רע"א 9343/08 פלוני נ. פלוני

1.

בפני

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב

(כב' הש' ע' צ'רניאק), שאימצה את החלטת בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת ז' אגי) אשר דחה את הבקשה לסלק על הסף את התביעה שהוגשה על ידי המבקשת מטעמי חוסר סמכות עניינית, או לחילופין להעביר את הדיון לבית המשפט לענייני משפחה.

2.

הרקע לבקשה הוא כדלקמן: המבקש הוא סבה של המשיבה. במסגרת הליך פלילי בפני בבית המשפט המחוזי בתל-אביב, הורשע המבקש בעבירות אינוס ומעשים מגונים בכוח במשיבה, במספר רב של הזדמנויות, בהיותה בין הגילאים 6-12. ערעור שהוגש על ההרשעה נדחה. על בסיס הרשעתו, הגישה המשיבה תביעה נזיקית כנגד המבקש בגין נזקי גוף ונפש לבית משפט השלום בתל-אביב בגין הפגיעה המינית המתמשכת.

כשנה לאחר הגשת כתב התביעה, ולאחר שהתנהלו הליכים מקדמיים רבים, הגיש המבקש בקשה לסילוק התביעה על הסף עקב חוסר סמכות עניינית, או לחילופין להעברתה לדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה בחיפה. הבקשה נדחתה על ידי בית משפט השלום מן הטעם שהמעשים בבסיס עילת התביעה אינם נובעים מיחסי המשפחה או מסכסוך כלשהו שמקורו ביחסי משפחה. כמו כן, מומחיותו של בית המשפט לענייני משפחה אינה נדרשת במקרה זה שהינו אזרחי גרידא, אלא דווקא מומחיותו של בית משפט השלום הדן בתביעות מסוג זה דרך קבע. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה בהנמקה שהחלטת בית משפט קמא משקפת נאמנה את המצב המשפטי השורר.

3.

נימוקי הבקשה מתמקדים בזהות הצדדים לסכסוך שהינם בני משפחה, עובדה שלטענת המבקש מצדיקה קיום הדיון בפני בית המשפט לענייני משפחה. כמו כן, גורס המבקש כי המסגרת המשפחתית היא שסיפקה למבקש את ההזדמנות לבצע את זממו במשיבה, ועל כן אין לומר שלא מדובר בסכסוך משפחתי, כהגדרתו על פי הלכת חבס (ע"א 6558/99 חבס נ' חבס , פ"ד נד(4) 337 (2000)). לבסוף, מפנה ומסתמך המבקש על פסיקת בית המשפט המחוזי (תא (י-ם) 6500/04 עזבון אלימלך נ' עיזבון אפוטה (טרם פורסם) (22.11.2005)) בה נקבע כי תביעת נזיקין שהוגשה על ידי עיזבונה של קורבן רצח, כנגד עיזבון הרוצח, שהיה בעלה של המנוחה, תחשב סכסוך משפחתי ותידון בפני בית המשפט לענייני משפחה.

מנגד, נסמכת המשיבה על החלטת בית המשפט השלום, וגורסת כי הסכסוך הינו בעל אופי נזיקי טהור ונסמך על הרשעה פלילית, כאשר הקרבה המשפחתית בין המבקש למשיבה היא זניחה ואינה ברת השפעה על אופי הסכסוך. בנוסף, טוענת המשיבה כי הבקשה אינה תמת לב, אלא מטרתה לעקב את הדיון גופו.

4.

