רע"א 9127/11 רובי חושקובר נ. בנק הפועלים בע"מ

בקשת רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ד' סלע ) שדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כב' השופטת כ' ג'דעון ), שמצידו קיבל תביעה כספית בסך של 8,000 ש"ח שהגיש המשיב נגד המבקש.

1.

ביום 9.6.2009 הזמין המבקש מחברה בשם שארק דלוקס רהיטים בע"מ (להלן: החברה ) רהיטים בעלות של 32,500 ש"ח. המבקש שילם עבור הרהיטים סך של 6,250 ש"ח בכרטיס אשראי ומסר 11 שיקים דחויים על סך של 26,250 ש"ח שמועד פירעון הראשון שבהם חל ביום 10.8.2009. ביום 22.6.2009 הפקידה החברה ארבעה שיקים בסך של 2,000 ש"ח כל אחד (להלן: השיקים ) אצל המשיב (להלן: הבנק ) למשמרת כנגד קבלת אשראי בחשבונה. בגב השיקים הוטבעה חותמת החברה בלבד, ללא חתימה של מורשה מטעמה. השיקים חוללו מחמת הוראת ביטול שנתן המבקש. החברה נקלעה לחדלות פירעון והתנהלו נגדה הליכי פירוק. הבנק הציג את השיקים לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל. המבקש הגיש התנגדות, ניתנה לו רשות להתגונן ומכאן התביעה שהתנהלה בבית משפט השלום. במישור העובדתי טען המבקש כי לאחר ששב לביתו לאחר ביצוע העסקה הוא התחרט, ולמחרת בבוקר הודיע טלפונית לחברה על ביטולה. עובדת של החברה הבטיחה שתשלח לו את השיקים חזרה, אך לא עמדה במילתה, ולכן הוא נתן הוראה לביטולם. גם הסכום ששילם במזומן לא הוחזר לו. במישור המשפטי טען המבקש לכשלון תמורה מלא; כי חתימת ההיסב על השיקים אינה תקינה ומשכך הבנק אינו אוחז כשורה; וכי השיקים הופקדו בבנק למשמרת בלבד ולא לביטחון, ומשכך עסקינן בהיסב מגביל והיה על הבנק להחזיר את השיקים לחברה לאחר חילולם.

2.

בית משפט השלום דחה את טענות המבקש וקיבל את התביעה בקובעו שגרסת המבקש לגבי נסיבות ביטול עסקת היסוד וזכותו לבטל את העסקה, לא הוכחה. נקבע שהמבקש לא הגיש כל ראיה שממנה ניתן היה ללמוד על זכותו לבטל את העסקה עקב חרטה, ואף לא הוכח כי החברה אכן קיבלה את הודעת הביטול. עוד נקבע כי המבקש לא הגיש העתק מהוראת הביטול שממנה ניתן היה ללמוד על המועד שבו הודיע לבנק לראשונה על ביטול השיקים, דבר שהיה בו כדי לחזק את גרסתו; ואף התחמק מלתת תשובה עניינית בעניין זה בחקירתו הנגדית. למעלה מן הצורך הוסיף בית משפט השלום וקבע כי הבנק הוא אוחז בעד ערך מאחר שטענתו כי נתן לחברה אשראי כנגד הפקדת השיקים, לא נסתרה. עוד הוכח כי סיחור השיקים לידי הבנק קדם לכשלון התמורה שהמבקש טען לו, ומשכך גוברת זכותו של הבנק. לבסוף קבע בית המשפט כי הבנק הוא אוחז כשורה בהתמלא התנאים המנויים בעניין זה בסעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש].

3.

המבקש ערער לבית המשפט המחוזי. לאחר שסקר את העובדות הרלוונטיות ואת טענות הצדדים, החליט בית המשפט לדחות את הערעור. בית המשפט סמך את ידיו על קביעתה העובדתית של הערכאה הראשונה שלפיה המבקש לא הוכיח כשלון תמורה מלא. בית המשפט אף דחה את טענות המבקש שהשיקים הוסבו שלא כדין לבנק בקובעו כי היה די בחותמת החברה – כאמור בסעיף 92(ב) לפקודת השטרות – לצורך הסבתם. בית המשפט אף לא מצא ממש בטענותיו האחרות של המבקש.

4.

מכאן הבקשה שלפניי, שבגדרה שב המבקש בעיקרו של דבר על הטענות שטען בשתי הערכאות הקודמות.

5.

לאחר העיון בבקשה ובנספחיה, באתי למסקנה שדינה להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן במקרים חריגים המעוררים שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); רע"א 4193/11 כראדי נ' נרקיס (לא פורסם, 14.6.2011)). המקרה דנן אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. בית משפט השלום קבע כי המבקש לא עמד בנטל להוכיח שעסקת היסוד אכן בוטלה וכי עומדת לו הגנת כשלון תמורה מלא. כך, המבקש לא צירף את ההסכם עם החברה ולא הביא כל ראיה להוכחת המועד שבו היא הייתה אמורה לספק את הרהיטים שהזמין. בית משפט השלום אף ציין כי המבקש התחמק מלתת תשובה עניינית בנושא זה. כפי שציינו שתי הערכאות הקודמות, די היה בקביעה זו כדי לדחות את הגנתו של המבקש ולקבל את התביעה. במצב דברים זה, אין הבקשה מגלה עילה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי".

6.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, איני עושה צו להוצאות.