רע"ב 2002/21 עודה כוטייר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בלוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת מרב גרינברג ) מיום 3.3.2021 ב עת"א 26218-01-21 , במסגרתו נדחתה עתירת המבקש ליצירת קשר טלפוני עם אחותו שלא באמצעות מכשיר הטלפון הנייח שבבית הוריהם.

1.

נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות חמורות, בהן עמידה בראש ארגון פשע, מספר מעשי רצח, ניסיונות רצח ועבירות בנשק (כתב האישום כולל 21 נאשמים נוספים, מרביתם עושי דברו של המבקש, ומחזיק 28 אישומים, אשר למבקש מיוחסת אחריות לרובם ככולם). המבקש נעצר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו בספטמבר 2017, והוא מוחזק מאז בכלא בתנאי "הפרדת יחיד". עוד יצוין כי המבקש מרצה עונש מאסר של 18 חודשי מאסר בגין הרשעתו בעבירות אלימות שעבר בין כותלי הכלא במהלך תקופת מעצרו, וכי תלויים ועומדים נגדו גם שני כתבי אישום נוספים המייחסים לו ביצוע עבירות נוספות בין כותלי הכלא.

2.

באוקטובר 2020, בחלוף כשלוש שנים ממועד מעצרו עד לתום ההליכים, הגיש המבקש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי, במסגרתה ביקש, בין היתר, לאפשר לו לנהל שיחות טלפוניות עם הוריו ושורה של בני משפחה נוספים, משעד לאותה העת ניתן לו היתר לשוחח עם עורכי דינו בלבד (עת"א 23092-10-20. להלן: העתירה הראשונה ). ביום 30.11.2020, נמחקה העתירה הראשונה, לבקשתו, וזאת, יש להניח, על רקע החלטתו של ראש אגף ביטחון ומבצעים בשירות בתי הסוהר (להלן: ראש האגף ו- שב"ס ,

בהתאמה) לאשר למבקש לקיים שיחת טלפון יומית בת 10 דקות עם הוריו ואחותו ל" טלפון נייח שיאושר על ידי שב"ס ", תוך שהובהר, באותה נשימה, כי " המשך מניעת הקשר הטלפוני מהאסיר, יסודה בקיומה של תשתית מודיעינית אודות פעילות פלילית ענפה של הנדון מתוך כתלי הכלא ..." – פעילות אותה הוא מקדם, בין השאר, באמצעות השימוש בטלפון. בחלוף חודש ימים ממועד מחיקת העתירה הראשונה, ביום 30.12.2020, ניתנה החלטה עדכנית של ראש האגף בעניינו של המבקש, המרחיבה את פרק הזמן שהוקצה לו ל-30 דקות ביום, תוך שהובהר כי המתווה שאושר לעריכת השיחות הוא באמצעות " טלפון נייח בבית הוריו... ".

3.

לאחר כשבועיים נוספים, ביום 14.1.2021, הגיש המבקש עתירה מנהלית נוספת לבית המשפט המחוזי, וזאת על רקע סירובם של גורמי הכליאה, כך לפי הנטען, לפתוח לו את אפשרות החיוג העצמאי לאחותו ( עת"א 26218-01-21 . להלן: העתירה השנייה ). בתגובתם לעתירה, הביעו שב"ס ומשטרת ישראל התנגדות נחרצת להרחבת מתווה השיחות הנוכחי, וזאת מהטעם שמהחומר המודיעיני הרב והמהימן שהצטבר ביחס למבקש, עולה כי הוא עדיין עומד בראש ארגון פשע, וממשיך לקדם במרץ רב את פעילותו העבריינית מבין כותלי בית הסוהר, וכי " הוא ינצל כל אפשרות לקשר עם החוץ שתינתן לו על מנת להכווין את אנשיו לביצוע פעילות פלילית ".

4.

ביום 3.3.2021, לאחר שקיים דיון במעמד הצדדים ועיין במידע החסוי שהונח לפניו, דחה בית המשפט קמא את העתירה השנייה בפסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור דנן. בנמקו את פסק הדין, קבע בית המשפט, בין השאר, כי " כעולה מטיעוני ב"כ המשיבים, ומהחומרים שהוצגו לפניי, מדובר בעותר שאינו בוחל מביצוע פעילות עבריינית גם מתוך כותלי הכלא, ונשקף ממנו סיכון רב " וכי

"חרף זאת הלכו גורמי הפיקוד כברת דרך ראויה לציון לקראת [ המבקש ] ואישרו לו לקיים שיחות טלפון עם הוריו ואחותו ". בנסיבות אלה, כך נקבע, מתווה השיחות שאושר על ידי שב"ס " מאזן נכונה בין כלל השיקולים הנדרשים, ואין כל מקום לחרוג ממנו ".

5.

