רע"ב 1874/11 סרגיי מרקושב נ. מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.3.11 בגדרה נדחתה עתירת המבקש לבטל את הוראת נציב שירות בתי הסוהר ולהורות על שחרורו המוקדם לאחר ריצוי למעלה משני שלישים מתקופת מאסרו.

1 .

ביום 3.2.2011 הורשע המבקש על פי הודאתו, בתקיפת בת זוגו ותקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו לפי סעיפים 328(ג), 382+379(ב)(1) ו-273 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. מכתב האישום עולה, כי ביום 8.7.11 תקף המבקש את המתלוננת בדירת בני הזוג באשדוד, בהיותו בגילופין. בהמשך, אף תקף את השוטר שהוזעק למקום. במהלך הנסיעה למשטרה איים המשיב על המתלוננת כי יהרוג אותה, ואף חזר על איומיו אלה בחקירתו במשטרה.

אחר הדברים האלה, שוחרר המבקש לביתו למעצר בית שתנאיו הופרו בכך שנמצא שוהה במחיצת המתלוננת ובשל ניתוק קו הטלפון המשמש את האיזוק האלקטרוני. לאור הפרת תנאי המעצר, הורה בית משפט השלום באשדוד כי המבקש ישוחרר בתנאים מגבילים לבית חברו, אלא שגם חלופה זו לא צלחה

והמבקש החל לרצות תקופת מאסר.

2.

ביום 3.2.11 ניתן ב בית המשפט

המחוזי תוקף להסדר טיעון עליו הוסכם בין הצדדים, ולפיו הושתו על המבקש 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי תקופת מעצרו וכן מאסר על תנאי למשך 3 שנים. תקופה מעצרו של המבקש מנתה בשלב זה 94 ימים, כך שנותרו לו כ-55 ימים נוספים עד ליום 18.3.2011, יום סיום ריצוי מאסרו בפועל.

עוד באותו יום, פנה המבקש לנציב שירות בתי הסוהר וביקש כי יורה על שחרורו ברישיון לאחר ריצוי שני שלישים ממאסרו. בקשה זו נדחתה על ידי נציב שירות בתי הסוהר לאור חוות דעתה של ועדת אלמ"ב לפיה לא ניתן להמליץ על שחרורו המוקדם. המבקש עתר ל בית המשפט לעניינים מנהליים בבאר שבע, שדחה את העתירה לאחר שמצא כי נוכח חוות דעתה של ועדת אלמ"ב, החלטת הנציב הינה סבירה.

על דחייה זו נסבה בקשת הערעור שבפניי, במסגרתה טוען המבקש כי החלטת נציב שירות בתי הסוהר היא בלתי סבירה, מאחר שנסמכה על חוות דעתה של ועדת אלמ"ב בלבד ללא בחינת מכלול השיקולים הרלוונטיים.

3.

דין הבקשה להידחות. לא בנקל יתערב בית משפט זה בקביעותיה של הערכאה הדיונית, במיוחד, כאשר עסקינן בעתירת אסיר הנבחנת בפני הרשות בטרם הגיעה ל בית משפט קמא, ומגיעה לפתחו של בית משפט זה בגלגול שלישי (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.86); רע"ב 6035/10 ביטון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.11.2010)) . חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשה שלפנינו היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני, הבקשה לא מגלה שאלה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט.

גם לגופו של עניין לא מצאתי ממש בבקשה. הנציב רשאי היה להתחשב בחוות דעתה של ועדת אלמ"ב ואין כל חוסר סבירות בהחלטתו זו, ולא למותר לציין כי גם מתסקיר שירות המבחן, שהוגש ל בית המשפט בעניינו של המבקש, עולה כי הוא עלול עדיין להיות מסוכן למתלוננת.

4.

לכך יש להוסיף את דוחק הזמן. המבקש עומד לסיים את ריצוי עונשו ולהשתחרר בשחרור מינהלי ביום 18.3.2011. בהינתן משך הזמן לצורך קבלת תגובת המשיבה, ממילא אין טעם להידרש לבקשה.

אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.