים וההתנהלות הדיונית של הצדדים בתיק זה. ככלל, אין להשלים עם מצב בו זמן רב לאחר הגשת התביעה לא הוגשו חוות דעת מומחים מטעם התובע, וזאת בהתחשב בכך שהדין נותן בידי מי שבפיו טענות בעניינים שברפואה כלים שונים להשגת רשומות רפואיות בעניינו עוד טרם הגשת התביעה. כידוע, הכלל הבסיסי הוא שיש לצרף חוות דעת רפואיות לכתב התביעה, וכעקרון אין מקום להתחיל באיסוף החומר רק לאחר הגשת התביעה. בית משפט קמא אמנם השלים עם מצב זה לאורך תקופה ארוכה, אך משחלפו שנתיים

מיום הגשת התביעה, הוחלט לשים לדבר סוף, וניתן להבין זאת. כאמור, המבקש לא ביקש לערער על החלטות אלה, ובחר לנסות את מזלו ולבקש ארכה נוספת, על אף שהובהר לו כי בקשות אלה לא יישקלו בחיוב. בנסיבות אלה, לא מצאתי להתערב בהחלטת בית משפט קמא, שבנסיבות בוודאי שאין לומר עליה שהיא מוטעית בעליל. עוד יוער, כי בידי המבקש שמורה הזכות לערער על החלטות הביניים הנזכרות לעיל בסוף הדרך, באם יבחר להגיש ערעור על פסק הדין הסופי.

עוד אעיר, בזהירות המתחייבת, כי, לכאורה, המבקש לא הקל על מלאכתן של המשיבות בכך שלא צייד אותן בנתונים בסיסיים הנדרשים להן לאיסוף חומר בעניינו, בין אם הדבר נעשה מחמת היעדר אותם נתונים בידיו ובין אם הדבר נעשה מסיבה אחרת. במצב דברים זה נדמה שגם המבקש אחראי למצב הבעייתי אליו נקלע, ולפיכך אין לעת הזו ליתן לו רשות ערעור.

סוף דבר: דין הבקשה להידחות. אין צו להוצאות.