לאחר שעיינתי בבקשה, בהחלטות בתי המשפט דלמטה ובתגובת המשיב, החלטתי היא כי דין הבקשה להידחות. הנסיבות הסובבות את הגשת הבקשה מרמזות לכאורה על חוסר תום לב מצד המבקש, אשר לא העלה את טענת הסמכות אלא שנה שלמה לאחר שהוגשה התביעה, וללא אינטרס נגלה לעין מצידו בהעברה של הדיון, מלבד הפרעה להתנהלות הדיון ובזבוז זמן שיפוטי יקר. התנהגותו של המבקש במסגרת ההליך, תוך ניסיונות להשהות ולעכב את ההתנהלות השוטפת של הדיונים, מהווה שיקול לדחיית הבקשה, בכדי לאפשר סיום מהיר ויעיל של ההליך. שיקול זה מקבל משנה תוקף כאשר מדובר בבקשה בערכאה שלישית לדון בשאלה דיונית, דבר שאינו נהוג על פי ההלכה הפסוקה. עוד יאמר, שדחיית הבקשה אינה מסבה כל עיוות דין למבקש, אלא נהפוך הוא, העברת הדיון בשלב זה, רגע לפני תחילת דיוני ההוכחות ולאחר שהסתיימו כל ההליכים הקדם משפטיים בתיק, על אחת כמה וכמה כשמדובר בסוגיה כה רגישה וכואבת, תגרום לעינוי דין כלפי המשיבה על ידי שיהוי בלתי מוצדק ועיכוב ההליכים.

אין חולק שכללי הסמכות עניינית הינם כללים קוגנטים היורדים לשורשו של עניין. עם זאת, המגמה הרווחת היא כי בית המשפט רשאי להזדקק לעקרון תום הלב בהכריעו בסוגיות מעין אלו, בכדי למנוע עיוות דין (דודי שוורץ, סדר דין אזרחי – חידושים, תהליכים ומגמות 88-89 (2007); בע"מ 7593/06 פלונית נ' פלוני (טרם פורסם), 786 (22.10.06); רע"א 11183/02 כלפה נ' זהבי , פ"ד נח(3) 49 (2004); ע"א 1049/94 דור אנרגיה (1988) בע"מ נ' חמדן , פ"ד נ(5) 820 (1997)). יישום עקרון תום הלב במקרה זה אינו מעלה קושי מיוחד, כיוון שמדובר בסוגית סמכות בין ערכאות הדומות באופיין זו לזו, כאשר גם המחוקק עצמו הכיר במקרים בהם יוכל בית משפט השלום לדון בנושאים שבסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה ולהיפך. דוגמא לכך ניתן למצוא בס' 10(2) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995, הקובע שבמקרים בהם לבית משפט השלום הוגשה תביעה שכנגד העוסקת בנושא שבסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, רשאי בית משפט השלום להעביר הדיון כולו לבית המשפט לענייני משפחה, אך לא מחויב לכך. כאמור, התנהגותו של המבקש, שאינה יכולה להתפרש אלא כרצון לשבש את ההליך ולהשהותו, לצד רגישות הסוגיה בבסיס התביעה, מצדיקים יישום זה של עקרון תום הלב.

5.

למעלה מן הצורך, ולשם קידום האחידות בסדרי הדין של בתי המשפט דלמטה, אתייחס בקצרה לנושא הסמכות הראויה במקרים של תביעות נזיקיות בין בני משפחה, המבוססות על מעשים פליליים אשר במהותם הם בעלי רגישות משפחתית ייחודית (גם מקום בו לא הוגש כתב אישום או הושגה הרשעה פלילית בגין המעשים). המובהקים בין המקרים בקטגוריה זו, אליהם אתייחס, הינן תביעות בגין מעשי מין ואלימות בקרב המשפחה.

הלכת חבס הינה כיום ההלכה המובילה בתחום זה של סמכויות בית המשפט לענייני משפחה. בהלכה זו נקבע הכלל כי "אמת המידה לקביעת הקשר בין עילת התביעה לבין הסכסוך בתוך המשפחה היא שהסכסוך תרם תרומה משמעותית לגיבושה של עילת התביעה" ( חבס , עמ' 344). לפיכך, בחינת סוגיית הסמכות העניינית בכל מקרה תיבחן תחילה על פי מבחן זה. כך למשל, תביעה נזיקית בעקבות רצח אישה על ידי בעלה תענה במרבית המקרים, אם לא בכולם, להגדרה של הלכת חבס , כך שבית המשפט לענייני משפחה ירכוש סמכות עניינית לדון בה.

