פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
599/11
בפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
אילן סידה
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בתיק עת"א 16565-11-10
שניתנה ביום 11.1.2011 על ידי כבוד השופט א' טל
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיבה:
עו"ד מוריה פרימן
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כ בית משפט לעניינים מנהליים מיום 11.1.11 בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) שלא לשחררו בשחרור מוקדם ממאסרו.
1.
ביום 26.11.09 הורשע המבקש ב בית משפט
השלום בנתניה בעבירות איומים; תקיפה הגורמת חבלה של ממש; היזק לרכוש במזיד; הטרדה; והפרת הוראה חוקית.
בתמצית נספר, כי המבקש הורשע בכך כי בין השנים 2008-2009 איים על גרושתו וילדיו, באופן ישיר ובאמצעות הטלפון. אירוע אחד של איומים התרחש כיומיים לאחר שחרורו ממאסר בגין עבירות אלימות כלפי ילדיו, ובאירוע אחר שבר כסא, שרט את בנו וקרע את חולצתו. אחת מתקריות האלימות התרחשה בעת שהמבקש שהה בחלופת מעצר בקהילה טיפולית לגמילה מאלכוהול. איומיו החוזרים והנשנים של המבקש גרמו לבתו לעזוב את הבית, ולגרושתו לשכור מאבטח שיגן עליה ועל ילדיה.
המבקש נדון לעונש מאסר בפועל בן 33 חודשים כולל הפעלת מאסר מותנה. המבקש ערער על פסק הדין וערעורו נדחה ב בית המשפט המחוזי (ע"פ 1299-01-10 מיום 3.10.2010 כב' השופטים מ' פינקלשטיין, ע' גרוסקופף, ר' אמיר ).
בסמוך לחלוף שני שלישים מתקופת מאסרו, הגיש המבקש בקשה לוועדה לפי חוק שחרור ממאסר על תנאי, התשס"א-2001. בדיון שהתקיים בעניינו ביום 28.10.10 החליטה הוועדה לדחות את בקשתו, בין היתר, נוכח עמדת הוועדה לטיפול באלימות במשפחה (להלן: ועדת אלמ"ב ) שציינה בחוות דעתה כי המבקש לא עבר טיפול בבעית התמכרותו לאכולהול ולא עבר טיפול בנושא האלימות. כנגד החלטה זו עתר המבקש ל בית המשפט לעניינים מנהליים שדחה את ערעורו (פסק הדין מיום 11.1.11).
מכאן בקשת רשות הערעור שבפני.
2.
לטענת המבקש, שגה בית המשפט קמא בהחלטתו. לשיטתו, דו"ח ועדת אלמ"ב אינו משקף נכוחה את היחסים השוררים בינו ובין גרושתו וילדיו, שביקרו אותו במהלך תקופת מאסרו בביקורים פתוחים בהתאם לאישור ועדת אלמ"ב, והוא נמצא בקשר הדוק עמם. עוד נטען, כי חלף זמן רב מאז ביצוע המעשים בהם הורשע; כי ריצה את מרבית מאסרו ללא בעיות משמעת ובהתנהגות ראויה לשבח; כי הוא "נקי" מאלכוהול מזה שלוש שנים וכיום הוא בעל תשובה. עוד נטען, כי חלופה טיפולית בעמותת "אפשר" ברמת גן, תוך איזוק בבית אמו ופגישות אצל קצינת המבחן בשירות המבחן למבוגרים ביפו הינה חלופה ראויה.
3.
אומר בקצרה כי דין הבקשה להידחות. פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים ניתן במסגרת ערעור על החלטת הוועדה, כך שהבקשה דנן היא בבחינת ערעור בגלגול שלישי ( רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל
(לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 1874/11 מרקושב נ' מדינת ישראל והאסמכתאות שם (לא פורסם, 13.3.2011)). לא מצאתי בבקשתו של המבקש היבט עקרוני בעל חשיבות כללית החורג מעניינו הפרטני והמצדיק התערבות בית משפט זה במסקנותיה ובהתרשמותה של הערכאה הדיונית מהמשיב.
4.
גם לגופו של עניין, אין ממש בערעור. החלטתה של הוועדה התבססה על חוות דעת מקצועיות שעמדו בפניה, לרבות דו"ח ועדת אלמ"ב. המבקש הוא בעל רקע של התמכרות לאלכוהול, רצידיביסט בתחום עבירות האלימות במשפחה, לא עבר טיפול בנושא האלימות ולא הוצעה תכנית שיקומית לגביו, כך שלא ניתן לשלול את מסוכנותו, ולא מתמלאים התנאים הנדרשים לשחרור מוקדם על תנאי.
אשר על כן, אני דוחה את הבקשה.
ניתנה היום, ג' בניסן התשע"א
(7.4.2011).
ש ו פ ט