רע"א 4789/21 ולדיסלב קוגן נ. איי אס אס- אשמרת בע"מ

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 13.6.2021 (ע"א 34148-04-21, השופט א' באומגרט בסמכותו כרשם ). בית המשפט המחוזי הורה על מחיקת ערעור שהגיש המבקש.

2.

המבקש הועסק על-ידי המשיבה, חברת כוח אדם, בין השנים 2014-2006. יצוין כי בין הצדדים קיימת מחלוקת לגבי רציפותה של תקופה זו, אך מכל מקום הדבר אינו דרוש לצורך הכרעה בבקשה. בחודש מאי 2014 פוטר המבקש מעבודתו.

3.

ביום 15.3.2017 הגיש המבקש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בנצרת ובה נטען כי הוא פוטר שלא כדין לאחר שהואשם בגניבה שלא ביצע, וזאת מבלי שנערך לו שימוע לפני פיטורין ותוך הכפשתו בפני עובדים אחרים (סע"ש 31416-03-17; להלן: התביעה הראשונה ). על רקע האמור, התביעה הראשונה התבססה על עילות מתחום דיני העבודה וכן על דיני לשון הרע.

4.

ביום 10.4.2018 הגיש המבקש תביעה נוספת לבית הדין האזורי לעבודה בעכו במסגרתה טען כי פיטוריו תוך האשמתו בגניבה גרמו לו לנזקים נפשיים (להלן: התביעה השנייה ). ביום 1.10.2018 הורה בית הדין האזורי לעבודה על העברת הדיון בתביעה השנייה לבית משפט השלום מחמת היעדר סמכות עניינית (ת"א 14336-04-18). בהמשך, ביום 27.2.2019, ולבקשת המשיבה, הורה בית משפט השלום על עיכוב הדיון בתביעה השנייה עד להכרעה בתביעה הראשונה בשל הדמיון במחלוקות העובדתיות הניצבות בבסיסן של שתי התביעות ועל מנת למנוע כפל דיונים.

5.

ביום 29.5.2019 דחה בית הדין האזורי לעבודה את התביעה הראשונה. בית הדין האזורי לעבודה קבע כי נערך למבקש שימוע כדין וכי הוא לא הצליח להוכיח שפוטר עקב חשדות לגניבה. ערעור שהגיש המבקש על פסק הדין נמחק בשל איחור בהגשתו (ע"ע 4344-07-19, הרשמת י' קוקה ).

6.

ביום 25.3.2021 דחה בית משפט השלום את התביעה השנייה בשל קיומו של מעשה בית דין. בית משפט השלום קבע כי התשתית העובדתית והמחלוקות שהתעוררו בתובענה שבפניו הוכרעו כבר בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתביעה הראשונה. כן נקבע כי ניתן למבקש יומו בבית הדין האזורי לעבודה וכי ניתנה לו ההזדמנות להציג ראיות ולהוכיח את הטענות העובדתיות שהעלה "החופפות באופן מלא" לטענות שהועלו בתביעה השנייה.

7.

המבקש הגיש ערעור על פסק דינו האמור של בית משפט השלום. בד בבד עם הגשת הערעור המבקש הגיש בקשה לפטור אותו מתשלום אגרה והפקדת ערובה. בו ביום הורה בית המשפט המחוזי למבקש לצרף לבקשתו אסמכתאות המעידות על חסרון כיס, ובפרט תדפיסי חשבון בנק מששת החודשים האחרונים, וזאת עד ליום 25.4.2021. בהמשך לכך, מאחר שהאסמכתאות האמורות לא צורפו, ביום 28.4.2021 ניתנה למבקש הזדמנות נוספת להגשתן וזאת עד ליום 18.5.2021. כמו כן, בית המשפט המחוזי ציין כי אם אלה לא יוגשו עד למועד שנקבע תידחה הבקשה. ביום 19.5.2021, בהתחשב בכך שהאסמכתאות הנדרשות טרם צורפו, ניתנה החלטה נוספת לפיה הבקשה לפטור מתשלום אגרה ומהפקדת ערובה נדחית וכי אם המבקש לא ישלם את האגרה ויפקיד את הערובה עד ליום 1.6.2021 ישקול בית המשפט לדחות או למחוק את ערעורו. לבסוף, ביום 13.6.2021, משלא שולמה אגרה ולא הופקדה ערובה כאמור, הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת ערעורו של המבקש. בו ביום המבקש הגיש בקשה למתן ארכה של 30 ימים לצורך תשלום האגרה והפקדת הערובה, אף זאת ללא צירוף אסמכתאות. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בציינו כי למבקש עמדו כחודשיים לצורך המצאת האסמכתאות הנדרשות או תשלום האגרה והפקדת הערובה.

8.

בבקשת רשות הערעור שבפני המבקש טוען כי לא ניתנה לו האפשרות לקבל את יומו בבית המשפט, תוך חסימת גישתו לערכאות. כך, המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי לא התחשב במצבו הנפשי הקשה ובשליטתו החסרה בשפה העברית אשר הקשו עליו לקיים קשר רציף עם בא-כוחו. כן נטען כי אי-הגשת האסמכתאות לא הייתה צריכה לגרום למחיקת הערעור, אלא לכל היותר למחיקת בקשתו לפטור מתשלום אגרה והפקדת ערובה. עוד נטען כי סיכוייו של הערעור שהגיש המבקש להתקבל הם גבוהים.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה אני סבורה כי דינה להידחות, וזאת אף מבלי להידרש לתשובה. לא מצאתי כי בנסיבות העניין הבקשה מעוררת הצדקה למתן רשות ערעור, וזאת אף כאשר מובאת בחשבון אמת מידה מקלה, בשים לב לכך שטענותיו של המבקש בעניין הפטור מאגרה ומהפקדת ערובה נדונו לראשונה בפני בית המשפט המחוזי (ראו: רע"א 121/12 פלקסר נ' בנק אוצר החייל בע"מ , פסקה 10 (4.6.2012); רע"א 3317/21 איזנטל נ' כ.ז. משכנות יצחק בע"מ , פסקה 7 (4.7.2021)). למבקש ניתנו מספר הזדמנויות לתמוך את בקשתו לפטור במסמכים המתאימים אך אלה לא נוצלו על-ידיו, ואף לא הוגשה מטעמו בקשת ארכה להגשת המסמכים הנדרשים במועד המתאים, אלא רק לאחר שניתנה ההחלטה המורה על מחיקת הערעור. מעבר לכך, ובניגוד לנטען, בית המשפט המחוזי אכן נתן למבקש בשלב הראשון הזדמנות לשלם את האגרה ולהפקיד הערובה בטרם יימחק הערעור. אם כן, בשונה מכפי שהדבר הוצג על-ידי המבקש, בעיקרו של דבר זהו מקרה שבו בעל דין לא ניצל הזדמנויות שניתנו לו לאורך הדרך. מכל הטעמים האמורים, לא התרשמתי כי המקרה מעורר שאלה עקרונית או שדחיית הבקשה עלולה לגרום למבקש עיוות דין.

10.

הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.