פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
996/16
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקשת:
כ.א. והבנים, חברה לבנין בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1.
ניו הופ 2000 בע"מ
2. אליהו לוי
3. אפיק אילן
4. סלעי תקוה בע"מ
5. זאב רחני
בקשת רשות ערעור על
החלטות בית המשפט המחוזי מרכז בתיק א 042073-08-13 שניתנו ביום 7.1.2016 וביום
11.1.2016 על ידי כבוד השופטת ריקי שמולביץ
בשם המבקשת:
עו"ד יצחק הניג
בשם המשיבים 3-1:
עו"ד ישראל ציגנלאוב ועו"ד צבי שוורץ
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת ר' שמולביץ ) בתיק 42073-08-13 מיום 7.1.2016 ומיום 11.1.2016, המורות על מחיקת סעיפים והוצאת מסמכים מתצהיר עדות ראשית שהגישה המבקשת.
1.עניינה של התביעה המתנהלת בבית משפט קמא בהתחשבנויות בין המבקשת והמשיבה 1 (להלן: המשיבה ) בעקבות פרויקט פינוי-בינוי שלא קרם עור וגידים. טענת המבקשת היא כי ההתקשרות בינה לבין המשיבה נעשתה על בסיס שוויוני ומכאן שתי דרישותיה: האחת , עוסקת בכספי תמורה שהתקבלו בעקבות מכירת נדל"ן שנרכש על-ידי השתיים (להלן: הנכס )
במסגרת הפרויקט ולימים נמכר לצד ג'. טענת המבקשת היא כי כספי התמורה לא חולקו בשווה בינה לבין המשיבה, באשר בנוסף לפירעון הלוואה משותפת שנטלו הצדדים, פרעה המשיבה הלוואה נוספת שניטלה על שמה בלבד, ורק לאחר מכן חולקו כספי התמורה לצדדים. משכך, עתרה המבקשת בתביעתה לחייב את המשיבה להשיב לה את ההפרש המגיע לה לטענתה. השנייה , עוסקת בביטחונות שהופקדו כנגד ערבות בנקאית שנדרשה בקשר לפרויקט. לטענת המבקשת, הסכום שהפקידה עולה משמעותית על הסכום שהפקידה המשיבה, ועל כן על המשיבה להפקיד סכום נוסף כך שהסיכון הנובע מהליך משפטי תלוי ועומד בעניין חילוט הערבות יוטל בשווה על שתיהן.
בתביעתה הבהירה המבקשת כי חרף העובדה שבמסגרת "חייו" של הפרויקט היא השקיעה סכומים העולים על חלקה היחסי (להלן: השקעת היתר ) , תביעתה איננה עוסקת בכך אלא מצטמצמת לשני העניינים שצוינו לעיל.
2.ביום 7.1.2016 נעתר בית משפט קמא לבקשת המשיבה והורה על מחיקת סעיפים בשניים מתצהירי עדות ראשית שהגישה המבקשת, והוצאת מסמכים שצורפו אליהם. בהחלטה צוין כי הסעיפים והמסמכים עוסקים ב השקעת היתר אשר אינה חלק מחזית המחלוקת בהליך, וכי המבקשת לא גילתה את המסמכים בהליך גילוי המסמכים. בעקבות זאת פנתה המבקשת ב"בקשה לתיקון שגגה" במסגרתה טענה כי המסמכים שצורפו לאחד משני התצהירים המדוברים, תצהירו של רו"ח פרדי צנוע, גולו גם אם ב"פורמט" שונה, וכן כי המסמכים והסעיפים נדרשים לצורך הוכחת רכיב עובדתי בעילת התביעה. בית המשפט לא נעתר לבקשת התיקון (החלטה מיום 11.1.2016).
3.מכאן הבקשה שבפניי העוסקת בתצהירו של רו"ח פרדי צנוע בלבד, בגדרה שבה המבקשת וטוענת כי אין מדובר בהרחבת חזית אלא בעובדה שעליה להוכיח בכדי לזכות בתביעתה; לשיטתה, הוכחת השקעת היתר תחסוך את פריסת ההתחשבנות המפורטת בין הצדדים בפני בית המשפט, ותוכיח כי כספי התמורה עבור הנכס היו אמורים להתחלק, למצער, באופן שווה בין הצדדים.
מנגד, טוענת המשיבה כי הבקשה עוסקת בהחלטות בעלות אופי דיוני אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהן. כן היא עומדת על כך שמדובר בהרחבת חזית אסורה ומוסיפה כי יש בה כדי להסב נזק ראייתי נוסף על זה שממילא נגרם לה מאחר שהתביעה הוגשה בחלוף שנים רבות מקרות האירועים. יצוין כי המשיבה התייחסה בתשובתה לתצהיר הנוסף שנדון בהחלטות בית משפט קמא, אלא שכאמור, הבקשה איננה עוסקת בו.
