רע"א 9497/11 טל פיקלר נ. כונס הנכסים הרשמי מחוז חיפה

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגנית הנשיאה ש' וסרקרוג ) בע"ר 47296-07-11 מיום 29.11.2011 שניתן בערעור על החלטת הרשמת ושופטת בית המשפט המחוזי בפועל (כתוארה אז) ר' פוקס בפש"ר 14128-02-11 מיום 29.6.2011, שניתנה בבקשת המבקש להפחתת התשלום החודשי שהושת עליו בצו כינוס במסגרת בקשה שהגיש להכריזו כפושט רגל.

תמצית הרקע העובדתי והליכים קודמים

1.

ביום 5.5.2011 ניתן צו כינוס במסגרת בקשה שהגיש המבקש להכריזו כפושט רגל. במסגרת צו הכינוס שנתנה הרשמת (כתוארה אז) השופטת פוקס נקבע כי על המבקש לשלם לטובת נושיו תשלום חודשי בסך 6,000 ש"ח. משלא יכול היה המבקש לשאת בנטל התשלום החודשי, כך לדבריו, הגיש לבית המשפט המחוזי בקשה להפחתת שיעור התשלום החודשי. השופטת פוקס , בתפקידה כרשמת בית המשפט (ביום 15.8.2011 מונתה כשופטת בית המשפט המחוזי מן המניין), קבעה כי הוצאותיו של המבקש אינן מתאימות להליך פשיטת רגל בו הוא נקט, עת מבקש הוא לשמור גם לאחר מתן צו הכינוס על אורח חיים שאפיין את דרך התנהלותו בטרם ניתן צו הכינוס. יחד עם זאת, קבעה השופטת פוקס כי על מנת שלמבקש תהיה ההזדמנות לפעול להקטנת הוצאותיו יופחת התשלום החודשי לסך 3,000 ש"ח ממועד מתן צו הכינוס ולמשך שישה חודשים אשר לאחריהם יחזור התשלום שהושת בצו הכינוס על כנו.

2.

על החלטתה הנ"ל של השופטת פוקס הוגש ערעור שנדון לפני סגנית הנשיאה וסרקרוג . סגנית הנשיאה קבעה כי אין מקום להתערב בהחלטתה של השופטת פוקס לגבי הסכום של 3,000 ש"ח, זאת למשך שלושה חודשים מעת שניתן צו הכינוס. יחד עם זאת, קבעה סגנית הנשיאה כי יש להתערב בשיעור התשלומים מעבר לשלושת החודשים הנ"ל כך שהתשלומים יועמדו על סך 4,000 ש"ח לחודש, זאת עד לחודש אפריל 2012 כולל. לאחר אותו מועד, דהיינו מיום 1.5.2012 ובהיעדר החלטה אחרת, נקבע כי התשלום החודשי יועמד על סך של 6,000 ש"ח.

כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי מכוונת הבקשה שלפני.

תמצית נימוקי הבקשה

3.

המבקש טוען כי הסכום החודשי שנקבע כי עליו לשלם לטובת נושיו אינו מידתי ביחס להכנסות המשפחה. עוד נטען כי המבקש אינו יכול לעמוד בתשלום החודשי וכי הותרת הסכום בעינו לא תאפשר לממש את התכלית הניצבת בבסיס הליך פשיטת הרגל.

דיון והכרעה

4.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות אף מבלי להיזקק לתשובת המשיבים, זאת נוכח העובדה כי בנסיבות העניין עסקינן בבקשת רשות ערעור ב"גלגול שלישי" בהתחשב בעובדה שהפחתת שיעור התשלום החודשי נדונה הן לפני השופטת פוקס

והן לפני סגנית הנשיאה וסרקרוג .

5.

בהתאם להלכה הפסוקה אם אין מתעוררת שאלת בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם של בעלי הדין וכאשר לא נדרשת התערבותו של בית משפט לשם מניעת עיוות דין, לא תינתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 633-632 (מהדורה עשירית, 2009); משה קשת הזכויות הדיוניות וסדר הדין במשפט האזרחי ב 1273-1271 (מהדורה חמש עשרה, 2007)]. מגבלה זו על היקף ההשגה הערעורית נועדה לאפשר ערעור ברשות בנסיבות המתאימות, אך בה בעת למנוע פגיעה בסופיות הדיון, בוודאות המשפטית וביעילות המערכתית [ראו: גיא שני "רשות לערער על בקשת הרשות לערער ('בגלגול שני')"

עיוני משפט ל(1) 71, 78 (2006)]. משכך, האיזון הראוי מחייב כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן מקום בו הדיון יביא לקידומה של סוגיה משפטית עקרונית מעבר למחלוקת הפרטנית שבין הצדדים או כאשר עיוות הדין שיגרם לבעלי הדין, אם לא תינתן רשות ערעור, יהיה בלתי מתקבל על הדעת.

