רע"א 9092/07 יוסף אברהם נ. קצין התגמולים, ת''א יפו

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגנית הנשיא קובו, סגנית הנשיא רובינשטיין והשופטת דותן) מיום 17.10.07 בע"א

3566/06, בגדרו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים (השופטת רביד, ד"ר כץ ועו"ד בריצמן) מיום 6.11.06 בו"ע 1106/04.

ב.

כעולה מהחלטת ועדת הערעורים מיום 6.11.06, מנהל המבקש מזה כעשרים שנה הליכים משפטיים שונים כנגד המשיב.

תביעת המבקש לתגמולים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט- 1959 (להלן חוק הנכים), בגין הפרעת אישיות בה לקה, נדחתה בהתאם להוראת סעיף 36א לחוק הנכים, מהטעם שהמבקש בחר בקבלת תגמולים על פי חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה- 1995, ובשל הקביעה כי מצבו הנפשי של המבקש אינו קשור לשירותו הצבאי.

ג.

על החלטה זו הוגש ערעור לועדת הערעורים (ע"נ 191/87) – שמה המדויק לפי סעיף 33 לחוק הנכים הוא ועדת ערעור – במסגרתו הסכים המשיב, לפנים משורת הדין, שלא להעלות את הטענה בדבר בחירה בזכויות וקיומו של מעשה בית דין, שבגינו נבצר מהמבקש לשוב ולהעלות טענות המועלות על ידו; זאת – בתנאי שהמבקש יחזיר את הכספים שקיבל מהמוסד לביטוח לאומי כשהם משוערכים. ביום 25.9.89 ביקש המבקש מועדת הערעורים למחוק את הערר, שכן בכוונתו לתבוע גמלאות כחייל המשוחרר מצבא קבע. הערר נמחק ביום 13.10.89. לימים פנה העורר שוב למשיב בבקשה לעיון נוסף בתביעתו. בקשה זו נדחתה ביום 2.7.91. המבקש עירער על החלטה זו בפני ועדת הערעורים (ע"נ 252/91). ערעור זה נדחה ביום 29.10.92. בהחלטתה ציינה הועדה, כי הצהרת המשיב שלא יעמוד על הוראת סעיף 36א

לחוק הנכים, אינה חלה על ההליכים שבפניה, שכן מדובר בערר נפרד. עוד נקבע כי אין לקבל את טענת המבקש, כי בשל מצבו הנפשי לא היתה לו יכולת בחירה בעת פנייתו למוסד לביטוח לאומי. על החלטה זו לא הוגש ערעור.

ביום 5.5.98 פנה המבקש פעם נוספת למשיב בטענה כי בידו ראיה חדשה – חוות דעת מומחה מטעמו. כן ביקש לדון בבקשתו למתן תגמולים לפנים משורת הדין. המשיב דחה ביום 27.5.98 את בקשתו. ערעור שהגיש המבקש לועדת הערעורים נדחה גם הוא ביום

12.6.00מחמת מעשה בית דין, וכך גם בקשתו לדון בעניינו לפנים משורת הדין.

על החלטת הועדה עירער המבקש לבית המשפט המחוזי (ע"א 2448/00); בית המשפט המחוזי הורה על השבת הדיון לועדה מחמת פגם טכני. הועדה קבעה, כי אין מקום להתיר למבקש לשוב ולהשיג על הקביעה לפיה בחר בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, וכי אף אין מקום להענקת

זכויות למבקש לפנים משורת הדין. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (3472/02) נדחה אף הוא. במסגרת הליך זה נתבקש אף צו לגילוי מסמכים; הבקשה נדחתה, נוכח הסכמת בא כוח המשיב לגילוי מסמכים הנוגעים למצבו הרפואי של המבקש, ובהתחשב בסעיף 30 לחוק בתי דין מינהליים, התשנ"ב-1992.

ד.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט העליון (רע"א 10277/03).

הבקשה נדחתה (מפי השופטת דורנר), מהטעם שהיא נסבה על קביעות עובדתיות של ערכאת הערעור.

עתירת המבקש לבג"צ (בג"צ 2220/04) בבקשה להורות לקצין התגמולים לחשוף בפניו את תיקו הרפואי וכן מסמכים נוספים המצויים בתיק המשפטי בעניינו, נדחתה גם היא.

למען השלמות התמונה יצוין כי כעולה מהחלטת ועדת הערעורים נוהלו על ידי המבקש הליכים נוספים, שבמסגרתם הוכרה זכאותו לקבלת קיצבה על פי חוק שירות הקבע בצבא ההגנה לישראל (גימלאות) (נוסח משולב), התשמ"ה-1985.

ה.

ביום 30.8.04 פנה המבקש בבקשה לעיין מחדש בבקשתו להכיר בו כנכה. ביום 1.11.04

דחה המשיב את בקשתו, מהנימוק שבחר בזכויות המוקנות לפי חוק הביטוח הלאומי.

ערעור שהוגש לועדת הערעורים נדחה ביום 6.11.06 בהחלטה מפורטת. נקבע כי החלטת הועדה לפיה הצהרת המשיב כי לא יעלה את הטענה של בחירה בזכויות ניתנה אך במסגרת ע"נ 191/78, עומדת בעינה, ומשהמבקש לא עירער עליה, הרי היא

חלוטה.

