רע"א 9198/18 אליעזר איכבום נ. ר.ב. אור דור השקעות בע"מ

1.

לפני בקשה לעיכוב ביצוע הנסבה על החלטת בית המשפט השלום בתל אביב (השופט

י' נמרודי ) מיום 25.11.2018 (להלן: ההחלטה ) שלא לקבל את חזרתו של המבקש מהסכמתו לפינויו מחנות שהחזיק, הסכמה שהתקבלה במסגרת הסכם בין הצדדים שקיבל תוקף של החלטה.

2.

המשיבות, בעלים של מקרקעין עליהם עומדת החנות, תבעו את המבקש לפינוי החנות. בישיבת קדם משפט שנערכה ביום 26.6.2018 קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה המבקש יוכר כדייר מוגן, יפנה את החנות במועד קרוב ויזכה לתשלום של דמי פינוי. נקבע כי שיעור דמי הפינוי יקבע על דרך הפשרה. בית המשפט נתן להסכמת הצדדים תוקף של החלטה.

3.

לאחר המועד להגשת הסיכומים עתר המבקש לבית משפט השלום בבקשה לביטול ההסכם לאור הפרה יסודית של ההסכם לטענתו. בית המשפט דחה את הבקשה באופן חלקי בקבעו כי חרטה אינה עילה לביטול הסכם אך בד בבד קבע כי הסכמתו ביחס לקביעת דמי הפינוי על דרך הפשרה ניתנת לחזרה ועל כן היא מבוטלת. בהתאם, בית המשפט קבע מועד לישיבת הוכחות בנוגע לשיעור דמי הפינוי, האריך בחודש את מועד הפינוי עליו הסכימו הצדדים בחודש כך שיחול ביום 31.12.2018 וכן קבע כי על המשיבות להפקיד ערבות בנקאית בסך 750,000 ₪ להבטחת תשלום דמי הפינוי בנוסף ל-250,000 ₪ אותם ישלמו למבקש במעמד וכנגד הפינוי.

4.

על החלטה זו הגיש המבקש ביום 26.12.2018 בקשה לרשות ערעור לבית המשפט המחוזי ובצידה בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בית המשפט דחה את הבקשה ביום 27.12.2018 בנימוק כי בשים לב ללשון המפורשת של ההסכם בו הביע המבקש את הסכמתו לפינוי לא נראה כי סיכויי ההליך טובים באופן שמצדיק עיכוב ביצוע ובפרט שהפינוי מובטח בסכום של 1,000,000 ₪. עוד צוין כי מבקשתו של המבקש, לפיה הוא זכאי לסעד חלופי של פיצוי בעין – חנות חלופית בפרויקט שעתיד להבנות במקום – עולה כי אף מבחינת מאזן הנוחות אין הצדקה לעכב את הפינוי שכן השאלה שעומדת על הפרק היא כספית בלבד.

5.

בבקשה שלפניי טוען המבקש כי מעולם לא התחרט על ההסכם אלא בקשתו לביטול ההסכם נבעה מהפרתו על ידי המשיבות ועל כן יש לקבוע כי ההסכם בטל. כן נטען כי עיכוב ביצוע הפינוי נדרש בכדי להבטיח את תשלום דמי הפינוי או קבלת סעד אחר וזאת לנוכח חששו ממצב בו המשיבות יקלעו לקשיי נזילות.

6.

דין הבקשה להידחות.

כידוע, כלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). הרציונאל שעומד בבסיס הכלל האמור הוא, כי יש ליתן לתובע שזכה בתביעתו ליהנות מפרי זכייתו (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 368 (מהדורה שלישית, 2012)). חריג לכלל זה הוא כאשר מתעורר חשש שאם לא יעוכב פסק הדין לפני ההכרעה בערעור, לא יהיה ניתן לממש את ההכרעה הסופית אם יתקבל הערעור. במצב זה, נדרש המערער המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין לעמוד בשני תנאים מצטברים: האחד, שיש לערעור סיכוי להתקבל; והשני, שמאזן הנוחות נוטה לטובתו, היינו שהנזק שייגרם למבקש כתוצאה מאי-היעתרות לבקשתו לעיכוב ביצוע עולה על הנזק שייגרם למשיב כתוצאה מהיעתרות לה (ע"א 9784/05 עיריית תל אביב-יפו נ' גורן , פסקה 5 (1.12.2005). כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שהטיל חיוב כספי, הכלל הוא כי מאזן הנוחות נוטה להימנעות מעיכוב ביצוע שכן ככלל אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. חריג לכך הוא, אם קיים חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו מהמשיב במידה שערעורו יתקבל (ראו, למשל, ע"א 181/15 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קובהא (2.2.2015)) .

7.

בענייננו, אפילו אם נניח כי סיכויי הערעור מאוזנים – ואינני סבור כך –לא עולה כי ייגרם למבקש נזק בלתי הפיך אם לא יעוכב הביצוע. מאחר שהמחלוקת בין הצדדים היא כספית ופינוי המבקש יתבצע בכל מקרה, אין כל חשש כי ביצוע ההחלטה יגרום למבקש נזק בלתי הפיך אחר שהופקדה ערבות בנקאית מספקת כפי שנקבע בהחלטה. טענת המבקש בדבר קשיי נזילות של המשיבות לא הוכחה, חשש בעלמא אינו מצדיק עיכוב ביצוע.

8.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.