רע"א 906/04 ירון אביב נ. מושב גיתית - כפר שיתופי של משקי חרות בית"ר בע"מ

1.המשיבה היא אגודה שיתופית ולפי חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי התשנ"ב – 1992 (להלן – "חוק ההסדרים") היא גורם חקלאי. המבקשים היו חברים במשיבה עד שנת 1983. בין בעלי הדין התגלעו מחלוקות כספיות וביום 17.12.96 נתן רשם האגודות השיתופיות תוקף של פסק דין להסכם פשרה שאליו הגיעו הצדדים. לפי הסכם הפשרה אושרה דרישת החוב של המבקשים מהמשיבה , ונדחתה דרישת החוב של המשיבה מהמבקשים. בפסק הדין שאישר את הפשרה הוסיף רשם האגודות השיתופיות כי יש להעביר את התיק לטיפול המשקם, והורה למשיבה לפעול אצל המשקם כדי להעניק

עדיפות לטיפול בתביעת המבקשים. כמו כן קבע כי בעלי הדין יהיו רשאים להגיע לכל הסדר ביניהם ולמשוך התיק מטיפול המשקם. אחרי שהועבר העניין לטיפולו של המשקם, ביקשו המבקשים להורות למשיבה לשלם את חובם לאלתר. המשקם סירב להעניק קדימות לטיפול בחובם של המבקשים.

ביום 10.9.02 נתן המשקם פסק משקם חלקי, שבו פירט את חובותיה של המשיבה לנושים שונים, אולם שמם של המבקשים נשמט מרשימת הנושים. המבקשים הגישו בקשה ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה לביצוע פסק הדין של רשם האגודות השיתופיות. המשיבה בקשה לבטל את ההליכים ולסגור את תיק ההוצאה לפועל. בהחלטתו מיום 22.7.03, דחה ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם ס' עיסא), את בקשת המשיבה, והורה כי ההליכים למימוש פסק הדין יימשכו כסדרם. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה להרשות לה לערער על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל. בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן), בפסק דינו מיום 21.12.03, נעתר לערעורה של המשיבה, ועיכב את הליכי ההוצאה לפועל. עם זאת הורה כי "אם בתוך תקופת זאת לא יתוקן פסק המשקם באופן שהמשיבים (המבקשים – י.ט.) יכללו בהסדר פרעון החובות של המבקשת (המשיבה – י.ט.), כי אז יהיו המשיבים, רשאים לפנות לראש ההוצאה לפועל ולבקש ממנו לחדש ההליכים".

המבקשים ביקשו להרשות להם לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי.

2.דין הבקשה להרשות ערעור להידחות. העיון בבקשה מראה שכל טענותיהם של המבקשים בבקשה להרשות להם לערער מעוגנות בעובדותיה המיוחדות של הפרשה הנידונה וכי אין הן מעוררות שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מדלת אמותיה של הפרשה (רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ פ"ד לו(3) 123). לפיכך אין מקום לחזור ולדון בעניין בערכאה שלישית.

גם לעיצומו של עניין לא מצאתי מקום להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. המבקשים סומכים את בקשתם על שתי טענות

מרכזיות. הטענה הראשונה היא כי מכוח פסק דינו של רשם האגודות השיתופיות, ומכוח התנהגותה של המשיבה, קמה להם זכות לפעול לגביית חובם במסלול חלופי למשקם, קרי בהליכי הוצאה לפועל. הטענה השנייה היא כי לא ניתן עוד להעביר את עניינם של המבקשים לטיפולו של המשקם. אשר לטענה הראשונה קבע בית המשפט המחוזי כי יש להסדיר את פרעון חובה של המשיבה למבקשים באמצעות המשקם, לפי הוראות סעיף 7 לחוק ההסדרים, המורה כי "אין להמשיך ואין לפתוח בהליך לגבי חוב כולל או ערבות לחוב כאמור, אלא בהתאם להוראות חוק זה". אשר לטענה השנייה, עולה מהודעת המבקשים כי בינתיים התחיל המשקם לטפל בעניין. לא למותר להעיר כי למבקשים שמורה הזכות להגיש בקשה לבטל את פסק המשקם שיינתן בעניינם, אם ימצאו לנכון לעשות כן בתום ההליכים לפניו.

3.הבקשה להרשות ערעור נדחית.