פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9665/07
רע"א
9745/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
המבקשת ברע"א 9665/07 והמשיבה ברע"א
9745/07:
רג'יקום איירפורט 2000 (1998) בע"מ
נ ג ד
המשיבה ברע"א 9665/07 והמבקשת ברע"א
9745/07:
JAMES RICHARDSON PTY LTD
בקשות
רשות
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי
מרכז מיום 9.10.07 בע"א 3467/06
שניתן על ידי כבוד השופטים א' ש' שילה, א' דודקביץ וא' שטמר
בשם המבקשת
ברע"א 9665/07
והמשיבה
ברע"א 9745/07:
עו"ד ש' הררי
בשם
המשיבה ברע"א 9665/07
והמבקשת
ברע"א 9745/07:
עו"ד ה'
איש-שלום, עו"ד ק' שילר-מסורי
החלטה
לפניי שתי בקשות רשות לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטים א' ש' שילה, א' דודקביץ וא' שטמר), אשר קיבל ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופטת ד' גנות) שעניינו חיוב תובע בהפקדת ערובה לתשלום הוצאות הנתבע כתנאי לניהול תביעה.
1.
המבקשת ברע"א 9665/07, חברת רג'יקום איירפורט 2000 (1998) בע"מ (להלן: רג'יקום ), הינה חברה העוסקת בפרסום חוצות אשר לטענתה הייתה בעלת זיכיון בלעדי לפרסום בשדות התעופה בישראל. המשיבה ברע"א 9665/07 והמבקשת ברע"א 9745/07, חברת James Richardson PTY Ltd. (להלן: ג'ימס ריצ'רדסון ), הייתה בעלת זיכיון מרשות שדות התעופה להפעלת חנויות פטורות ממכס, בין היתר בנמל התעופה בן גוריון. רג'יקום הגישה תביעה נגד ג'ימס ריצ'רדסון ונגד חברת סקאל דיוטי פרי בע"מ (להלן:
סקאל ) לפיצויים בגין הפרת זכויותיה לבלעדיות בפרסום בשטחי נמל התעופה. התביעה הוגשה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אך פוצלה בשל טענת חוסר סמכות מקומית, כך שהתביעה נגד ג'ימס ריצ'רדסון עברה לידון בפני בית משפט השלום בראשון לציון. יצוין, כי בהליך שנידון בבית המשפט המחוזי בירושלים (להלן: ההליך האחר ) חויבו רג'יקום ומנהלה בהפקדת ערובה להוצאות משפט בסך של 50,000 ₪, כאשר בסופו של דבר התקבלה תביעת רג'יקום נגד סקאל.
2.
במסגרת ההליך בבית משפט השלום הגישה ג'ימס ריצ'רדסון בקשה לחיוב רג'יקום בהפקדת ערובה להוצאותיה. בית המשפט נענה לבקשה, תוך שקבע כי לאור מצבה הכלכלי הקשה של רג'יקום, אשר לא הוכחש על-ידה, ומאחר ומנהלה עזב את הארץ על אף שחויב בערבות אישית, קיים חשש אמיתי כי לא תוכל לעמוד בתשלום הוצאות משפט, ככל שאלו ייפסקו נגדה. בית המשפט קבע כי השיקול הבלעדי בהחלטה על חיוב בערובה הינו כושרה הכלכלי של החברה, אך עם זאת הוסיף ובחן את סיכויי התביעה, בקבעו כי אלו אינם נמוכים. כאמור, לאור מצבה הכלכלי של רג'יקום, הורה בית המשפט כי עליה להפקיד ערובה בסך של 180,000 ₪ כתנאי לניהול התביעה שעמדה על סכום של כ-2 מיליון ₪ (להלן: ההחלטה ).
3.
רג'יקום הגישה מספר בקשות להארכת המועד שנקבע בהחלטה להפקדת הערובה, בלא שהפקידה את הערובה, אך אלו נדחו. בית המשפט קבע כי קשייה הנטענים של רג'יקום לגייס את סכום הערובה אינם מצדיקים את הארכת המועד, אלא יש בהם כדי לחזק את החשש כי היא לא תוכל לעמוד בתשלום ההוצאות. בנוסף, התייחס בית המשפט לטענת רג'יקום לפיה קיים פער משמעותי בין הערובה שנפסקה בהליך האחר לבין גובה הערובה שנקבע בהחלטה. בית המשפט ציין כי ההחלטה שנתקבלה במסגרת ההליך האחר לעניין גובה הערובה אינה מחייבת אותו, ועל כן, למרות שהחלטה זו הייתה בפניו בעת שקיבל את ההחלטה, ראה לנכון לקבוע ערובה גבוהה יותר. לבסוף, ציין בית המשפט כי מאחר ורג'יקום בחרה שלא להשיג על ההחלטה על דרך של הגשת בקשת רשות ערעור, אין הוא נזקק לטענות לפיהן שגה בהחלטתו זו. משחלף המועד בו הייתה אמורה רג'יקום להפקיד את הערובה והערובה לא הופקדה, דחה בית המשפט את התובענה (להלן: פסק הדין ).
