פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
ע"א
6827/19
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המערערים:
1. עזרא עיני
2. מנחם עיני
3. עובדיה עיני
נ ג ד
המשיבים:
1. מנהל מס שבח
מקרקעין אזור מרכז
2. יורשי המנוח
בנימין
עיני
בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי
מרכז-לוד (השופט
א' גורמן
, עו"ד
מ' בן לולו
ושמאי המקרקעין
א' לילי
) בו"ע 22129-12-17 מיום
4.9.2019.
בשם המערערים:
עו"ד עובדיה ששון בן חור
בשם המשיב 1:
עו"ד עודד טאובר
החלטה
1.
לפניי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינה של ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), תשכ"ג-1963 (להלן: החוק ) שליד בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (יו"ר הוועדה השופט א' גורמן , חברי הוועדה עו"ד מ' בן לולו
ושמאי המקרקעין א' לילי ) (להלן: ועדת הערר או הוועדה ), בו"ע 22129-12-17 מיום 4.9.2019.
בפסק הדין נקבע כי נוכח מימוש הסכם המכר שנכרת בין המערערים ויתר יורשי אביהם המנוח לשם חלוקת נכסי עזבונו, אשר קיבל תוקף של פסק דין ביום 14.12.2005 (להלן: ההסכם ), אין לראות בפסק הבוררות הלא מנומק מיום 16.4.2009, שניתן על ידי הבורר אליו פנו המערערים לצורך חלוקת יתרת נכסי העזבון שעניינם לא הגיע לסיום בגדר ההסכם, כחלוקה ראשונה של אותם נכסים לצורך סעיף 5(ג)(4) לחוק. על כן נקבע, בין היתר, כי יש לראות בפסק הבורר כפעולה של מכירה, עליה חלים המסים הקבועים בחוק.
2.
על פסק דין זה הוגש ערעור, ולצדו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפניי. בבקשה נטען כי סיכויי הערעור להתקבל טובים מאוד, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש, הוא המערער 1, שכן ביצוע פסק הדין שבעקבותיו נקבעו לו שומות מס שבח בגובה של כ-850,000 ש"ח, יגרום לו נזק בלתי הפיך בשל העובדה שעליו למכור נכסי מקרקעין על מנת לשלם חיוב זה. בתגובתו התנגד מנהל מס שבח מקרקעין באזור המרכז (להלן: המשיב ) לבקשה. לגישתו, דין הבקשה להידחות הן מכיוון שסיכויי הערעור נמוכים בהתחשב בכך שהערעור נסוב, רובו ככולו, על ממצאים עובדתיים מובהקים של ועדת הערר, בעוד שסעיף 90 לחוק קובע כי ניתן לערער על החלטת ועדת הערר לבית משפט זה רק ביחס לשאלה משפטית; והן מכיוון שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש, נוכח ההלכה הפסוקה כי ככלל אין לראות ב ביצועו של פסק דין המטיל חיוב כספי כנזק בלתי הפיך. יתרה מזו שעה שמדובר בהליכי מס בהם הזוכה היא המדינה, אזי מתאיין החשש שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמתו.
3.
לאחר עיון בבקשה ובתגובת המשיב נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אף מבלי לנקוט עמדה בשאלת סיכויי הערעור, מאזן הנוחות במקרה דנן אינו נוטה לטובת המבקש. כידוע, ביצוע פסק דין לא יעוכב אך בשל הגשת ערעור (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 ), ו בית משפט זה פסק וחזר ופסק כי כאשר מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דין המטיל חיוב כספי, הכלל הוא כי מאזן הנוחות נוטה להימנעות מעיכוב ביצוע, שכן ככלל אין מניעה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל הערעור. חריג לכך הוא אם קיים חשש ממשי שהמבקש לא יוכל לגבות בחזרה את כספו במידה שערעורו יתקבל (ראו, לדוגמה: רע"א 9198/18 איכבום נ' ר.ב אור דור השקעות בע"מ (30.12.2018)). הענין שלפניי אינו מעלה חשש כאמור והמבקש אף לא טען לכך. כמו כן נקבע, כי כאשר נטען לנזק בלתי הפיך עקב מכירתו של נכס מקרקעין לצורך תשלום החיוב הכספי, כפי שנטען בבקשה דנן, על המבקש להראות כי מדובר בנכס שיש למבקש זיקה מיוחדת אליו, כגון דירת מגורים (ראו מיני רבים: רע"א 214/88
טוויל
נ' דויטש , פ"ד מד(3) 752, 754 (1988); בע"מ 4751/12 פלוני נ' פלונית , פסקה 8 (25.10.2012); ע"א 5820/16 ש.פ 775 פיננסים בע"מ נ' נוף בוסתנים בע"מ , פסקה 2 (28.11.2016)), דבר שלא נעשה בבקשה שלפניי ועל כן דין טענה זו להידחות.
4.
אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 3,000 ₪.
ניתנה
היום, ט"ז בטבת התש"ף (13.1.2020).
ש ו פ ט