4.סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 מורה כי רשות ערעור על "החלטה אחרת" תינתן מקום בו יש בהחלטה " כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה" . בפסיקה נקבע כי "גם באותם מקרים נדירים, בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, יהיה מקום לפתוח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין" (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ
פס' 12 (20.5.2012)). אמנם, בהחלטת ביניים מן הסוג העומד בבסיס הבקשה דנן, המכריעה בטענה להרחבת חזית, תיטה ערכאת הערעור שלא להתערב שכן "בעניין זה נתון יתרון ברור לערכאה הדיונית, הבקיאה בחומר שבתיק" (רע"א 7818/09
Merck Sharp & Dhome (Israel 1996) Ltd נ' אוחנה
פס' 2 (11.1.2010); ראה גם: רע"א 7096/11 קומם נ' רוזובסקי פס' 7 (28.8.2012); רע"א 8600/12 שירותי בריאות כללית נ' משטה (פס' 10 (3.2.2013)). אך בנסיבות העניין מצאתי כי יתרון זה איננו מובהק, וכי אכן נפלה טעות בהחלטות בית משפט קמא אשר מוטב לתקנה כעת (זאת כמובן, מבלי להביע כל עמדה בשאלת סיכוייו של הקו בו נקטה המבקשת להוכחת עילות תביעתה). על כן, ראיתי את הבקשה כאילו ניתנה עליה רשות ערעור והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה ומצאתי כי דין הערעור להתקבל.
5.בסעיף 15 לכתב תביעתה ציינה המבקשת במפורש את טענתה להשקעת יתר מצדה בעוד המשיבה בכתב הגנתה הכחישה זאת. הגם שהמבקשת הבהירה כי אין היא עותרת להשבת כספים אלה בגדר תביעתה, הרי משהזכירה זאת בכתב תביעתה והמשיבה התכחשה, נותר העניין בגדר פלוגתא העומדת לדיון. גם אם חששה המשיבה כי המבקשת מנסה להרחיב את יריעת המחלוקת מעבר ל עילות
המנויות בכתב תביעתה (באמצעות תצהירי העדות הראשית ונספחיהם), הרי משעה שהמבקשת שבה והבהירה כי אין היא עומדת על כספי השקעת היתר (הן בתגובתה מיום 5.1.2016, והן בבקשתה מיום 11.1.2016), התפוגג חשש זה, ולא היה מקום לקבוע כי מדובר בהרחבת חזית.
ברע"א 368/13 הרשות הפלסטינית נ' אירנה ליטבק נורז'יק
(23.4.2013), הזדמן לי להביע דעתי באשר להחלטות מן הסוג העומד בפניי כעת, וכך כתבתי:
"יש שופטים אשר מקדישים משאבי שיפוט בשלב הגשת תצהירי עדות ראשית וטרם שמיעת הראיות, ולבקשת מי מהצדדים מורים על מחיקת חלקים מתצהיר זה או אחר, פוסלים ראיה כזו או אחרת וכיו'ב. שופטים אחרים מעדיפים לדחות הכרעות של קבילות ורלוונטיות ככל שניתן לסוף הדיון. אעיד על עצמי, כי בשבתי כשופט בערכאות הדיוניות העדפתי לנקוט בשיטת בתרא, באשר פעמים רבות בעיות שנראו קרדינליות וסבוכות לפני תחילת המסע, נמוגו בהמשך הדרך. לעיתים, החלטה על מחיקה של חלקים מתצהיר או פסילת ראיה בשלב מקדמי, אף עלולה להתברר כהחלטה שגויה, מאחר שבקעת המחלוקת האמיתית נגלית אך בהמשך הדרך או בסופה".
6.אשר לטענה כי באמצעות התצהירים נוספו מסמכים שלא גולו – עניין זה אינה עומד עוד על הפרק שכן המבקשת התייחסה בבקשת רשות הערעור לתצהירו של רו"ח צנוע בלבד, אליו צורפו מסמכים שנחשפו בהליך גילוי המסמכים.
7.אם כן, הערעור מתקבל במובן זה שלא יימחקו סעיפים 9-5 לתצהירו של רו"ח צנוע ולא יוסרו הנספחים שצורפו לתצהיר זה. משלא עסקה הבקשה בתצהיר השני, תצהירו של מר שמעון כהן, עומדת בעינה החלטת בית משפט קמא בעניינו.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, ט"ו בתמוז התשע"ו (21.7.2016).
ש ו פ ט