רע"ב 1712/22 פלוני נ. ועדת השחרורים במקום מושבה בבית המשפט השלום באר שבע

1.

המבקש הורשע בשנת 2002, בין היתר, בפעילות בארגון טרור, רצח, ניסיון רצח והובלת נשק שלא כדין ונגזרו עליו 7 מאסרי עולם ו-50 שנות מאסר נוספות. כעולה מהחומרים שלפניי, בשנת 2021 הדרדר מצבו הרפואי של המבקש והוא עבר ניתוח לכריתת אונת ריאתו השמאלית. לאחר שחלה הדרדרות נוספת במצבו הבריאותי, הגיש ביום 6.1.2022 בא כוחו של המבקש בקשה לשחרור מוקדם מטעמים רפואיים דחופים לפי סעיף 7(א) לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 או לחלופין לשחרור זמני לפי סעיף 7(ב) לחוק זה (להלן: חוק שחרור על תנאי ממאסר ).

2.

ביום 11.1.2022 ניתנה החלטת ועדת השחרורים שפועלת מכוח סעיף 33(ב) לחוק שחרור על תנאי ממאסר (להלן: ועדת השחרורים ). בהחלטה צוין כי "בקשה לקיים דיון על פי סעיף 7 לחוק מותנית בהגשת חוות דעת של רופא מוסמך, חוות דעת שלא מצויה בעניינו של האסיר". ועדת השחרורים הוסיפה כי עניינו של המבקש כפוף להוראת סעיף 40א לחוק המאבק בטרור, התשע"ו-2016 (להלן: חוק המאבק בטרור ). אעיר כבר עתה, בתמצית, כי הוראת סעיף זה עניינה במניעת שחרור על תנאי ממאסר של מי שהורשע בעבירות רצח, רצח בנסיבות מחמירות או ניסיון לרצח שהן מעשה טרור. עוד מקנה הסעיף לוועדת השחרורים המיוחדת לפי סעיף 33(א) לחוק שחרור על תנאי ממאסר (להלן: ועדת השחרורים המיוחדת או הוועדה המיוחדת ) סמכות לקבוע, על יסוד פסק דין שניתן בעניינו של אסיר, כי עבר עבירה שהיא מעשה טרור. ועדת השחרורים ציינה כי לשון סעיף 40א לחוק המאבק בטרור לא מאבחנת בין סוגים שונים של בקשות שחרור לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר. משכך, הורתה ועדת השחרורים כי לפני הכרעה בבקשת המבקש, יועבר עניינו לוועדת השחרורים המיוחדת (להלן: ההחלטה מיום 11.1.2022 ).

3.

המבקש עתר נגד החלטה זו לבית המשפט לעניינים מינהליים. ביום 7.2.2022 – לאחר הגשת העתירה ועובר למתן פסק הדין בה – ניתנה החלטת ועדת השחרורים המיוחדת שקבעה כי המבקש ביצע מעשי טרור רבים כהגדרתם בחוק המאבק בטרור. משכך, ציינה הוועדה המיוחדת, "אנו קובעים כי [המבקש – ע' פ'] לא ראוי לעמוד בפני וועדת שחרורים ובהתאם נשללת זכותו לשחרור על תנאי בהתאם להוראת סעיף 40א לחוק המאבק בטרור" (סעיף 4 להחלטה). ביום 16.2.2022 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטת ד' מרשק מרום , השופט העמית י' צלקובניק והשופט ע' דרויאן-גמליאל ) את העתירה. בית המשפט ציין כי העתירה הוגשה על החלטת ועדת השחרורים להעביר את עניינו של המבקש לבחינת הוועדה המיוחדת. צוין כי מאז שניתנה החלטה זו עניינו של המבקש נדון בוועדה המיוחדת והוגשו מסמכים נוספים שנוגעים למצבו הרפואי. נקבע כי החלטת ועדת השחרורים מלמדת שעניינו של המבקש טרם נדון לגופו, וכי עליו למצות הליכים לפני ועדת השחרורים לפני שהוא פונה בעתירה.

4.

מכאן הבקשה שלפניי. לטענת המבקש, שגה בית המשפט לעניינים מינהליים בקביעה כי העתירה מוקדמת. לטענתו, המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית בדבר תחולת ההסדר שקבוע בסעיף 40א על בקשות לשחרור מטעמים רפואיים. לדבריו, ועדת השחרורים הביעה עמדתה בסוגיה זו בהחלטה מיום 11.1.2022, ומשכך היא גם אינה צפויה לקבל החלטה נוספת לאחר החלטת הוועדה המיוחדת שלפיה המבקש ביצע מעשי טרור. לפיכך, עותר המבקש כי בית משפט זה יקבע כי הוראת סעיף 40א לא נועדה למנוע מאסירים שחרור מוקדם (זמני או קבוע) מטעמים רפואיים. לדבריו, הן הליכי חקיקת הסעיף, הן דברי ההסבר של הצעת חוק המאבק בטרור (תיקון מס' 4), התשע"ט-2019 מלמדים כי סעיף 40א לא נועד לחול על שחרור מטעמים רפואיים.

