רע"א 925/98 משה אליעז נ. מצליח עובדיה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים צ' כהן, מ' רביד ומ' גל), שדחה את ערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום בירושלים (סגן הנשיא י' צבן).

1.המשיב הגיש נגד המבקש תביעה לסילוק יד מדירה שבבעלות המשיב ולתשלום שכר ראוי עבור התקופה בה שהה בדירה. לטענתו, נתן בשעתו למבקש רשות להתגורר בדירה למשך חדשיים, תמורת תשלום, אולם בחלוף המועד סרב המבקש לפנות את הדירה או לשלם דמי שימוש. המבקש טען, כי התגורר כל העת בדירה על דעת המשיב, במסגרת הסדר לפרעון חובו של המשיב כלפיו. בית משפט השלום דחה את גירסתו של המבקש, בקבעו, כי "לגירסתו אין בסיס מסחרי הגיוני או בסיס כלכלי הגיוני ונראה שאף התובע לא לקח אותה במלוא הרצינות". עוד קבע בית המשפט, כי בדברי המבקש התגלו סתירות מהותיות וכי העדויות שהביא לא תמכו בגירסתו. לפיכך העדיף בית המשפט את גירסת המשיב וקיבל את תביעתו. המבקש ערער על פסק דין זה. בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום באשר לעדים ולמהימנותם. בהתייחסו לקביעותיו של בית משפט השלום באשר להגיונן ולסבירותן של הגירסאות שהובאו בפניו, מצא בית המשפט המחוזי להעיר על אחת ההנמקות החלופיות שהעלה בית משפט השלום. עם זאת, קבע בית המשפט כי לא מצא בסיס להתערב בממצאים העובדתיים ובמסקנות המשפטיות שקבע בית משפט השלום.

2.בבקשה שבפני טוען המבקש, כי בית משפט השלום טעה בממצאיו העובדתיים וכי בית המשפט המחוזי נמנע מלהתייחס לטענותיו, רובן ככולן. המבקש ער להלכות שיצאו מלפני בית משפט זה בכל הנוגע להתערבות בממצאים עובדתיים בכלל ולקיום ערעור שני בפרט. אולם, לטענתו, משביסס בית משפט השלום את החלטתו גם על שיקולי הגיון וסבירות, היה על ערכאת הערעור להתערב בשיקוליו. ומשבית המשפט המחוזי לא עשה כן שומה על בית המשפט העליון לנהוג כך. עוד טוען המבקש, כי בחינה ראויה של שיקולי הגיון וסבירות תצביע גם על הפירכות הרבות בממצאי המהימנות שקבע בית המשפט.

3.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה, הגעתי לכלל מסקנה שדין הבקשה להידחות. הבקשה שבפני אינה אלא ערעור שני על ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שנקבעו על ידי בית משפט השלום. המבקש מבקש, למעשה, כי בית משפט זה יידרש, בפעם השלישית, למחלוקת העובדתית שבינו למשיב. לא לכך נועד הליך הערעור. מקל וחמר שלא לכך נועד ערעור שני ברשות. ממילא אין הבקשה מגלה כל עילה מן העילות המקובלות עלינו כעילות המצדיקות קיום ערעור שני ברשות, שכן היא אינה מעוררת כל שאלה בעלת השלכות חוקתיות, ציבוריות או משפטיות החורגות מתחומה של הבקשה הספציפית (וראה: רע"א 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123).

הבקשה נדחית.