פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
9977/04
בפני:
כבוד השופטת א' פרוקצ'יה
המבקשים:
1. בישוף ריאח אבו אלעסל
2. הכנסייה האאוונגלית האפיסקופלי בישראל
נ ג ד
המשיבים:
1. שמעון רפאלי
2. האפוטרופוס על נכסי נפקדים
בקשת רשות ערעור על פסק-דינו של בית
המשפט המחוזי בתל-אביב בע"א 5165/04 מיום 28.9.04 שניתנה על ידי כבוד
השופטים מ' שידלובסקי-אור, י' ענבר, מ' מזרחי
בשם המבקשים: עו"ד א' חורי
בשם המשיב 1: עו"ד מ'
ינובסקי
החלטה
המבקשים, יחד עם האפוטרופוס לנכסי נפקדים (המשיב הפורמלי), הגישו תביעה לסילוק יד ולתשלום דמי-שימוש ראויים, כנגד המשיב בקשר לנכס ברחוב הלני המלכה בירושלים, בו השתמש כמסיג גבול. בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט פיינברג) קיבל את התביעה לסילוק יד, ופסק את גובה השכר הראוי בגין השימוש בנכס על בסיס חוות דעת שמאית שהוגשה לו. הוא חייב את המשיב לשלם עבור השימוש במגרש במשך תשע וחצי שנים, שכר ראוי בסך 446,000$, וכן 4,000$ נוספים בגין כל חודש עד למועד הפינוי בפועל. בעלי הדין משני הצדדים ערערו לבית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים שידלובסקי-אור, ענבר ומזרחי).
בית המשפט שלערעור אישר את קביעת הערכאה הראשונה לגבי הגדרת הנכס כ"נכס נפקד". באשר לערעורו של המשיב, קיבל בית המשפט את ערעורו בכל הנוגע לגובה דמי השימוש שנפסקו. הוא קבע כי על אף שלא הוגשה חוות דעת שמאי סותרת מטעמו, נמצאה בחומר הראיות טיוטת הסכם שכירות שנשלחה למשיב על-ידי המבקשת 2, ובה הוצע לו לשכור את המגרש תמורת דמי שכירות בגובה של 900-1,000$, עובדה המצביעה על שיעור דמי השכירות הראוי. לפיכך, קיבל בית המשפט את ערעור המשיב, והעמיד את דמי השימוש, על דרך האומדנא, לסכום של 400,000 ₪.
מכאן הבקשה שלפנינו, בה מלינים המבקשים על הפחתת דמי השימוש בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתם, קביעה זו אינה מנומקת ואין לה בסיס בחומר הראיות, אשר כלל חוות דעת של שמאי מומחה שלא נסתרה. לטענתם, לא היה מקום להתחשב בטיוטת הסכם השכירות, שכן זו משקפת נסיבות בהן שאפו המבקשים להתפשר עם המשיב אשר פלש לתחומם, וכן כי היה מקום לחשב את דמי השימוש לפי ייעוד הקרקע – לבנייה, ולא לפי השימוש שנעשה בו בפועל. כן קובלים המבקשים על המועד ממנו נקבע כי סכום זה יישא ריבית והצמדה, אשר גם הוא, לטענתם, שרירותי.
דין הבקשה להידחות. קביעת דמי השימוש, על דרך האומדנא, כפי שנעשתה כאן, אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים, ואינה מצדיקה דיון בערכאה זו בגלגול שלישי (רע"א 10382 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פד"י לו(3), 123). עניין זה מצוי בתחומי שיקול הדעת השיפוטי הנתון לבית המשפט, ובמקרה זה נתן בית המשפט שלערעור הסבר לקביעותיו בענין שיעור דמי השימוש שקבע. אין מקום להתערב בהכרעתו, בין משיקולי דין ובין משיקולי צדק.
הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ז באייר תשס"ה
(5.6.05).
ש
ו פ ט ת