רע"א 878/11 אופטימה -י.מודלים כלכליים בע"מ נ. פנינה טאוב

1.

המשיבה,

מסרה לקבלן יעקב בן דוד (להלן: הקבלן ) ארבע שיקים בחתימתה, במסגרת עסקת רכישת בית מגורים. הקבלן הסב את השיקים אל המבקשת, חברת "אופטימה-י.מודלים כלליים בע"מ", אשר ביצעה בהם עסקת ניכיון (להלן: עסקת הניכיון ). יצוין, כי בשניים מתוך ארבעת השיקים היתה אי-התאמה בין הסכום שנרשם במילים לבין הסכום שננקב בספרות (להלן: השיקים הבלתי-תקינים ). בהמשך, בוטלו ארבעת השיקים על-ידי המשיבה, ככול הנראה נוכח מחלוקות שהתעוררו בינה לבין הקבלן. על רקע זה פתחה המבקשת תיק הוצאה לפועל נגד הקבלן והמשיבה לביצוע ארבעת השיקים. המשיבה הגישה התנגדות לביצוע השיקים, והדיון הועבר לבית משפט השלום.

2.

בית משפט השלום בתל-אביב (כבוד השופטת כ' לוי ) דחה את התביעה. בפסק דין מפורט, נדרש בית המשפט נדרש לחוקיותה של עסקת הניכיון. בין השאר, קבע בית המשפט, כי לא היה למבקשת האישור הדרוש ממשרד האוצר לביצוע עסקה כאמור, שכן היא אינה רשומה כנותנת שירותי מטבע. זאת, בניגוד להוראת סעיף 11ג לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק הלבנת הון ), המורה כי כל מי שעיסוקו בניכיון שקים, "גם אם אין זה עיסוקו היחיד... חייב ברישום במרשם ". עוד נקבע, כי המבקשת אף לא דיווחה על עסקת הניכיון כנדרש לפי צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של נותני שירותי מטבע), התשס"ב-2002 . על בסיס זה, נקבע כי עסקת הניכיון היתה בלתי חוקית. בית המשפט אף הדגיש כי העסקה נעדרה הגיון כלכלי, וזאת נוכח העובדה שהמבקשת גבתה מן הקבלן ריבית גבוהה באופן ניכר מזו המקובלת בבנקים, וכן בהתחשב בכך שהקבלן ניתק את קשריו עם המבקשת ועם המשיבה מיד לאחר ביצוע העסקה, ונעלמו עקבותיו.

בית משפט השלום הוסיף וקבע, כי בהתאם להוראת סעיף 29(ב) לפקודת השטרות [נוסח חדש], מקום שבו ההחזקה בשטר נגועה לכאורה באי-חוקיות, נטל הראיה מתהפך, כך שעל האוחז בשטר להוכיח את כשרות אחיזתו. במקרה שלפנינו, כך נפסק, המבקשת לא הוכיחה שהיא אוחזת בשיקים כשורה. באשר לשקים הבלתי-תקינים נקבע, כי מסקנה זו אף מתחזקת נוכח אי-ההתאמה בין הסכום הרשום בספרות לבין הסכום שנכתב במילים. עוד נפסק, כי המבקשת לא היתה תמת-לב בביצוע עסקת הניכיון. נוכח טעמים אלה, קבע בית המשפט כי המבקשת אינה יכולה להיפרע מן המשיבה.

3.

המבקשת לא השלימה עם הכרעה זו, ופנתה לבית המשפט המחוזי (כבוד סגנית הנשיאה א' קובו ), אשר קבע כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו, או במסקנות העולות מהם, וכן לא ניתן להצביע במקרה זה על טעות שבדין. על-בסיס זה, נדחה הערעור.

4.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה משיגה המבקשת, בין היתר, על קביעותיו של בית משפט השלום באשר לחובת הדיווח לפי חוק הלבנת הון, ובנוגע לאופייה של עסקת הניכיון. נטען, כי במקרה שלפנינו מדובר בעסקה חד פעמית, אשר אינה בגדר עיסוקה הרגיל של המבקשת, וככזו, כך נטען – היא אינה דורשת הליכי רישוי ודיווח לפי חוק הלבנת הון. המבקשת ממשיכה ומשיגה על הכרעתו של בית המשפט בדבר רצונה להימנע מדיווח. בהקשר זה טוענת המבקשת, כי עצם העובדה שהעסקה כללה ריבית גבוהה מזו המקובלת במוסדות הבנקאיים אין בה, כשלעצמה, כדי להעיד על היעדרו של היגיון מסחרי בעסקה, או רצון להימנע מחובת דיווח.

5.

דין הבקשה להידחות. לאחר שבחנתי את הבקשה, לא מצאתי כי הכרעתו של בית המשפט המחוזי מעוררת שאלה משפטית עקרונית, אשר חורגת בחשיבותה מעניינים של הצדדים לסכסוך ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . בית המשפט המחוזי קבע, כאמור, כי אין במקרה זה הצדקה להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו או במסקנות הנשענות עליהם, וכי לא מתגלה במקרה שלפנינו כל טעות שבדין. שלא כטענת המבקשת, אין לראות בקביעה זו משום "הלכה מנחה". הכרעתו של בית המשפט בעניין זה מעוגנת בנסיבותיו ועובדותיו הקונקרטיות של המקרה שלפנינו, ואינה מעלה שאלה עקרונית המצדיקה להידרש לסוגיה זו בגלגול שלישי.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.