כן קבעה ועדת הערעורים כי חוות דעתו של המומחה מטעם המבקש אינה יכולה לסייע לו כראיה חדשה, שכן במספר הליכים שהתנהלו בין המבקש למשיב נקבע כי הוא כשיר ולא היה זקוק לאפוטרופוס ערב

פנייתו למוסד לביטוח לאומי. נדחתה גם הטענה לפיה נפל פגם במחיקת ע"נ 191/87 מאחר שהבקשה לא נחתמה, שכן טענה זו לא נטענה קודם לכן. בנוסף נקבע כי

מחוות דעתו של המומחה מטעם המשיב עולה, כי בתקופה בה נמחק הערעור היה המבקש כשיר לנהל את ענייניו אף בהתחשב בטענתו כי בתקופה שבין אוקטובר ונובמבר 1992 לא יכול היה להגיש ערעור בע"נ 252/91, שכן לא הסביר מדוע השיג על ההחלטה במועד מאוחר יותר. לבסוף נקבע כי הצהרת המשיב ניתנה ביחס לע"נ 191/87 בלבד, וכי אין לחשוף את התיק המשפטי בפני המבקש, מחמת חסיון עו"ד- לקוח.

ו.

ערעור המבקש לבית המשפט המחוזי כלפי החלטת הועדה נדחה. נקבע כי המבקש אינו יכול לחזור בו מבחירתו בזכויות לפי חוק הביטוח הלאומי, וכי הסוגיה בדבר חזרתו של המשיב מהצהרתו שלא יעשה שימוש בהוראת סעיף 36א לחוק הנכים כמו גם הקביעה שההצהרה ניתנה רק ביחס לע"נ 191/07

הפכו לחלוטות, ואין מקום להמשיך ולהידרש אליהן. טענות נוספות של המבקש נדחו, ולסיכום קבע בית המשפט כי "ועדת הערעורים סקרה בהרחבה את ההליכים המשפטיים הרבים

שהתנהלו עובר למתן החלטתה, והפגינה בקיאות רבה בנפתולי הליכים אלה. בהמשך,

נדרשה לגופן

של טענות המערער, ודנה בהן ביסודיות רבה".

ז.

בבקשה הנוכחית טוען המבקש, כי על פי סעיף 35 (א) לחוק הנכים יש לדון מחדש בתביעתו לקצבת נכות, שכן בפני בית המשפט ראיות חדשות על פי החומר שבתיקו אצל המשיב. כן טוען המבקש, כי קצין התגמולים הסתיר במשך עשרות שנים מסמכים מן המבקש ומן הערכאות שדנו בעניינו. נטען גם כי על בית המשפט להידרש להבטחה מינהלית, כי המשיב יפעל בעניינו של המבקש לפנים משורת הדין ולא יעלה טענה על פי סעיף 36א לחוק הנכים. בנוסף עותר המבקש לעיכוב ביצועו של תשלום הוצאות המשפט, עד להכרעה בבקשת רשות הערעור.

ח.

(1) המקרה הנוכחי אינו מעורר לעיצומו שאלה משפטית החורגת ממחלוקת הצדדים, אשר בשכמותה נשקלת רשות ערעור בגלגול שלישי (בר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פד"י לו(3) 128,123(מ"מ הנשיא-כתארו אז- שמגר)), כל שכן שהמבקש חפץ להביא לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות מובהקות שקבעה ועדת הערעורים, ואשר שבו ונדונו בפירוט שוב ושוב

בהליכים מרובים, בהם נדרשו המותבים לניתוח מקיף של הראיות שהיו בפניהם. כידוע, ככלל אין בית משפט של ערעור מתערב בכגון אלה (ע"א 2835/04 דוד לובינסקי בע"מ נ' י.ת נצר אחזקות בע"מ (לא פורסם) (השופט עדיאל); ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח קלמן בראשי , פ"ד נב(2) 582, 594 (השופטת ביניש); זוסמן, סדרי הדין האזרחי , (מה' 7 בעריכת ש' לוין) סעיף 665 בעמ' 856- 857). על אחת כמה כך, כשהמ דובר בבקשת ערעור בגלגול שלישי.

יתרה מכך על פי סעיף 34 לחוק הנכים, ערעור בפני בית המשפט המחוזי הוא בשאלה משפטית בלבד, מעיקרא (רע"א 553/01 מאיר לוי נ' קצין התגמולים (לא פורסם) (השופטת שטרסברג- כהן)), ואין להעלות בפניו שאלות עובדתיות שהוכרעו (רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים פד"י נו(1) 649, 655 (השופטת דורנר); רע"א 5499/92 קצין תגמולים נ' בן עד פד"י מז(2) 471, 476 (השופט בך) ).

(2) באשר לטענת הראיה החדשה סעיף 35(א) לחוק הנכים, יוזכר כי ועדת הערעורים בהחלטתה מיום 6.11.06 (סעיף 24) ציינה שהמצב המשפטי בו עסקינן הוא מניעות מתגמולים לאחר בחירה לפי סעיף 36(א) לחוק הנכים. חרף זאת נדרשה הוועדה גם לטענות הנוגעות לעבר וכן עיינה בתיקו האישי של המבקש אצל המשיב, וכפי שציינה בסעיף 34 להחלטתה, בחנה – כדי להפיס דעתו של המבקש – את כל המסמכים לרבות תיקו האישי שלו, ופירטה את ממצאיה. מעיון בחומר לא ראיתי דופי בהחלטתה, שאושרה בערעור בבית המשפט המחוזי, ואין מקום איפוא לשוב לכך בגלגול נוסף.

ט.

סוף דבר: לאחר עיון שוב ושוב בבקשה ובצירופיה התרשמתי בעליל, כי הנושאים המועלים מוצו בערכאות הקודמות. נוכח האמור אין בידי להיעתר לבקשת רשות הערעור, וממילא גם לבקשה לעיכוב ביצוע.