פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
87/14
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
ניסים חדד
נ ג ד
המשיבים:
1. בנק הפועלים בע''מ
2. שרת המשפטים, ציפי ליבני
3. השר לבטחון פנים, יצחק אהרונוביץ
4. היועהמ''ש לממשלה, יהודה ויינשטיין
5. פרקליט המדינה, שי ניצן
6. מפכ''ל המשטרה ,יוחנן דנינו
7. המפקח על הבנקים , דודו זקן
8. כב' השופטת
הילה גרסטל
,
בתוקף תפקידה כמבקרת הפרקליטות
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בתל אביב-יפו בע"א 1466/09 מיום 25.11.2013 שניתנה על-ידי סגן
הנשיאה השופט י' שנלר
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגן הנשיאה, ישעיהו שנלר ) מיום 25.11.2013 בגדרה נדחתה בקשת המבקש שהוגשה לאחר מתן פסק הדין בע"א 1466/09, להורות למשיבים לחקור את טענותיו בדבר זיוף מסמכים.
2.
המבקש הגיש תביעה בבית משפט השלום (ת"א 30841/08, השופטת א' כהן ) נגד בנק הפועלים, במסגרתה עתר לביטול חוזה המשכנתא שנחתם בינו ובין הבנק ולביטול צו הפינוי שהוצא נגדו. תביעתו נדחתה על הסף. ערעור של המבקש נדחה ב פסק דין מיום 1.3.2012 (ע"א (מחוזי ת"א-יפו) 1466-09 חדד נ' בנק הפועלים סניף המרכזי ). ביום 24.11.2013, שמונה חודשים לאחר מתן פסק הדין, פנה המבקש לבית המשפט המחוזי ב "בקשה למתן הוראה מספר 1" , במסגרתה ביקש כי בית המשפט יורה למשיבים לחקור את טענתו כי חוזה המשכנתא שנחתם בינו ובין בנק הפועלים התבסס על תלושי משכורת מזויפים. בהחלטה מיום 25.11.2013 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי "מדובר ב פסק דין חלוט שניתן בערכאת הערעור אשר סיימה מלאכתה. כך גם לכאורה קיימת בפסק הדין התייחסות לטענותיו של המערער, ומכל מקום אין מקומה של הבקשה דנן במסגרת תיק הערעור דנן. האמור מתייחס לכל בקשותיו האחרונות של המערער" . נגד החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפנַי.
3.
לטענת המבקש, החלטת בית המשפט המחוזי שגויה. בבקשתו הפנה המבקש לעתירתו לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי (בג"ץ 5715/ 13 חדד נ' שרת המשפטים (21.8.2013)). העתירה נדחתה, אולם נקבע במסגרתה כי "ככל שיעלה בידי העותר לאתר בעתיד ראיות לביסוס טענותיו בדבר זיוף המסמכים, יהיה עליו לנקוט בהליך המשפטי המתאים לביטול פסק דין
אזרחי חלוט מחמת טענת מרמה, ולא להגיש עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק". לטענת המבקש אין ברשותו די ראיות להוכחת טענת הזיוף ועל כן, ובעצת בית המשפט העליון, פנה לבית המשפט המחוזי בדרישה כי יורה למשיבים לחקור את טענות הזיוף על מנת שתהא בידו אפשרות לנקוט בעתיד בהליך המשפטי המתאים. אי-היעתרות בית המשפט המחוזי לבקשתו פוגעת בו פגיעה קשה ומפלה אותו לרעה.
4.
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור ושקילת נימוקיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות, וזאת מבלי צורך להיזקק לתגובת המשיבים. עניינו של המבקש נדון בתחילה לפני בית המשפט השלום וטענותיו נדחו. בהמשך, דחתה ערכאת הערעור את טענותיו פעם נוספת ב פסק דין
חלוט מיום 1.3.2012. מעיון בפסק הדין בערעור עולה כי טענת הזיוף לא נסתרה מעיני בית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי קבע כי "במסגרת הערעור לא הוצגה על-ידי המערער ראייה כלשהי היכולה להוות תימוכין לטענת הזיוף. למותר לציין, כי על המעלה טענת זיוף מוטל נטל הוכחה מוגבר. מעבר לצורך, לא ברור לנו איזו נפקות יש לטענה זו, אף אם הייתה מוכחת, על מחויבותו של המערער לשלם את תשלומי המשכנתא בהתאם לחוזה עליו חתם" (סעיף 12 לפסק דינו של בית המשפט המחוזי). המבקש לא הסתפק בכך והגיש כאמור עתירה לבית משפט זה בשבתו כבג"ץ נגד פסק הדין (בג"ץ 5715/13 הנזכר לעיל). טענותיו של המבקש בעתירתו נדחו, "בהיעדר ראיה כלשהי לתמיכה בהן" (סעיף 4 לפסק הדין). במסגרת זו נקבע כי "על אף טענתו של העותר [המבקש – נ' ס'] במסגרת העתירה שלפנינו כי בידיו ראיות חדשות להוכחת טענתו בדבר זיוף מסמכים על-ידי הבנק, אין בידי העותר [המבקש – נ' ס'] ראיה כלשהי (חדשה או ישנה) לביסוס טענה זו" . רף ההוכחה המוטל על המבקש להוכיח
טענות חמורות שכאלה הוא גבוה. שלוש ערכאות דנו בטענותיו של המערער ולא מצאו כי יש בידיו ראשית ראיה להוכחתן. בצדק דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו של המבקש להורות למשיבים לבצע חקירה לבחינת טענותיו. הדבר חורג מסמכותו. פסקי הדין שניתנו בעניינו של המבקש הם חלוטים. המבקש לא הרים את הנטל הדרוש ואין זה מתפקידם של המשיבים או של בית המשפט המחוזי לעשות את אשר היה מוטל על המבקש לעשות. המבקש לא צירף ראשית ראיה גם לבקשה שהגיש לפני, ודומני כי מדובר בניסיון נוסף לפתוח מחדש הליכים חלוטים. אין הצדקה להתיר למבקש לעשות כן בדרך שהוא מבקש.
5.
אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות, אך אם יכביר המבקש בהליכי סרק, ישקל חיובו בהוצאות לאוצר המדינה.
ניתנה היום, י"ט באדר א' התשע"ד (17.2.2014).
ש ו פ ט