רע"א 9842/05 פלוני נ. קצין התגמולים

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו בקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט לאכוף על המשיב, קצין תגמולים-אגף השיקום, את קיום פסק הדין שניתן ברע"א 9842/05 לטובת המבקש. לגופו של עניין, מבוקש לחייב את המשיב להעביר למבקש תשלום של תגמול מיוחד בגין תקופה של החל מיום 3.1.1997 ועד ליום 2.9.2003.

בחודש ינואר 1997 הגיש המבקש תביעה להכרת זכות לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן: חוק הנכים ), בגין מחלת סכיזופרניה ממנה הוא סובל (להלן: התביעה המקורית ). המשיב דחה את התביעה בטענה של העדר קשר סיבתי בין המחלה ובין שירותו הצבאי של המבקש. המבקש ערער על החלטת המשיב בפני ועדת הערעורים וביום 19.12.2002 התקבל ערעורו במובן זה שנקבע כי מתקיים קשר סיבתי של החמרת המחלה בשיעור של 25% עקב השירות הצבאי.

מן המועד בו נתקבלה החלטת ועדת הערעורים החל המערער לקבל תגמולים בהתאם לדרגת הנכות שנקבעה. זאת, למפרע מיום הגשת התביעה על ידו, בהתאם לסעיף 18(א) לחוק הנכים.

על החלטת ועדת הערעורים הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי. המבקש הגיש מצידו ערעור שכנגד בעניין שיעור ההחמרה. ביום 12.7.2005 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב וקבע כי לא התקיים קשר סיבתי בין המחלה ובין השירות הצבאי. ממילא נדחה הערעור שכנגד.

המבקש הגיש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בקשה לרשות ערעור בפני בית משפט זה (רע"א 9842/05). הבקשה והערעור התקבלו והוחלט להחזיר את החלטת ועדת הערעורים על כנה (פסק הדין מיום 18.1.2007). בבקשה שלפנינו טוען המבקש כי המשיב אינו עומד בפסק דין זה של בית המשפט העליון.

בחודש פברואר 2003 קרי, לאחר החלטת ועדת הערעורים, אך טרם מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, החליט המשיב לאשר למבקש תשלום של תגמול מיוחד. תגמול זה ניתן מעבר לקבוע בדין ובהתאם להוראות פנימיות של אגף השיקום. מטרתו של תגמול זה הינה ליתן מענה, לפנים משורת הדין, לנכים אשר אינם עומדים בתנאי החוק לקבלת תגמול נצרך כדוגמת המבקש. הבקשה שלפנינו נוגעת לתגמול מיוחד זה. המבקש טוען כי לאור פסק דינו של בית משפט זה, בו הפך הוא את פסק הדין של בית המשפט המחוזי בעניינו, זכאי הוא לקבל גם את התגמול המיוחד למפרע בגין התקופה ממועד הגשת התביעה הראשונה לקצין התגמולים ביום 3.1.1997 ועד ליום 2.9.2003 בו החל לקבלו.

דעתי, כי דין הבקשה להידחות. פסק הדין שניתן ברע"א 9842/05 עסק אך בשאלת ההכרה בזכותו של המבקש על פי חוק הנכים והקשר הסיבתי בין מחלתו ובין שירותו הצבאי. אין מחלוקת כי את שיעור התגמול לו זכאי המערער מכוח נכותו, כפי שנקבע, קיבל המערער למפרע מיום הגשת התביעה לקצין התגמולים בהתאם לסעיף 18(א) לחוק הנכים. משכך, לא ניתן לומר כי המשיב לא עמד בהוראות פסק הדין ואין מקום להליך על פי פקודת ביזיון בית המשפט.

מעבר לנדרש אוסיף, כי אף לגופו של עניין, נראה כי הדין עם המשיב. התגמול המיוחד אליו מתייחס המבקש שלפנינו הינו הטבה המוענקת מעבר לנדרש בחוק הנכים ומוסדרת בהוראות פנימיות של אגף השיקום. בחינת הוראות אלו מעלה, כי התגמול המיוחד לא ישולם למפרע, אלא רק מיום שהוכר הנכה כזכאי לו. מדיניות זו אף אושרה בפסיקת בית משפט זה ולא ניתן לומר כי יש בה פגם (ראו בג"ץ 5931/97 לבקוביץ נ' משרד הבטחון (לא פורסם, 6.7.1998)). נוסף לזאת, ההחלטה על מתן הגמלה נתקבלה כאמור עוד בשנת 2003. רק ביום 27.6.2007 הגיש המבקש את הבקשה לקבלת התגמול למפרע מיום הגשת התביעה המקורית. משכך נראה גם כי חלוף הזמן אינו מאפשר עוד השגה על ההחלטה להעניק למבקש את התגמול אך ממועד אישורו.

אי לכך יש לטעמי לדחות את הבקשה. בנסיבות העניין אציע כי לא נעשה צו להוצאות.