עם זאת, בהמשך להלכת חבס , ראוי להסב את תשומת הלב לקטגוריית מקרים נוספת, במסגרתה הסכסוך המשפחתי אינו קודם לעילת התביעה, אלא ה'סכסוך המשפחתי' ו'עילת התביעה' מאוחדים הם למקשה אחת. כך הוא מצב הדברים במרבית עבירות המין במשפחה, להן לא קדם סכסוך משפחתי שתרם להיווצרותה של עילת התביעה. על אף זאת, ראוי הוא שמקרים מיוחדים אלו יכללו גם הם במסגרת סמכותו של בית המשפט לענייני משפחה, וזאת בשל השפעת המאפיינים המשפחתיים על ייחודיות המקרה.

לתביעות בקטגוריה זו מספר רבדים הדורשים את מומחיותו המיוחדת של בית המשפט לענייני משפחה בהבנת הדינאמיקה והרגישות המשפחתית. ראשית, ההנחה היא שלבית המשפט לענייני משפחה כלים מיטביים להבנת חומרתם העודפת של מעשי עוולה מסוג זה המבוצעים במסגרת המשפחתית העדינה, והנזקים הייחודיים הנלווים לכך. בטוחני כי הבנה זו תתרום לביטוי הנזק בפיצוי ראוי ושלם יותר לנפגעים ממעשי העוולה. שנית, דיני הראיות וסדרי הדין הגמישים בהתאם לס' 8 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה יסייעו גם כן בהתמודדות עם הקשיים הייחודיים העולים בתביעות מעין אלו (בע"מ 8098/04 פלונית נ' פלונים , פ"ד נט(3) 111 (2004)) (להלן: עניין פלונית ) אשר המעשים בבסיסן מבוצעים דרך קבע בחסות רשות הפרט, באופן הנסתר מעיני הסביבה. ייחודיותה של קטגוריה זו באה לידי ביטוי גם בצורך בהתמודדות עם תגובותיהם של בני משפחה נוספים לעצם התביעה המלוות פעמים רבות בהכחשה, עוינות וחוסר שיתוף פעולה, וכן בקושי שעולה ממשבר הנאמנות הכרוך בהעדה כנגד בן משפחה, במיוחד כאשר מדובר בקטין (עם קושי זה, לדוגמא, ניתן יהיה להתמודד באמצעות ס' 8(ב) לחוק בית המשפט לענייני משפחה).

תאור מפורט של הקשיים והרגישויות הייחודיים הכרוכים בתיקים מסוג זה הוצג מפי השופט רובינשטיין גם בעניין פלונית (עמ' 111), לאמור:

"מקרי התעללות מינית בקטינים, ובפרט בקרב בני משפחה ובגילוי עריות, הפכו לצערנו לתופעה מוכרת במקומותינו, ומכל מקום עלו לפני השטח בישראל כבמדינות אחרות בעשורים האחרונים, ובמיוחד בעשור האחרון, והמחוקק ובתי המשפט נדרשים להתמודד עמן. הסוגיות המתעוררות בהקשר זה קשות הן. בעבירות מין, ובפרט בעבירות מין במשפחה, קיימים גורמים פסיכולוגיים - נפשיים וחברתיים - המקשים על קרבן העבירה להתמודד עם האירוע אותו חוה ועם תוצאותיו. קרבנות התקיפה במשפחה עלולים לחשוש מדימוי של אי-לגיטימיות ומדחיה חברתית. מתלווה לכך לעיתים מזומנות החשש מחשיפת בן המשפחה המתעלל, חוסר אמון בבני אדם, ולא אחת - אם בכלל - הוגשה תלונת קרבן העבירה שנים רבות לאחר האירועים. ואכן, הגישה הערכית לנושא צריך שתהא רגישה, נוכח קשיי הקרבנות לפתוח את סגור הלב."

כאמור, במקרה זה לא מצאתי לנכון להתערב, אשר על כן, הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ישא המבקש בהוצאות המשיבה בסך 1000 ₪.