רע"א 8687-23 רע"א 8687-23

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי (השופטת נ' גרוסמן) בחדל"ת 31213-10-23 מהימים 25.10.2023, 20.11.2023, 24.11.2023 ו-28.11.2023, שניתנו במסגרת הליך חדלות פירעון שנפתח בעניינה של המשיבה.

1.המבקשות הן חברות הפועלות בתחום הנדל"ן. המשיבה (להלן גם: החברה) היא בעלת זכויות במקרקעין הידועים כגוש 5026 חלקות 48, 56 ו-59 המצויים בעיר בת ים (להלן: המקרקעין). בעלי המניות בחברה הם חברי קבוצת רכישה שהתאגדו לצורך הקמת פרויקט מגורים על המקרקעין (להלן: חברי קבוצת הרכישה ו-הפרויקט). הפרויקט מצוי בשלבי תחילת הבנייה, כאשר עד כה הושלמה בניית הבסיס ומרתפי החניה. בניית מרתפי החניה בוצעה על ידי מבקשת 2. על רקע עיכובים בקבלת מימון לפרויקט, ולצורך מימון ביצוע הבניה, העמידה מבקשת 1 לחברה הלוואה בסך של 20 מיליון ש"ח, עד שיימצא מימון בנקאי לבנייה או עד ליום 30.11.2022, לפי המוקדם מבין שני המועדים. פירעונה של ההלוואה הובטח במשכנתא על המקרקעין. בחלוף כשנתיים, בחודש יוני 2023, משלא נפרעה ההלוואה, נקטה מבקשת 1 הליך למימוש השעבוד על המקרקעין בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב (להלן: הליך המימוש), ובין היתר התבקש בו לאחרונה מינוי כונס נכסים למקרקעין.

2.ביום 19.10.2023 הוגשה בקשה לעיכוב הליכים נגד המשיבה בהתאם להוראות חלק י' לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: החוק) שעניינו בהסדר חוב שלא במסגרת צו לפתיחת הליכים. את הבקשה יזמו הנאמנים שמונו לחברה היזמית של הפרויקט (להלן: הנאמנים), והיא הוגשה בהסכמתם של חברי קבוצת הרכישה. בבקשה נטען כי הליך המימוש שננקט על ידי מבקשת 1 עלול לפגוע מהותית בזכויות חברי קבוצת הרכישה, ועל כן יש צורך בעיכוב הליכים מיידי ובהמשך גיבוש הסדר חוב שיאפשר את פירעון החוב המובטח באמצעות גורם מימון עמו יתקשרו. נוסף על כך צוין כי מבקשת 2 טוענת שלחברה יש גם יתרת חוב כלפיה בגין "חריגות ותקורות" שנצברו בביצוע העבודה הקבלנית להקמת המרתפים, וכי ההסדר שיגובש יכלול גם את פירעונו של חוב זה (הגם שחברי קבוצת הרכישה חולקים על דרישת חוב זו).

3.ביום 25.10.2023, לאחר שהממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי הודיע כי אינו מתנגד לבקשה, נעתר בית המשפט לבקשה והורה על עיכוב הליכים למשך 90 יום ועל מינוי הנאמנים כמנהלי ההסדר של החברה (להלן: ההחלטה לעיכוב ההליכים או ההחלטה הראשונה).

4.ביום 20.11.2023 הגישו הנאמנים בקשה לקציבת המועד להגשת תביעות חוב בקשר לחברה. הם ציינו כי למיטב ידיעתם המבקשות הן הנושות היחידות של החברה, ועל מנת להימנע ממצב שבו לא יינתן מענה בהסדר לנושה לא ידוע, יש לקצוב מועד להגשת תביעות חוב. בית המשפט נעתר לכך באותו היום וקצב את המועד להגשת תביעות החוב עד ליום 1.3.2024 (להלן: ההחלטה השנייה).

5.נוסף על בקשת הנאמנים, ביום 20.11.2023 הוגשה גם בקשה מטעם המבקשות לביטול ההחלטה לעיכוב הליכים ולחלופין להתיר למבקשת 1 להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל בהם החלה. בבקשה טענו המבקשות כי ההחלטה ניתנה מבלי שצורף לבקשה לעיכוב הליכים מתווה ראשון להסדר החוב, מבלי שנשמעה עמדתן ומבלי שהבקשה הומצאה להן, וזאת בניגוד להוראות החוק. עוד צוין כי המבקשות אינן מסכימות להסדר או לעיכוב נוסף בתשלום החוב כלפיהן, וכי משעה שהן הנושות היחידות של החברה, אין כל רוב התומך בהסדר. ולבסוף צוין כי החברה כשלה בהשגת מימון לבנייה כאשר המבקשות מטילות ספק בכך שתצליח להשיג מימון בעת הזו, וכי לא ניתן לטעון שההסדר המוצע מעניק למבקשות הגנה הולמת או מיטיב עמן ביחס לחלופה של נקיטת הליכי מימוש וגבייה.

6.לאחר שקבע בית המשפט כי עמדת הנאמנים לבקשת המבקשות תוגש עד ליום 5.12.2023, הוגשה ביום 24.11.2023 בקשה מטעם חברי קבוצת הרכישה להגיש גם תשובה מטעמם. בית המשפט נעתר לבקשה והורה להם להגיש את תשובתם עד ליום 5.12.2023, תוך שקבע כי עמדת הנאמנים תוגש רק לאחר קבלת עמדת חברי קבוצת הרכישה (להלן: ההחלטה השלישית).

