רע"א 939-23 רע"א 939-23

1.בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 8.12.2022 (ע"א 40503-09-22, סגנית הנשיא א' כהן). בית המשפט המחוזי מחק ערעור שהוגש על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו מיום 14.4.2022 (תא"ם 57668-12-17, השופטת ש' הינדה).

2.מקורה של הבקשה שבפני בתביעה כספית על סך 15,000 שקלים שהגיש המבקש לבית משפט השלום נגד המשיבה, אשר ייצגה את אשתו לשעבר בהליך הגירושין ביניהם. בתביעה העלה המבקש טענות רבות, ובכלל זה שהמשיבה התרשלה במילוי תפקידה, הציגה מצגי שווא לערכאות שבהן ייצגה את גרושתו, גזלה מסמכים ופגעה בפרטיותו. יצוין כבר עתה כי המבקש אינו מיוצג ואף לא היה מיוצג בכלל ההליכים המשפטיים המתוארים בהחלטה זו, לרבות הליך הגירושין.

3.בתמצית יצוין כי בית משפט השלום דחה את תביעתו של המבקש בקבעו כי הוא לא הרים את הנטל להוכיח את טענותיו ביחס לכלל העילות המתוארות בה. בהמשך לכך, המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי רק ביום 19.9.2022, מספר חודשים לאחר שניתן פסק דינו של בית משפט השלום. בכותרת הערעור כתב המבקש כי הוא קיבל את פסק דינו של בית משפט השלום ביום 6.6.2022, ועל כן לשיטתו המועד האחרון להגשת הערעור הוא ביום 21.9.2022.

4.ביום 21.11.2022 הגישה המשיבה בקשה לסילוק הערעור על הסף. בבקשה נטען כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה כי פסק דינו של בית משפט השלום הומצא למבקש, לכל המאוחר, ביום 15.4.2022. על כן, לשיטת המשיבה, המועד האחרון להגשת הערעור חלף ביום 27.6.2022, ובהתאם ערעורו של המבקש הוגש באיחור ניכר. בתגובה לכך חזר המבקש וטען כי קיבל לידיו את פסק הדין רק בחודש יוני כאמור לעיל.

5.בפסק הדין הנזכר בפתח הדברים הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת הערעור. בית המשפט המחוזי קבע כי המבקש מסר לבית משפט השלום את כתובת הדואר האלקטרוני שלו, וכי על פי נתוני "נט המשפט" כבר ביום שבו ניתן פסק דינו של בית משפט השלום, זה נשלח אל כתובתו האמורה. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי לא ניתן להסתפק בתצהיר "סתמי" של המבקש, המציין ללא כל פירוט כי פסק הדין לא התקבל אצלו מעולם בתיבת הדואר האלקטרוני, מבלי לתת כל הסבר נוסף לכך. בקשות שהגיש המבקש לביטול פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולעיון חוזר בו נדחו בימים 18.12.2022 ו-4.1.2023 בהתאמה.

6.בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש שב וטוען שערעורו לא הוגש באיחור, בשים לב לכללים החלים על בעלי דין בלתי מיוצגים בכל הנוגע להמצאת פסקי דין. על רקע זה נטען כי החלטתו של בית המשפט המחוזי פגעה באופן לא מידתי בזכות הגישה שלו לערכאות.

7.ביום 23.4.2023, בהתאם להחלטתי, התקבלה תשובת המשיבה. בתמצית, המשיבה מלינה על התנהלותו של המבקש בציינה כי זה נקט בהליכים משפטיים רבים תוך ניצול לרעה של משאבים שיפוטיים. לגוף העניין, המשיבה מציינת כי פסק דינו של בית משפט השלום התקבל אצלה ביום 15.4.2022, ועל כן חזקה כי התקבל גם בתיבת הדואר האלקטרוני של המבקש באותו היום. המשיבה מוסיפה כי אף שהמבקש אינו מיוצג, הוא מנהל הליכים משפטיים רבים ועושה שימוש תדיר במערכת "נט המשפט", לרבות עיון יזום בהחלטות שניתנו בעניינו בשנה האחרונה. לשיטתה, ניתן להתרשם כי הוא צופה בהחלטות בצורה סלקטיבית, תוך ניסיון לרכוש יתרון דיוני לא הוגן.

8.לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. בנסיבות העניין, לא מצאתי כי הבקשה דנן מצדיקה מתן רשות ערעור, וזאת אף כאשר מובאת בחשבון אמת מידה מקלה (ראו והשוו: בע"ם 9201/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (25.3.2021); רע"א 4789/21 קוגן נ' איי אס אס אשמרת בע"מ, פסקה 9 (19.9.2021)). הבקשה נטועה כולה בנסיבותיו הספציפיות של ההליך דנן, ודי לי בכך. כמו כן, ולאחר שנתתי דעתי להתנהלותו הדיונית של המבקש, לא מצאתי כי די בטענותיו באשר לתחולת ההסדרים המיוחדים הנוגעים להמצאה לבעלי דין בלתי מיוצגים כדי להצדיק מתן רשות ערעור בנסיבות העניין. לא למותר לציין כי המבקש לא הציג בבקשתו כל הסבר מניח את הדעת לגרסתו שלא קיבל את פסק דינו של בית משפט השלום במועד שנשלח אליו. עוד יש להבהיר, כי אי אפשר לקבל את העמדה הגורפת כי עמידה על המועדים הסטטוטוריים, בהיעדר סיבה טובה לחריגה מהם, עולה כדי עיוות דין המצדיק מתן רשות ערעור (ראו: רע"א 7516/22 שבו נ' עמידר, פסקה 5 (13.2.2023)).

9.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, אין צו להוצאות.