4.
רג'יקום ערערה לבית המשפט המחוזי על פסק הדין הדוחה את התביעה וזה קיבל את הערעור, בקבעו כי רג'יקום הייתה רשאית להשיג על ההחלטה במסגרת ערעור על פסק הדין וזאת חרף העובדה כי לא צרפה לכתב ערעור את ההחלטה האמורה. בית המשפט הוסיף וקבע כי במסגרת החלטה על חיוב חברה בהפקדת ערובה ניתן להביא בחשבון שיקולים נוספים מעבר למצבה הכלכלי של החברה, ועל כן, נתן משקל גם לסיכויי התביעה, תוך שהתייחס לכך שתביעתה של רג'יקום בהליך האחר התקבלה. בנוסף, מצא בית המשפט כי למרות שכתב התביעה בהליך האחר לא הוצג בפניו, יש להניח שקיים דמיון רב בין ההליכים, וזאת בין היתר בשל העובדה כי בית משפט השלום עיכב את החלטתו עד למתן החלטה בהליך האחר. על כן, קבע בית המשפט כי יש להתחשב בפער שבין גובה הערובה שנפסקה בהליך האחר לבין גובה הערובה שנקבעה בהחלטת בית משפט השלום. לאחר שבחן שיקולים אלו אל מול מצבה הכלכלי הקשה של רג'יקום, העמיד בית המשפט את סכום הערובה שעל רג'יקום להפקיד כתנאי לניהול התביעה על סך של 120,000 ₪. מכאן בקשות רשות הערעור שלפניי. לבקשת רג'יקום, הדיון בשתי הבקשות אוחד (החלטת רשם בית משפט זה, כב' השופט י' מרזל, מיום 26.12.07).
5.
בבקשת רשות הערעור שהגישה רג'יקום, טוענת היא כי המקרה דנן מעורר שתי שאלות עקרוניות המצדיקות מתן רשות ערעור. ראשית, לטענתה במצב בו שתי תביעות זהות מתנהלות בערכאות שונות אין זה מן הראוי כי יהיה פער כה משמעותי בין ההחלטות של הערכאות השונות בדבר גובה הערובה. יתר על כן, טוענת היא כי מאחר ובהליך האחר התקבלה החלטה על-ידי בית משפט מחוזי, היה על בית משפט השלום להתייחס להחלטה זו כאל החלטה מנחה, שכן ניתנה על-ידי ערכאה גבוהה יותר. כמו כן, לטענתה שגה בית המשפט קמא משהורה על הפקדת ערובה בסכום גבוה, שכן במועד מתן פסק הדין היה בפניו פסק הדין בהליך האחר בו התקבלה התביעה, אשר לאורו ברור כי סיכויי התביעה טובים. שנית, טוענת רג'יקום כי יש הצדקה למתן רשות ערעור גם מן הטעם שטרם נקבעה הלכה מפי בית משפט זה באשר לשיקולים שיש לשקול במסגרת החלטה על חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: החוק ). לגישתה, הערכאות הקודמות שגו כאשר ביססו את ההחלטה לחייבה בהפקדת ערובה על מצבה הכלכלי הקשה, שכן מאחר וחיוב בהפקדת ערובה להוצאות מגביל את זכות הגישה לערכאות יש להורות על חיוב כזה רק במקרים בהם סיכויי התביעה הינם קלושים או כאשר נעשה שימוש לרעה בהליכי משפט. מאחר בנסיבות העניין ברור כי סיכויי התביעה טובים, יש לטענתה מקום להיעתר לבקשה. בנוסף, טוענת רג'יקום כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא פסק לטובתה הוצאות על אף שקיבל את ערעורה.
6.
בקשת רשות הערעור שהגישה ג'ימס ריצ'רדסון טוענת היא כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר התערב בפסק דינו של בית משפט השלום למרות שהתנהגותה של רג'יקום במסגרת ההליך העידה על זלזול בבית המשפט ובהחלטותיו. לטענתה, התנהגות מזלזלת מסוג זה כבר הוכרה בפסיקת בית משפט זה כמצדיקה מתן רשות ערעור. כמו כן, טוענת ג'ימס ריצ'רדסון כי העובדה שבית המשפט קמא התייחס בפסק דינו לפער בין החלטת בית משפט השלום לבין ההחלטה בהליך האחר פוגעת בכללי הצדק הטבעי באופן שיש בו כדי להצדיק היענות לבקשה. זאת, מאחר ומדובר בשיקול זר אשר פוגע בה מבלי שניתנה לה זכות טיעון בעניין. בנוסף, לטענתה שגה בית המשפט קמא כאשר התערב בקביעת גובה הערובה, נושא הנתון לשיקול-דעתה של הערכאה הדיונית, ובפרט משגובה הערובה שנקבע במקרה זה הינו סביר בהשוואה למקרים אחרים. כמו כן, טוענת ג'ימס ריצ'רדסון כי שגה בית המשפט כאשר נעתר לערעור על אף שרג'יקום לא ערערה על ההחלטה גופה, אלא רק על פסק הדין, ואף נמנעה מלצרף את ההחלטה האמורה לכתב הערעור מטעמה.