7.המבקשות לא השלימו עם החלטה זו והגישו ביום 28.11.2023 בקשה לעיון חוזר בה. הן טענו ש"חברי קבוצת רכישה" אינם אישיות משפטית שיכולה להיות צד להליך משפטי, ולפיכך אין מקום לאפשר לגוף זה להגיש תשובה לבקשה לביטול צו עיכוב ההליכים. כן נטען כי החלטת בית המשפט ליתן שהות שכזו לצורך הגשת תשובה ולהאריך את המועד להגשת עמדת הנאמנים תקשה על עמידה בסד הזמנים הקצר הקצוב לחברה להגיע להסדר נושים לפי הוראות חלק י' לחוק. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה באותו היום, בקבעו כי אין עילה עובדתית ומשפטית לשנות ממנה (להלן: ההחלטה הרביעית).

8.מכאן בקשת רשות הערעור שלפנַי, בה מלינות המבקשות על ארבע ההחלטות המפורטות לעיל. המבקשות חזרו על טענותיהן לפני בית המשפט במחוזי, והדגישו בעיקרו של דבר כי ההחלטה הראשונה ניתנה מבלי שהומצאה להן, מבלי שדעתן נשמעה ומבלי שצורף לה מתווה הסדר ראשוני מפורט, באופן שאינו הולם את הוראות החוק; כי ההחלטה השנייה מביאה באופן מעשי לחריגה ודאית ומשמעותית מפרק הזמן המקסימלי הקבוע בחוק לצורך השלמת הליך ההסדר; וכי ההחלטה השלישית וההחלטה הרביעית לא איזנו כראוי בין האינטרסים של המבקשות כנושות מהותיות בחברה לבין קבוצת רוכשים בלתי מוגדרת שלא ידועה הזיקה שלהם למקרקעין.

9.לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה, מצאתי שדין הבקשה להידחות.

10.ראשית, אין מקום להידרש לטענות המופנות כלפי ההחלטה הראשונה בה הורה בית המשפט על עיכוב ההליכים נגד החברה. כמפורט לעיל, המבקשות הגישו לבית המשפט המחוזי בקשה לביטולה מנימוקים זהים לאלה שמועלים על ידן בבקשה שלפנַי. בקשה זו טרם הוכרעה ודיון בה קבוע ליום 1.1.2024. בנסיבות אלה, אין כל מקום לנהל שני הליכים מקבילים המוקדשים לאותו עניין (ראו והשוו: ע"א 2242/09 נאמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקאות 5-4 (30.7.2009); רע"א 2861/22 בן משה נ' הכונס הרשמי, פסקה 3 (8.5.2022); בש"א 356/89 בריק נ' בנק אוצר החייל, פ"ד מג(4) 22, 25 (1989)) ודי בכך כדי לדחות את הבקשה בהקשר זה.

11.שנית, אין גם מקום להידרש לטענות המכוונות כלפי ההחלטה השלישית וההחלטה הרביעית. תחילה יוער כי החלטות אלה עוסקות בעיקרן בשאלת אפשרותם של חברי קבוצת הרכישה להשיב לבקשה לביטול ההחלטה הראשונה, אולם חברי הקבוצה המהווים צד להליך לפני בית המשפט המחוזי, כלל לא צורפו לבקשת רשות הערעור כנדרש (תקנות 136, 147(א) ו-41(א)(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 3543/17 אוניברסיטת חיפה נ' פיקארד, פסקה 2 (24.5.2017)). יצוין בהקשר זה כי אין בטענות המבקשות בנוגע למעמדם של חברי קבוצת הרכישה, כדי לפטור אותן מלצרפם להליך זה. לגופו של עניין, אמנם הטענה כי עניינם של חברי קבוצת הרכישה כבעלי המניות בחברה, מיוצג על ידי הנאמנים וספק אם יש מקום לאפשר להם להגיש עמדה עצמאית היא טענה שראויה להישמע. עם זאת, משעה שעמדה זו הוגשה בסמוך להגשת הבקשה שלפנַי (כפי שעולה מעיון במערכת "נט המשפט"), ובית המשפט עתיד כאמור לדון בבקשה לביטול צו עיכוב ההליכים לגופה בימים הקרובים, לא ראיתי מקום להידרש לכך באכסניה זו. חזקה על בית המשפט כי יידרש לסוגיה במסגרת הכרעתו ככל שיהיה בכך צורך, וטענות המבקשות שמורות בעניין זה. בכל הנוגע למועדים שנקצבו להגשת התשובות לבקשה לביטול, אוסיף כי משעה שחברי קבוצת הרכישה הגישו כאמור את תשובתם ואף תשובת הנאמנים הוגשה זה מכבר לפני יומיים, גם לכך אין מקום להידרש.

12.ובאשר להחלטה השנייה. אין חולק כי בית המשפט המחוזי לא הורה על עיכוב הליכים לתקופה החורגת מהתקופה הקבועה בסעיף 319ז(ג) לחוק. באשר לקציבת המועד להגשת תביעות חוב, אין מדובר בהחלטה שעשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים, אלא בהחלטה דיונית שניתנת לשקילה חוזרת בידי בית המשפט בהתאם להתפתחות ההליך (ראו סעיף 279(ד) לחוק) ובהתאם לשיקול הדעת הרחב המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון (רע"א 8316/22 בבא נ' מחאמיד תופיק – חברה לבניין ופיצוח בע"מ, פסקה 27 (22.6.2023); ע"א 142/23 סרחאן נ' כונס הנכסים הרשמי, פסקה 16 (10.1.2023)).

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.