בבקשת רשות הערעור, טוען המבקש כי בשים לב למרחק המשמעותי בין בית הוריו לבית מגוריה של האחות (העומד על כ-94 ק"מ), הגבלת נתיב התקשורת בין השניים לטלפון הנייח שבבית הוריהם סותמת את הגולל, דה-פקטו, על אפשרות המבקש ליצור קשר עם אחותו, ומשכך היא נגועה בחוסר סבירות קיצוני. מסקנה זו מתחזקת, כך נטען, משעה שקיימים אמצעים חלופיים שפגיעתם פחותה, כגון פיקוח והאזנה לשיחותיו של המבקש; ובשים לב לפרק הזמן הממושך שבו הוא מוחזק בתנאי "הפרדת יחיד" ללא כל קשר עם החוץ.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחותה אף מבלי להידרש לתשובת המשיבה.

7.

הלכה היא כי בית משפט זה לא יתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים, אלא במקרים חריגים, בהם מתעוררת שאלה עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטני של האסיר (ראו: רע"ב 4277/20 שירות בתי הסוהר נ' מרעי , פסקה 3 (24.6.2020); רע"ב 8231/19 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (23.12.2019); רע"ב 4144/19 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (16.7.2019)). בקשת רשות הערעור, בדומה להחלטה אותה היא תוקפת, נטועה, רובה ככולה, בעניינו הפרטני של המבקש, והיא נסמכת בעיקרה על מידע מודיעיני קונקרטי הקיים בעניינו. ככזו, היא אינה מעלה כל שאלה עקרונית או בעלת חשיבות כללית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, וזאת אף אם נבחן אותה לפי הגישה המקלה באמות המידה למתן רשות ערעור ב"גלגול שני" (ראו חוות דעתו של השופט (כתוארו אז) אשר גרוניס

ברע"ב 425/09

פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009)).

8.

למעלה מן הצורך, יצוין כי אף בחינת הדברים לגופם אינה מעלה כל עילה להתערבות בפסק דינו של בית המשפט קמא. כידוע, השימוש בטלפון לאסיר הוא בגדר "טובת הנאה", והשאלה האם להתירו ובאילו תנאים, נתונה לשיקול דעתו הרחב של הגורם המוסמך בשב"ס, וזאת כחלק מאחריותו הכוללת להבטחת שלום האסירים בכותלי בית הסוהר מזה, ושלום הציבור מחוצה לו מזה (ראו: סעיפים 1(ב), 3 ו-6 לפקודת הנציבות 04.36.00 שכותרתה "קשר טלפוני של אסירים"). בית המשפט המחוזי הדן בעתירות אסירים אינו ממיר את שיקול דעתו של הגורם המוסמך בשיקול דעתו שלו, ומשימתו מצומצמת לבחינת סבירות ההחלטה נשוא העתירה (ראו, למשל, רע"ב 4637/19 מדינת ישראל נ' זגורי , פסקה 17 (18.7.2019); רע"ב 1980/20 מדינת ישראל נ' אסי אבוטבול , פסקה 11 (3.6.2020)). בענייננו, עמדתו העקבית של שב"ס, הנתמכת בהמלצתה השלילית של משטרת ישראל, היא כי חרף שהותו מאחורי סורג ובריח, המבקש מוסיף להיות מעורב בפעילות פלילית, וכי קיים חשש משמעותי כי הוא ינצל את הרחבת נתיבי התקשורת העומדים לרשותו לקידום פעילותו העבריינית. זאת ועוד, עיון בשתי החלטותיו של ראש האגף בהקשר בו עסקינן, מעלה כי שב"ס נתן דעתו למורכבות העולה מאחזקתו הממושכת של המבקש בתנאי "הפרדת יחיד", ואף האריך זה לא מכבר את פרק הזמן שהוקצה לו לביצוע שיחות עם הוריו ואחותו. ראש האגף אף לא שלל

אפשרות להרחבה עתידית של מתווה השיחות הנוכחי בהינתן שינוי הנסיבות (ראו סעיף 7 לשתי החלטותיו), וחזקה על שב"ס כי סוגיה זו תוסיף להיבחן מעת לעת בהתאם למידע המודיעיני העדכני שיתקבל בעניינו של המבקש. במצב דברים זה, ובפרט בשים לב לחשש כי המבקש ינצל את ההרחבה המבוקשת לקידום פעילותו העבריינית בתוככי הכלא ומחוצה לו, כמו גם לאופי וחומרת העבירות המיוחסות לו, החלטת שב"ס בעניין זה אינה חורגת ממתחם הסבירות, וזאת גם כשמביאים בחשבון את הקושי שההחלטה יוצרת לקיום קשר טלפוני יומיומי עם האחות. משכך, בדין מצא בית המשפט קמא כי אין מקום להתערב בהחלטתו של הגורם המוסמך, ולפיכך ודאי שאין מקום להתערבות ערכאת הערעור בהחלטתו שלו.

9.

לאור כל האמור, בקשת רשות הערעור נדחית.