5.

התבקשה תשובת המשיבים. לטענתם, יש לדחות את העתירה על הסף מבלי להידרש לטענות לגופן. המשיבים טוענים כי פסק הדין של בית המשפט לעניינים מינהליים דחה את העתירה מאחר שהיא מוקדמת. המבקש לא פנה לוועדת השחרורים שתקבל החלטה בבקשתו לשחרור מוקדם (לאחר החלטת ועדת השחרורים המיוחדת);

לא הגיש עתירה נגד החלטת ועדת השחרורים המיוחדת; ולא הגיש בקשה לתקן את העתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים. לדברי המשיבים, אין מקום שטענות המבקש יידונו לראשונה במסגרת בקשת הרשות לערער שלפניי. זאת ועוד, כנטען, בקשת המבקש לשחרור מוקדם אינה נסמכת על חוות דעת של רופא, כמשמעות מונח זה בחוק שחרור על תנאי ממאסר. המשיבים צירפו לתשובתם גם חוות דעת רפואית עדכנית (מיום 16.3.2022) שממנה עולה כי לא נשקפת סכנה מידית לחייו של המבקש ומשכך לשיטתם אין הוא עומד בתנאי סעיף 7 לחוק האמור. לגופה של המחלוקת, ציינו המשיבים "בזהירות הנדרשת" כי סעיף 40א "נוקט בלשון רחבה לפיה מי שקבעה לגביו ועדת שחרורים מיוחדת כי הסעיף חל בעניינו [...] לא ישוחרר" לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר (סעיף 19 לתשובה). עם זאת, מדגישים המשיבים כי בנסיבות העניין אין מקום להידרש לשאלה הפרשנית שמעלה המבקש.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. רשות לערער על פסק דין של בית המשפט לעניינים מינהליים בעתירה על החלטת ועדת שחרורים תינתן, כידוע, במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית שחורגת מעניינם של הצדדים לבקשה (רע"ב 5151/21 בן אלי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 5 (30.7.2021); רע "ב 4672/20 גור נ' פרקליטות המדינה , פסקה 12 (28.7.2020) ). אכן, השאלה שאותה מציב המבקש במוקד בקשתו היא שאלה משפטית שחורגת מעניינם של הצדדים, אך איני סבור כי יש לדון בשאלה זו במסגרת הבקשה שלפניי. ראשית, בקשת המבקש לשחרור על תנאי לא התבססה על חוות דעת של "רופא" כהגדרתו בסעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר. שנית, וכפי שציינו המשיבים בתגובתם, עתירת המבקש הוגשה לפני שניתנה החלטת הוועדה המיוחדת (המבקש אף לא עתר לתיקון העתירה לאחר ההחלטה) ולפני שניתנה החלטה סופית בבקשתו לשחרור מוקדם על ידי ועדת השחרורים.

7.

הגם שהמבקש טוען כי ועדת השחרורים לא עתידה לקיים דיון נוסף בבקשתו לשחרור מטעמים רפואיים, הרי שבהחלטתה מיום 11.1.2022 ציינה במפורש כי העברת עניינו של המבקש לוועדה המיוחדת נעשית "בטרם תינתן החלטה" סופית בבקשה. מאז החלטת הוועדה המיוחדת בעניינו של המבקש חלף למעלה מחודש ימים, אך לפני המבקש פתוחה הדרך לפנות לוועדת השחרורים על מנת שזו תדון ותכריע בבקשתו – ובכלל זאת גם בשאלה העקרונית אותה העלה המבקש. אכן, אין לכחד, על פני הדברים ועדת השחרורים הביעה את עמדתה בשאלה זו עת קבעה בהחלטתה מיום 11.1.2022 כי "לשונו של [סעיף 40א לחוק המאבק בטרור – ע' פ'] אינה מאבחנת בין בקשה לשחרור רפואי על פי סעיף 7 לחוק ובין בקשה לשחרור על תנאי לפי סעיף 3 ו-4 לחוק". עם זאת, אין חולק כי לא נערך – לא בוועדת השחרורים ולא בבית המשפט לעניינים מינהליים – דיון מקיף בשאלה זו, ולא נשמעו בהקשר זה טענות הצדדים. משאלה הם פני הדברים, איני סבור כי יהא זה נכון לערוך דיון ראשון בשאלה בערכאה זו. לכל האמור יש להוסיף כי כעולה מחוות הדעת הרפואית העדכנית שהגישו המשיבים, לא נשקפת סכנה מידית לחייו של המבקש. משכך, ובהעדר חוות דעת של "רופא" (כהגדרתו בחוק שחרור על

תנאי המאסר) מטעמו של המבקש ממילא אין תשתית עדכנית קונקרטית שתאפשר דיון בבקשה.

הבקשה נדחית אפוא.