7.
לאחר שעיינתי בבקשות, בפסקי הדין ובהחלטות הערכאות הקודמות, מצאתי כי דין שתי הבקשות להידחות. כידוע, בית משפט זה יעניק רשות לערער ב"גלגול שלישי" רק במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) . לא מצאתי כי המקרה דנן מעורר שאלות מסוג זה, על אף טענותיהם של הצדדים. ראשית, איני סבורה כי בנסיבות העניין אמנם דרושה הכרעה בשאלת היקף שיקול-הדעת שרשאי בית המשפט להפעיל בהחלטה על חיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות לפי סעיף 353א לחוק (ראו לעניין זה: רע"א 3686/05 גאלי אחזקות בע"מ נ' פרידמן חכשורי חברה להנדסה ובניה בע"מ (לא פורסמה, 26.7.2005)). על אף טענתה של רג'יקום כי ההחלטה בעניינה התבססה אך ורק על מצב הכלכלי, הרי שתי הערכאות בחנו בפועל הן את סיכויי התביעה והן את מצבה הכלכלי של רג'יקום וביססו את הכרעתן על איזון בין שיקולים אלו. מכל מקום, בנסיבות העניין, משברור כי מצבה הכלכלי של רג'יקום הינו קשה, כי החובות העומדים נגדה עולים על סכום זכייתה בהליך האחר ומשעזב מנהלה את הארץ למרות שחויב בתשלום ערבות אישית בהליך האחר, היה זה מן הראוי לחייבה בערובה.
שנית, ביחס לטענתה של ג'ימס ריצ'רדסון, לא מצאתי כי יש בהתייחסותן של הערכאות הקודמות להחלטות במסגרת ההליך האחר כדי להצדיק מתן רשות ערעור. בית משפט הדן בבקשה לחיוב בהפקדת ערובה להוצאות רשאי להפעיל שיקול דעת רחב. לטעמי, בהתחשבות בהליך אחר, שבו אחד מבעלי הדין הוא צד ואשר עוסק בעניין דומה, אין משום חריגה משיקול דעת זה, בפרט אם יש בדבר כדי למנוע תוצאות סותרות מפי ערכאות שונות (ראו דברים שנאמרו לעניין יכולתו של בית המשפט להתחשב בהליכים אחרים בהקשר אחר: רע"א 3765/01 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' קפלן (לא פורסמה, 28.1.2002)). עם זאת, בניגוד לטענתה של רג'יקום, אין אני סבורה כי יש בכל החלטה שניתנה בהליך אחר משום החלטה מנחה הכובלת את שיקול דעתו של בית המשפט הדן במקרה שבפניו (ראו למשל: ע"א 3073/03 "החקלאי" באר יעקב אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מזרחי , פ"ד נח(6) 419, 425-424 (2004)). בפרט אמורים הדברים בהתחשב בכך שרג'יקום לא העמידה בפני בית המשפט קמא את מלוא המידע ביחס להליך האחר על מנת שיוכל לבחון האם אכן מדובר בתביעות זהות.
יתר טענות הצדדים אינן מעוררות לטעמי שאלות החורגות מגדר נסיבותיו הספציפיות של המקרה. כך, גם אם לדעת הצדדים שגו הערכאות הקודמות ביישום הכללים הקבועים בחוק לעניין הפקדת ערובה, ואיני קובעת כי כך הדבר, אין בכך בלבד כדי להצדיק היענות לבקשת רשות הערעור (ראו למשל: רע"א 10762/03 גבעון נ' אבו גחישה (לא פורסמה, 19.1.2004)). כמו כן, לא מצאתי כי יש באופן שבו ניהלה רג'יקום את ההליך, גם אם זה לא היה מיטבי, כדי להצדיק היעתרות לבקשה בנסיבות העניין.
8.
אשר על כן, הבקשות למתן רשות ערעור נדחות. צו עיכוב הביצוע שניתן בהחלטת בית משפט זה מיום 2.12.07 מבוטל. על רג'יקום להפקיד את הערובה שנקבעה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עד ליום 15.3.08. משלא נתבקשו תגובות – אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה באדר א'
תשס"ח (2.3.08).
ש ו פ ט ת