רע"א 966/13 מתיתיהו יקירה נ. בנק הפועלים בע''מ

1.

המבקש הגיש בקשה להאריך מועד להגיש ערעור על פסק הדין שנתנה כבוד הרשמת א' נחליאלי חיאט מיום 1.12.2011 לבית המשפט העליון. על פי פסק דין זה ערעור שהגיש המבקש נגד המשיבים נדחה משלא הפקיד עירבון כנדרש (להלן: פסק הדין ). כבוד הרשם

ג' שני דחה ביום 26.1.2012 את בקשת המבקש להאריך מועד להגיש ערעור על פסק הדין. במסגרת החלטה זו ציין הרשם כי לא הוברר די הצורך מדוע פנה המבקש גם לבית המשפט המחוזי בבקשה למתן אורכה, חלף פנייה לבית המשפט העליון. כבוד הרשמת ד' כהן-לקח דחתה את בקשת המבקש לעיון חוזר בבקשה. כבוד השופט ס' ג'ובראן דחה ביום 30.4.2012 את הערעור שהגיש המבקש על החלטת כבוד הרשמת ד' כהן-לקח (בש"א 4370/12). מתברר, כאמור, כי המבקש אכן הגיש קודם לכן בקשה להארכת מועד להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי. עקב תקלה, נדונה לראשונה בקשה זו רק לאחר תשעה חודשים מיום הגשתה. ביום 24.9.2012 מחקה כבוד הרשמת א' כהן את בקשת המבקש, וקבעה כי משמוצו ההליכים (בבית המשפט העליון) בהם יכול היה המבקש לנקוט ביחס לבקשה להארכת מועד להגיש ערעור, אין עוד מקום לדון בה. על החלטה זו הגיש המבקש ערעור רשם (ע"ר 9665-11-11) לבית המשפט המחוזי. כבוד השופטת ע' צ'רניאק , דחתה את הערעור ביום 7.1.2013. השופטת קבעה כי בנסיבות בהן ביום 26.1.2012 נדחתה הבקשה להארכת מועד להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין של כבוד הרשמת א' נחליאלי חיאט על ידי כבוד הרשם ג' שני מבית המשפט העליון, ההחלטה נושא הערעור היא החלטה נכונה שאין בה פגם ולכן דין ערעור המבקש להידחות.

בעקבות החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

2.

המבקש שאינו מיוצג, טוען כי נגרם לו עוול על ידי המבקשים וכי בעקבות התמשכות ההליכים הוא נותר חסר אמצעים ונאלץ לייצג את עצמו. המבקש מציין כי הוא הוכר כמוגבל באמצעים, חי מהבטחת הכנסה ואובחן כסובל מליקוי קוגניטיבי קשה. לטענת המבקש, הפגמים המנהליים בהגשת בקשותיו הם שוליים אל מול האיחור של תשעה חודשים בדיון בבקשתו "להארכת מועד להגשת ערעור עקב המתנה לעו"ד מסייע". לדבריו, לוּ הייתה ניתנת החלטה בזמן כל ההליך בבית המשפט העליון היה מתייתר ונמנע וכך גם היו נמנעים הבלבול והמבוכה הנובעים מחוסר ניסיונו. המבקש טוען כי בשלילת יומו לצורך שמיעת ערעורו הראשי על פסק הדין שניתן נגדו בתביעה שהגיש נגד המשיבים, יש משום שלילת זכות אזרח בסיסית ופגיעה בעקרון השוויון. משכך, מבקש הוא לתת את ההארכה הנדרשת כדי לערער על פסק הדין של כבוד הרשמת א' נחליאלי חיאט הדוחה את בקשתו לפטור מעירבון, ולחלופין, להמיר את העירבון בערבות אישית של המבקש.

3.

חרף האמפתיה לטענותיו של המבקש חוששני כי אין בידי לסייע לו. חבל שהמערער אינו נעזר בייצוג משפטי אשר היה מונע את הפגמים ואת התקלות בהתנהלותו ומונעים ממנו לאחר את המועדים הקבועים בחוק להגשת הליכים. מכל מקום, הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, ותינתן רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים לבקשה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה שלפנינו אינו בא בגדרה של אמת מידה זו ומדובר, בסופו של יום, בשאלה קונקרטית בסכסוך שנתגלע בין בעלי הדין. העובדה שהמבקש לא הפקיד במועד עירבון בערעור הביאה לדחיית ערעורו. עם זאת, ולמעלה מן הנדרש אציין כי החלטותיהן של הערכאות דלמטה מבוססות היטב בדין ובעובדה, ומשכך סיכויי הערעור קלושים ממילא. אף אין בעובדה שבקשתו להארכת מועד להגשת ערעור עקב המתנה לעו"ד מסייע נדונה באיחור עקב תקלה מצערת, כדי להצדיק מתן הארכת מועד למבקש לערער על פסק הדין הדוחה את בקשתו לפטור מעירבון. לפיכך, כאמור, דין הבקשה להידחות.

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.