6.

שיעור הסכום החודשי שעל המבקש לשלם לטובת נושיו הינה שאלה המתוחמת לדל"ת אמותיו של המקרה דנן והתשובה לה נגזרת מנסיבותיו הקונקרטיות ותו לאו. עסקינן בשאלה עובדתית שההחלטה בה ניתנה על סמך הראיות שהובאו לפתחה של הערכאה הדיונית (ראו למשל: החלטתה של השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 4926/00 דג'לדטי נ' עו"ד בנימין רוזן, הנאמן בפשיטת רגל (לא פורסם, 2.4.2001), פסקה 5). כמו כן איני סבור כי למבקש יגרם עיוות דין כתוצאה מדחיית הבקשה, שכן ההחלטה בעניינו ניתנה לאחר דיון בראיות השונות שהובאו לפתחן של השופטת פוקס וסגנית הנשיאה וסרקרוג , ולאחר שניתנה למבקש זכות הטיעון ונשמעו טענות הכונס הרשמי.

7.

בבחינת למעלה מן הצורך, אך לא בשולי הדברים, אבקש להידרש למימד דיוני העולה מנסיבותיה של הבקשה דנן, מבלי שיהיה בכך להשליך על תוצאת ההחלטה בבקשה דנן לגופה, אשר כאמור דינה להידחות.

בפסק דינו של בית משפט זה ברע"א 4746/11 גרוזמן נ' כונס הנכסים הרשמי

(לא פורסם, 26.10.2011) (להלן: עניין גוזמן ), נקבע בחוות דעתו של השופט א' גרוניס

כי הדרך הערעורית שבה יש להשיג על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה עצמאית ונפרדת של החייב להפחתת שיעורו של התשלום החודשי שנקבע בצו הכינוס, היא הגשת בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה. ההנמקה שניתנה לקביעה זו היא כי החלטה עצמאית ונפרדת כגון דא מהווה "החלטה אחרת" ואינה נחשבת ל"צו בפשיטת רגל", זאת להבדיל מהגישה שנהגה בעבר לפיה הדרך הערעורית להשיג על החלטה מעין זו היא באמצעות הגשת ערעור בזכות לבית משפט זה ( שם , פסקאות 10-9). ואולם, במקרה דנן על החלטת השופטת פוקס

בבקשה להפחתת התשלום החודשי הוגש ערעור בזכות שנדון לפני סגנית הנשיא וסרקרוג . הטעם לכך, הוא שאמנם נכון למועד מתן ההחלטה דנן שימשה השופטת פוקס הן כשופטת בפועל והן כרשמת בית המשפט המחוזי [אודות מצב דברים זה ראו למשל: פסק דינו של השופט א' גרוניס

ברע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.7.2004)], אך את ההחלטה שבנדון נתנה מכוח תפקידה כרשמת בהתאם לסמכות הקבועה בסעיף 94 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט ). משכך, סבר המבקש – וכך אף בית המשפט המחוזי – כי דרך ההשגה הערעורית על החלטת הרשמת היא הגשת ערעור לפני בית המשפט בו היא מכהנת בהתאם לסעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט.

לכאורה קיים מתח בין קביעתו של השופט גרוניס בעניין גרוזמן ,

לפיה יש להגיש על החלטה כגון דא בקשת רשות ערעור לפני בית משפט זה, לבין זכות הערעור לפני בית המשפט המחוזי בו מכהן הרשם שנתן החלטה בבקשת החייב להפחתת שיעור התשלום החודשי. בנסיבות העניין אין מקום להכריע במסגרת החלטה זו באי בהירות לכאורית זו, שכן ממילא זכה המבקש לערעור בזכות שנדון לפני סגנית הנשיאה וסרקרוג

ומעבר לכך דין בקשתו להידחות כאמור לעיל.

8.

סוגיה דיונית נוספת אותה מצאתי לנכון להדגיש היא חתימתם של שופטים המשמשים גם כרשמים. כיוון שלפי סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט על "החלטה אחרת" של רשם ישנה זכות ערעור לפני בית המשפט בו הוא מכהן, על שופטים המכהנים כרשמים ונותנים החלטות בתפקידם כרשמים לציין בחתימתם באופן מפורש כי ההחלטה ניתנה על ידם בתוקף תפקידם כרשמים. במקרה דנן לא ציינה השופטת פוקס כי ההחלטה ניתנה על ידה כרשמת בית המשפט. ברם, כאמור, ממילא זכה המבקש כי החלטת השופטת פוקס תתברר במסגרת ערעור בזכות לפני סגנית הנשיאה וסרקרוג ומשכך הוא אינו יכול להיבנות מסוגיה זו, אשר ממילא לא טען לה.

9.

אשר על כן, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה איני עושה צו להוצאות.

10.

המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו למנהל בתי המשפט.