רע"א 906/04ירון אביב נ. מושב גיתית - כפר שיתופי של משקי חרות בית"ר בע"מ

בפניי בקשה לפטור את המבקשים מן החובה להפקיד ערבון בהליך שבכותרת. הבקשה מבוססת על טענת המבקשים, לפיה חבה המשיבה להם סכומים גבוהים, ועל יסודה עותרים המבקשים לכך שייקבע כי הם יוכלו לערוב להוצאות המשיבה בדרך של קיזוז חיוב אפשרי בהוצאות מן החוב האמור. המשיבה אינה כופרת בטענה כי היא חבה סכום גבוה למבקשים, אך טוענת כי לא ניתן לקזז חיוב בהוצאות מן החוב האמור. טענה זו מבוססת על כך, שחובה של המשיבה למבקשת הועבר להליך בפני משקם בהתאם לחוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב – 1992, ואילו החיוב האפשרי בהוצאות אינו חוב שהחוק האמור חל עליו.

לא מצאתי כל ממש בטענה זו. בניגוד לחקיקה בתחום פשיטת הרגל, אשר הטילה מגבלות על הקיזוז כנגד חיובים לטובת פושט הרגל (או החברה בפירוק)(ראו סעיף 74 לפקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש) התשמ"ג-1983), אין הוראה דומה בחוק ההסדרים הנ"ל. אין גם דבר בתכליתו של החוק האמור אשר עשוי להצדיק שלילתה של זכות קיזוז על ידי המבקשים, ומה גם שאין טענה מצד המשיבה כי קיים חשש שסכום ההוצאות שייפסק בהליך זה יעלה על גובה החוב שלה כלפי המבקשים, העומד, לטענתם, על יותר ממיליון ₪. אדרבא, דומה כי קיים יסוד מובנה של אי צדק כלפי המבקשים אם יחויבו להפקיד ערבון כדי להבטיח חיוב אפשרי בהוצאות לטובת המשיבה, בעוד זו חבה להם סכום נכבד אשר לא ברור האם, באיזו מידה ומתי ישולם. לא מצאתי כל הצדקה לתוצאה זו.

הבקשה מתקבלת. נקבע בזה, כי המבקשים יערבו להוצאות, אם כאלה ייפסקו בגדרי ההליך שבכותרת לטובת המשיבה, בדרך של קיזוז סכום הוצאות כאמור מתוך חובה של המשיבה כלפיהם, נשוא ההליך שבכותרת. אין צו להוצאות.