רע"א 9461/10 ד"ר עבדל האדי מוחמד נ. קופת חולים כללית

1.

המבקש הוא רופא כללי במקצועו. בין המבקש לבין שירותי בריאות כללית (המשיבה, להלן – קופת החולים ) נכרת בשנת 1993 חוזה (להלן – החוזה הראשון ). לפי הסכם זה, התחייב המבקש כרופא עצמאי, לטפל במבוטחים של קופת החולים. חישוב שכרו של המבקש לפי חוזה זה, נגזר – בין השאר – ממספר המטופלים שאושרו על-ידי קופת החולים כ"משויכים" אליו. כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1999, התקשרו המבקש וקופת החולים בחוזה חדש (להלן – החוזה החדש ), אשר אף לפיו הוסכם כי המבקש יעניק טיפול למבוטחי קופת החולים. גם בחוזה החדש נכלל מנגנון חישוב תמורה הנסמך, בין היתר, על מספר המטופלים אשר "משויכים" למבקש. עוד הוסכם כי כאשר המבקש מטפל במבוטח אשר אינו "משויך" לו – הוא אינו זכאי לתשלום מקופת החולים. לטענת המבקש, הפרה קופת החולים את תנאי ההתקשרות ביניהם, בכך שלא שילמה לו עבור חלק מן המבוטחים בהם טיפל. על רקע זה הגיש המבקש תביעה כספית בבית משפט השלום.

2.

בית משפט השלום בנצרת (כבוד סגן הנשיא ש' סרחאן ), קבע כי לא קמה למבקש זכות לפיצוי מכוח ההתקשרות החוזית בין הצדדים. תביעתו של המבקש נדחתה על הסף, מן הטעם שכתב התביעה בוסס על החוזה הראשון . חוזה זה, כך נקבע, הוחלף על-ידי החוזה החדש, כך שזה האחרון הוא היחיד אשר מסדיר את היחסים החוזיים בין הצדדים. בנסיבות אלה, משבוססה עילת התביעה על חוזה שכבר אינו תקף, קבע בית המשפט כי "עילת התביעה הינה עורבא פרח, וכתב התביעה, למרבה הצער, אינו מראה או מגלה עילת תביעה כדין". גם לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי לא הוכח שקופת החולים הפרה את התחייבויותיה באשר לתמורה המוסכמת, וזאת הן לפי החוזה הראשון הן לפי החוזה החדש. בין היתר, נקבע, כי המבקש לא הוכיח כנדרש שנוספו לו מטופלים חדשים; נמצא ספק באשר לאותנטיות של טפסי ההצטרפות של המבוטחים החדשים לכאורה; נקבע כי המבקש ידע לגבי כל מטופל, באמצעות מערכת המחשוב של קופת החולים, לאיזה רופא הוא משויך וכן נפסק שלא הוכח שנפלה טעות בקליטת הנתונים במערכת המחשבים של קופת החולים. משכך, נדחו ההשגות שהעלה המבקש על חישוב התמורה.

3.

המבקש לא השלים עם הכרעה זו, ופנה לבית המשפט המחוזי בנצרת (כבוד סגן הנשיא א' אברהם ). בית המשפט דחה את הערעור, בקובעו כי אין מקום לשנות מן הממצאים העובדתיים שנקבעו, בין היתר באשר למערכת היחסים החוזית בין הצדדים, וכן בנוגע לשיוך מטופלים למבקש. בית המשפט המשיך וציין, כי אף לא הוכח שנפל פגם בשיקול דעתה של קופת החולים, או כי מדיניותה באשר לשיוך מבוטחים לרופאים המטפלים היא בלתי סבירה.

4.

מכאן הבקשה שלפני, שבגדרה מלין המבקש על חלקן של הקביעות העובדתיות שנקבעו. בעיקר יוצא המבקש נגד הממצאים שנפסקו באשר לשיוך המטופלים אליו, ונגד קביעותיו של בית המשפט בנוגע ליישומו של החוזה החדש ומנגנון התמורה שנקבע בו. נוסף על כך, סבור המערער כי פסק הדין נותן בידי קופת החולים היתר רחב יתר על המידה שלא לתגמל רופא-מטפל בעבור שירות שנתן. המערער ממשיך וטוען, כי מדובר בחוזה אחיד, שנוסח על-ידי קופת החולים, ומשכך סבור הוא כי יש לפרש את החוזה כנגד זו האחרונה – קרי, לטובתו. לצד טענות אלה, מעלה המבקש מספר השגות באשר לאופן התנהלותה של קופת החולים. בין היתר, טוען המערער כי שיוך המבוטחים מבוצע באופן מפלה, וכי מדיניותה של קופת החולים בקביעת שיוכם של המטופלים עומדת בניגוד להסכמים שנכרתו ביניהם, ואף פוגעת – כך נטען – בזכות הבחירה של החולה. בהקשר זה מדגיש המבקש, כי המטופלים הם אלה אשר בוחרים לאיזה רופא לפנות, ולא להיפך.

5.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן אך במקום בו מעלה הבקשה שאלה כללית, אשר חשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). שאלה שכזו אינה מתעוררת במקרה שלפנינו, באשר מדובר במקרה זה במחלוקת עובדתית בעיקרה, הנוגעת למערך ההסכמים הספציפי שנתקיים בין הצדדים וליישומו במקרה הקונקרטי. יתרה מזאת, ככלל ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בהכרעותיה העובדתיות של הערכאה המבררת, הנסמכות על התרשמותה הישירה והבלתי אמצעית, לא כל שכן בגלגול שלישי ( רע"א 7302/06 פרדי נ' חשין , סעיף 4

(לא פורסם, 23.10.2006)). לא מצאתי כי המקרה שלפנינו מצדיק חריגה מכלל זה.

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.