רע"ב 10777/08 חוסאם פארס מעאיטה נ. מדינת ישראל

לפניי בקשה רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעע"א 6021/08 מיום 17.12.2008 (הנשיא, כבוד השופט י' פלפל , סגן הנשיא, כבוד השופט נ' הנדל וכבוד השופטת ר' יפה-כץ ) אשר דחה את עתירתו של העותר, במסגרתה ביקש להורות על שחרורו לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו.

העובדות והליכים קודמים

1.

המבקש הורשע על פי הודאתו בעבירה של זיוף שטר כסף לפי סעיף 462(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגזר דינו של בית משפט השלום בירושלים מיום 31.12.2007 בת"פ 3714/05 (כבוד השופטת ח' מאק-קלמנוביץ ) הוטל על המבקש מאסר בפעול למשך שישה חודשים; מאסר על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים, כאשר התנאי הוא שהמבקש לא יעבור את העבירה בגינה הוא הורשע וקנס כספי בסך 10,000 ש"ח או שלושים ימי מאסר תמורתו.

2.

על פסק דינו של בית משפט השלום, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"פ 2078/08 כבוד השופטים: מ' רביד, א' אפעל-גבאי ו-א' פרקש ). בהסכמת המשיבה, קבע בית המשפט המחוזי כי רכיב המאסר בפועל בעונשו של המבקש יופחת לארבעה חודשים בלבד וכי הקנס שהוטל עליו ישולם בעשרה תשלומים חודשיים, שווים ורצופים בסך 1,000 ש"ח כל אחד.

3.

ביום 21.9.2008 החל המבקש לרצות את מאסרו בבית הסוהר דקל. לקראת התאריך בו היה צפוי לסיים ריצוי של שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו, הגיש המבקש בקשה לנציב שירות בתי הסוהר (להלן - הנציב ) לניכוי שליש מאותה תקופה. ביום 6.11.2008 דחה הנציב את בקשתו של המבקש בנימוק כי הוא מרצה מאסר שני בגין עבירת מרמה, כאשר ממאסרו הראשון הוא שוחרר מוקדם, אולם הוא "לא השכיל לנצל את ההזדמנות שניתנה לו".

4.

על החלטתו של הנציב, ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע וזה דחה את עתירתו של המבקש בנימוק כי בית המשפט איננו יושב כערכאת ערעור על החלטות הנציב, אלא בוחן את סבירותן. משמצא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע כי החלטתו של הנציב מצויה במתחם הסבירות, דחה את עתירתו של המבקש.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

טענות המבקש

5.

לטענת המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד מ' חנא - על פי סעיף 9 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א-2001, כאשר נשקלת בקשה לשחרור מוקדם של אסיר, יש לשקול את הסיכון הצפוי משחרורו לשלום הציבור, לבני משפחתו, לנפגע העבירה ולביטחון המדינה. כמו כן, יש לשקול את חומרת העבירה, האם שולם הפיצוי או הקנס וכיצד התנהג האסיר בבית הסוהר.

לטענת המבקש, תקופת המאסר הקצרה שהושתה עליו מלמדת כי הוא אינו מסוכן לציבור וכן טוען המבקש כי הוא התנהג למופת במהלך שהותו בבית הסוהר וכי הוא עומד בכל הקריטריונים האפשריים לשחרור מוקדם.

משכך, עותר המבקש לקבל את בקשתו ולהורות על שחרורו לאחר ריצוי שני שלישים מתקופת המאסר שנגזרה עליו.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

7.

ככלל, רשות ערעור תינתן רק כאשר מונחת בפני בית המשפט שאלה עקרונית אשר חורגת מגדר עניינו הפרטי של המבקש [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 6536/08 אבו זלאם נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 5.8.2008); רע"ב 6438/08 אבו גידאן נ' וועדת השחרורים המיוחדת לאסירי עולם (לא פורסם, 7.10.2008)]. עיון בבקשה מלמד כי היא מפרטת את הקריטריונים אותם יש לשקול בבקשות לשחרור מוקדם, אולם לא שוכנעתי כי נסיבותיו של המבקש מעלות שאלה עקרונית המצדיקה מתן רשות לערער ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

8.

דינה של הבקשה להידחות מן הטעם הנוסף כי הביקורת השיפוטית על החלטות מקצועיות של שירות בתי הסוהר הינה מוגבלת וככלל, יימעט בית המשפט להתערב בשיקול דעתו המקצועי. התערבות כאמור תיעשה רק במצבים בהם שוכנע בית המשפט כי ההחלטה חרגה באופן ממשי ממתחם הסבירות [ראו למשל: בג"ץ 89/01 הוועד הציבורי נגד עינויים בישראל נ' ועדת השחרורים, בית הסוהר מעשיהו, שב"ס , פ"ד נה(2) 838, 871 (2001); רע"ב 4570/02 מחאמיד נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(5) 236, 239 (2002); רע"ב 6083/07 ג'נדייה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם, 21.10.2007), פסקה 9 להחלטתו של כבוד השופט ע' פוגלמן )]. המבקש לא הצביע על כל פגם בהחלטת הנציב או על כך שהיא חרגה ממתחם הסבירות ועיון בהחלטה מלמד כי אכן כך הדבר.

אשר על כן, הבקשה נדחית.