פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9902/16
לפני:
כבוד השופט מ' מזוז
המבקש:
עו"ד יואל גואל שמחי
נ ג ד
המשיבה:
סיגלית פומרנץ
בקשת רשות ערעור על פסק
דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 23.11.2016 בע"א 25633-12-15
(ע"י כב' השופטים
מ' נד"ב,
ב'
טולקובסקי
ו-
א'
פורג
)
בשם המבקש: בעצמו
החלטה
1.
המשיבה שכרה את שירותיו המשפטיים של המבקש (להלן: עו"ד שמחי )
לשם ניהול תביעת נזיקין שהגישה. ביום 20.12.2012 הגישה המשיבה בבית משפט השלום בנתניה תביעה נגד עו"ד שמחי, במסגרתה טענה כי האחרון התרשל "באופן קיצוני" בייצוגה, וכתוצאה מכך נגרמו לה הפסדים ונזקים בשווי של כ- 2.3 מיליון ₪ (ת.א. 40323-12-12). יצוין כי בטרם הוגשה תובענת המשיבה, הגיש עו"ד שמחי, נגדה ונגד אדם שיוצג יחד עמה, תביעה לתשלום שכר טרחה והוצאות (תא"מ 26456-09-12 ותא"מ 31886-11-11, להלן יחד: תביעות השכ"ט ).
2.
בדיון שנערך ביום 28.5.2015 הצהירו הצדדים לפרוטוקול כי הם מסמיכים את בית משפט השלום לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א ל חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984
(להלן: חוק בתי המשפט ),
בתובענה שהגישה המשיבה נגד עו"ד שמחי, וזאת "ללא נימוקים, כפוף לסיכומים ועל בסיס החומר שבתיק". עוד הוסכם בין הצדדים, כי בית המשפט יהיה רשאי להכריע בתביעות השכ"ט שהגיש עו"ד שמחי, אך סמכותו מוגבלת "אך ורק לשקול את דחיית התובענות, ואם ימצא שלא לעשות כן, יימשכו ההליכים בתיקים אלה כסדרם".
3.
ביום 7.10.2015 קבע בית משפט השלום בנתניה (כב' השופט ע' נ' נאוי ), על דרך הפשרה, כי עו"ד שמחי ישלם למשיבה סך כולל של 10,000 ₪, וכי תביעות השכ"ט שהגיש נדחות ללא צו להוצאות.
4.
ביום 13.12.2015 הגיש עו"ד שמחי ערעור על פסק הדין, בו טען כי כלל לא היה מקום לקבל את תביעת המשיבה וכי "לא ברור פסק הדין המחייב את המערער לשלם למשיבה על נזק שאיננו" (ע"א 25633-12-15). בדיון שנערך ביום 23.11.2016, בשל המלצת בית משפט קמא לחזור בו מערעורו נוכח סיכוייו הקלושים, הצהיר עו"ד שמחי כי " לאור
העובדה שבית המשפט אינו מבקש תשובה [מהמשיבה - מ.מ] אני מסכים לדחיית הערעור. אני מבקש שזה יהיה ללא הוצאות ". בהתאם להסכמה זו דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' נד"ב , ב' טולקובסקי ו- א' פורג ) את הערעור, ובהתחשב בחזרתו של עו"ד שמחי ממנו, החליט להשית עליו הוצאות בסכום מופחת של 8,000 ₪.
5.
כעת, באופן תמוה, מונחת לפני בקשת רשות ערעור, המתפרסת (יחד עם תצהירו הבלתי-חתום של עו"ד שמחי) על פני 37 עמודים, שהוגשה על פסק דינו של בית משפט קמא, ובה נטען כי היה על בית המשפט להתערב בפסק דינו של בית משפט השלום ולקבוע כי עו"ד שמחי לא התרשל במתן הייצוג למשיבה. עוד נטען בבקשה, בין היתר, כי "בית המשפט המחוזי דחף למחיקת הערעור אף שהיה צריך לשמוע את הטענות ולהתייחס אליהן".
6.
בקשה זו מוטב היה לו לא הייתה מוגשת מלכתחילה, ומשהוגשה - דינה להידחות. ראשית, מאחר שאינה עומדת כלל בתנאי הלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)) , לפיה
רשות ערעור ב"גלגול שלישי" לא תינתן אלא במקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית שהשלכותיה חורגות מעניינם הפרטני של הצדדים להליך. בענייננו, עו"ד שמחי לא ניסה לטעון, ולו ברמז, כי בקשתו מעוררת שאלה שהחשיבות המשפטית שלה חורגת מן הענין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת, וממילא ברי כי כל הטיעונים שהעלה עו"ד שמחי מבוססים על הנסיבות הקונקרטיות של המקרה. אך מטעם זה, דין הבקשה למתן רשות ערעור - להידחות.
7.
גם לגופה אין בבקשה זו כל ממש. רשות לפתוח מחדש פסק דין מכוח פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט תינתן, גם ב"גלגול שני", רק במקרים של חריגה קיצונית ביותר מגבולות הסבירות במסקנות או בקביעת הסכומים שנפסקו, וכבר נפסק שמקל וחומר נכונים הם הדברים בבקשה למתן רשות ערעור "בגלגול שלישי" (ראו, למשל, רע"א 11984/05 סימנטוב נ' חברת בית פינת רחוב דוד המלך בע"מ , פס' ו' (6.4.2006); כן ראו חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי
515 (מהדורה שלישית, 2012)). בענייננו, המערער לא הצביע על כל טעם של ממש לביסוס טענתו בדבר הצורך בהתערבות בפסקי דינן של הערכאות קמא, ודאי לא טעם כזה אשר עומד באמות המידה המחמירות שנקבעו בפסיקה.
מעבר לכך, ערעורו של עו"ד שמחי בבית המשפט המחוזי נדחה לאחר שעו"ד שמחי עצמו נתן את הסכמתו לדחייתו. אין כל ביסוס בפרוטוקול בית משפט קמא לטענותיו של עו"ד שמחי בדבר "דחיפה" להסכים לדחייה או "לחץ עצום" שהופעל עליו לחזור בו מערעורו, שלדבריו כללו "הערות פוגעות בקול רם על לבישת הגלימה לעיני הנוכחים באולם, צעקות על המבקש למחוק את הערעור, ללא מתן אפשרות הוגנת לטעון" ועוד. כאמור, עו"ד שמחי שמע להמלצת בית המשפט לחזור בו מהערעור, לאחר שהתרשם, ככל הנראה, כי בית המשפט נוטה שלא לקבל את טענותיו הקלושות, ומשום שקיווה שבאופן זה יושתו עליו הוצאות בסכום מופחת (מה שאכן אירע), ולפיכך הצהיר מיוזמתו לפרוטוקול כי " לאור העובדה שבית המשפט אינו מבקש תשובה, אני מסכים לדחיית הערעור. אני מבקש שזה יהיה ללא הוצאות ". משכך, ברי כי לא היה כל מקום מצד עו"ד שמחי להעלות טענות לא מבוססות בדבר "לחץ עצום" שהופעל עליו על ידי בית משפט קמא להסכים לדחיית הערעור (אשר ככל הנראה היה נדחה גם ללא הסכמתו).
8.
סוף דבר : הבקשה נדחית. בנסיבות הענין יישא עו"ד שמחי בהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך 3,000 ₪.
ניתנה היום, י"ח
בטבת התשע"ז (16.1.2017).
ש
ו פ ט