רע"א 8833/04 אלברט אוחיון ועוד 124 אח' נ. עזרא חממי

בקשת רשות הערעור שבפניי מופנית כנגד דחיית בקשתם של המבקשים, שהוכתרה כ"בקשה למתן החלטות משלימות/פסק דין משלים לצורך סיום התיק", על ידי בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' אלטוביה). מתברר, כי המבקשים עשו להם נוהג לפנות הן לבית משפט קמא והן לבית משפט זה בבקשות חוזרות ונשנות שתוכנן זהה או דומה, תוך שהם משנים את כותרתן בלבד. בקשות אלו נדחו אחת לאחת. המבקשים אינם טורחים לפרט בכל בקשה חדשה המוגשת על ידם את השתלשלות האירועים המלאה שקדמה לה ואת עובדת דחיית הבקשות הקודמות, וממילא אינם מצביעים על שינוי נסיבות המצדיק בירור נוסף של אותם הנושאים. בהיבט זה בקשת רשות הערעור המונחת בפניי אינה יוצאת דופן. לעצם העניין, כפי שהובהר במספר החלטות שיפוטיות, הסוגיות אשר לדעת המבקשים צריכות להיות מוכרעות בגדר פסק דין משלים, הינן עניין לערעוריהם של בעלי הדין התלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון (ע"א 7298/00, ע"א 7396/00). דברים אלה עולים, בין היתר, משתי החלטות שיצאו מלפני בית משפט זה במסגרת הליכי הערעור הנזכרים. בהחלטה מיום 8.12.02 נאמר, כי על מנת שניתן יהיה לדון בערעורים, על בית המשפט המחוזי להשלים את פסק דינו לגבי מספר נושאים ספציפיים, אשר הסוגיות נשוא הבקשה דנא אינן נימנות עליהם. המבקשים עתרו להבהרת החלטה זו באופן שייקבע, כי בית המשפט המחוזי נדרש להכריע גם בסוגיות הללו, אלא שבהחלטה מיום 19.1.03 נדחתה הבקשה בנימוק שאין כל צורך במתן הבהרות. אף על פי כן לא נרתעו המבקשים מהגשת בקשות נוספות באותו עניין, והבקשה הנוכחית הינה החוליה האחרונה, לעת הזו, בשרשרת זו. בית משפט קמא קבע בהחלטתו נשוא בקשת רשות הערעור, כי לא ניתן לחזור ולדון שוב ושוב באותן בקשות, ובדין קבע זאת.

אשר על כן, הבקשה נדחית. לנוכח התנהלותם המתוארת של המבקשים ראיתי לנכון לחייבם בשכר טרחת עורך דין בסכום של 30,000 ש"ח לזכות המשיבים 2-1.