רע"א 8743/01 אריעד מבנים בע"מ נ. אבי את אריק הנדסת חשמל בע"מ

1.לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ה' גרסטל) בבר"ע 2404/01 לפיה נדחתה בקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ח' ינון) בת.א 63269/01.

ביום 10.6.01 הגישה המבקשת תביעה לבית משפט השלום כנגד המשיבה (ת.א 63269/01 הנ"ל). ביום 12.7.01, משלא הגישה המשיבה כתב הגנה, פנתה המבקשת בבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה. הבקשה טופלה על ידי רשם בית משפט השלום, אשר הורה למבקשת להמציא תדפיס של רשם החברות ביחס למשיבה ותצהיר של פקיד המסירה שבו יתייחס לשאלת ביצוע המסירה וזהות הגורם שאליו הומצא כתב בי-הדין. הליכים אלו התנהלו עד ליום 30.7.01, שאז הגישה המבקשת את תצהיר פקיד המסירה. ביני לביני, ביום 22.7.01, הגישה המשיבה כתב הגנה לבית המשפט. כתב ההגנה הגיע לידי המבקשת, לטענתה, ביום 5.8.01. בעקבות הגשת כתב ההגנה, נתן בית משפט השלום (השופטת ח' ינון) החלטה הדוחה את הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בהחלטה כדלקמן:

"משהוגש כתב הגנה, הגם שאולי באיחור, אין מקום לתת פסק-דין ודין הבר"ע להידחות. ב"כ המבקשת יהיה רשאי לטעון לעניין ההוצאות בגין האיחור (אם אכן היה כזה), בביה"מ קמא. הבר"ע נדחית".

[ההדגשה במקור].

2.על החלטה זו הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשת נסמכת על תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"). לטענתה, משהחל בית המשפט לדון בבקשה למתן פסק-דין אין הוא רשאי עוד להיזקק לכתב הגנה שהוגש באיחור.

בתשובתה טענה המשיבה כי אין לראות בהליכים שהתנהלו בפני רשם בית משפט השלום משום דיון בבקשה למתן פסק-דין שיש בו כדי למנוע מבית המשפט מלהיזקק לכתב ההגנה. עוד טענה, כי בהחלטה האם לאפשר את הגשת כתב ההגנה באיחור, יש לתת משקל לשיקולי צדק ולסיכויי הגנתו של הנתבע. בנוסף לאלה שטחה המשיבה בתשובתה טענות המכוונות לבסס את טענתה כי הליך מסירת כתב התביעה לידיה מידי המבקשת נעשה שלא כדין. לצורך כך ביקשה המשיבה להגיש ראיות נוספות.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בתשובת המשיבה ובתגובת המבקשת לתשובת המשיבה, הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. לא ראיתי צורך לדון בטענות שעניינן כשרות ההמצאה של כתב התביעה ועל כן גם לא ראיתי מקום לקבל את בקשת המשיבה להגשת ראיות נוספות. כעולה מהחלטתו של בית המשפט המחוזי, הוא נמנע מלקבוע האם כתב ההגנה הוגש באחור אם לאו. ענייננו מצטמצם לשאלה האם בנסיבות העניין שגו שתי הערכאות קמא בדחותן את הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה, באופן המצדיק את התערבותו של בית משפט זה. לשאלה זו יש להשיב בשלילה. אף אם נניח כי כתב התביעה הומצא למשיבה כדין ביום 11.6.01, כטענת המבקשת, ועל כן כתב ההגנה הוגש שלא במועד שנקבע לכך, הרי שנסיבות העניין אינן מצדיקות בהכרח מתן פסק-דין בהעדר הגנה. המבקשת הסתמכה בטיעוניה על ע"א 392/89 עינצ'י ואח' נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל , פ"ד מד(4) 4, שבו נקבע כי "יש לראות את מועד הדיון שנקבע בבקשה לקבל פסק דין בהעדר הגנה, כגבול העליון, שלאחריו לא ניתן עוד להכניס לתיק כתב הגנה שהוגש באיחור". בענייננו קיים לפחות ספק אם ניתן לראות בהליכים בפני הרשם דיון בבקשה לקבל פסק דין בהעדר הגנה, שהרי כעולה מההחלטות שנתן הרשם עניינן היה בנסיון לברר האם כתב התביעה הומצא למשיבה כדין. מבלי להכריע בשאלת טיב ההליך שהתנהל בפני הרשם, אין לקבל את הגישה לפיה גורל ההליך ועצם קיומו יוכרעו על פי אמת מידה פורמאלית בלבד. אין חולק על החשיבות הרבה שיש ליתן למועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי הדין לצורך עשיית פעולות במסגרת ההליך השיפוטי. עמדה על כך השופטת פרוקצ'יה ברע"א 1643/00 פנינת טל השקעות ובנייה בע"מ נ' פקיד שומה - ירושלים , פ"ד נה(4) 198, 201:

"הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, שאחרת לא ניתן לנהל מערכת שיפוט סדירה ותקינה, וסופן של חריגות כגון אלה שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי-דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב"

אולם, אל מול אינטרס זה, המצדיק במקרים מסוימים קבלת פסק דין בהעדר הגנה, עומדת זכות היסוד של הצד שכנגד לגישה לערכאות וכן החשיבות המהותית שבניהול ההליך המשפטי במעמד שני הצדדים. בהתאם לכך נפסק כי על אף הלשון החד-משמעית של תקנה 97(א) לתקנות סדר הדין האזרחי לפיה "נתבע שלא הגיש כתב הגנה תוך המועד שנקבע לכך, יתן בית המשפט או הרשם פסק דין שלא בפניו על יסוד כתב התביעה בלבד...", אין להתעלם מכתב הגנה שהוגש באיחור כל עוד לא ניתן פסק דין בהעדר הגנה [ע"א 109/51 פרידנזון נ' גולדברג ואח' , פ"ד ו' 677 ; ע"א 165/63 רימר נ' רקפת מפעלי פיתוח בע"מ , פ"ד יז 1753 ; י' זוסמן, "סדרי הדין האזרחי" (מהדורה שביעית, 1995) בעמ' 260]. אכן, "נעילת שערי בית המשפט בפני נתבע אינה עניין של מה בכך, וקשה לראות צידוק במתן אפשרות לתובע לקבל פסק-דין לטובתו, כאשר ברור מהנסיבות שהנתבע מתגונן נגד התביעה" [ע"א 519/82 פקיד השומה ת"א 4 נ' נחושתן , פ"ד לט(3) 240, 243 המצטט את בר"ע 252/80 (ע"א 329/81) (לא פורסם) ; וכן ראו - רע"א 1643/00 הנ"ל בעמ' 202 ; רע"א 1958/00 נדב נ' סלון מרכזי למכונות כביסה וטלוויזיה בבית אל-על , פ"ד נה(5) 43, 47].

4.במציאת נקודת האיזון הראויה בין השיקולים השונים שפורטו לעיל, על בית המשפט להתחשב בנסיבות המיוחדות לכל מקרה ואין לקבוע כלל נוקשה בבחינת "יקוב הדין את ההר" אשר יקפח באופן גורף את זכותם של בעלי דין לנהל הליך שיפוטי. כך, למשל, בע"א 392/89 הנ"ל, שאליו הפנתה המבקשת, הנתבעת לא התגוננה בפני התביעה שהוגשה נגדה במשך תקופה של כחמש שנים. בנסיבות אלה נפסק כי אין להכיר בכתב ההגנה שהגישה. מידת הזמן שחלף מתום המועד הקבוע להגשת כתב ההגנה הוא שיקול המובא במסגרת השיקולים ששוקל בית המשפט, אך אין בו כדי להכריע; יש לבחון את מכלול נסיבות המקרה [השוו: בש"א 8967/00, ע"א 7910/00 מדינת-ישראל נ' ויסמן ואח' , פ"ד נה(2) 397 - החלטת הרשם ב' אוקון]. בית המשפט מחויב לעשות שימוש בסמכויותיו באופן העולה בקנה אחד עם עקרון המידתיות, כך שזכות היסוד לגישה לערכאות לא תיפגע מעבר לנדרש. על בית המשפט לבחון אם קיימים אמצעים חלופיים העשויים אף הם לרפא את הנזק שנגרם על ידי הפגם הדיוני, ואשר בכוחם גם למזער את הפגיעה בזכות היסוד, ובכלל זה, הטלת הוצאות על הצד המפר [השוו: רע"א 1958/00 הנ"ל בעמ' 47-48]. במקרה שלפנינו, גם אם ייקבע כי המשיבה אכן איחרה בהגשת כתב ההגנה (עניין אשר, כאמור, שנוי במחלוקת ויוכרע בבית משפט השלום), תוכל המערערת לטעון לעניין ההוצאות כאמור בהחלטת בית המשפט המחוזי. בהתחשב במכלול נסיבות המקרה ובאיזונים הנדרשים לא ראיתי להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. מדובר בעניין שבסדר דין אשר לגביו אין ערכאת הערעור - במיוחד לא בדרגה שלישית - נוהגת להתערב, משלא נגרם עוות דין, ונראה שכך הוא המצב בענייננו.

הבקשה נדחית.

המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.