פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2397/13
לפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקש:
חמזה עבדל קאדר
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. משטרת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז מיום 12.3.2013 בתיק עת"א 18727-07-12 שניתנה על ידי
כבוד השופטת מ' ברנט
בשם המבקש:
עו"ד יאיר הרשקוביץ
בשם המשיבים:
עו"ד אבישי קראוס
החלטה
1.
לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (עת"א 18727-07-12, כבוד השופטת מ' ברנט ) מיום 12.3.2013, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש לשלבו בסבב חופשות.
2.
המבקש מרצה עונש מאסר לתקופה של 13 שנים בגין עבירות של הריגה, חטיפה וקשירת קשר לביצוע פשע. זאת, במסגרת מעורבותו בארגון פשיעה המסוכסך עם ארגון פשיעה מתחרה. בקשתו להשתלב בסבב חופשות נדחתה על ידי שירות בתי הסוהר. המבקש הגיש עתירת אסיר נגד ההחלטה. ביום 12.3.2013 דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי בתחילה נטען כי ההחלטה שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות התבססה על שני אדנים – העובדה שהוא משולב בהליך שיקומי שטרם הסתיים, ומידעים מודיעיניים בעניינו, מהם נלמד כי נשקף ממנו סיכון לגורמים עברייניים עימם מסוכסך הארגון לו הוא משתייך, כמו גם נוכח סיכון הנשקף לו עצמו מגורמים עברייניים. בהמשך ויתר המשיב על הטענה הנוגעת להליך השיקומי, והתמקד בקיומם של מידעים מודיעיניים בלבד. בית המשפט קבע כי העיון במידעים המודיעיניים החסויים מלמד על מסוכנות הנשקפת מהמבקש, וכן על סכנה הנשקפת למבקש. לפיכך, מצא כי החלטת שירות בתי הסוהר מוצדקת. במסגרת זאת, ציין בית המשפט כי אין לתת משקל בהליך הנוכחי לשאלת השלב בהליך השיקום בו מצוי המבקש.
1.
מכאן הבקשה שלפניי. במסגרתה, טוען המבקש כי היה על בית המשפט המחוזי לאזן, אל מול המידעים החסויים, שיקולים נוגדים ובראשם הליך השיקום שהוא עובר והתנהגותו בתקופת המאסר. כמו כן, טוען הוא כי המידעים החסויים הנוגעים לעניינו, אשר עוסקים בסיכונים הנובעים מעצם שיוכו לארגון פשיעה, אינם יכולים להוות טעם מספק לאי שילובו בסבב חופשות, ואינם מצביעים על מידע קונקרטי הנוגע לסיכון הנשקף ממנו. לצד זאת, טוען הוא כי יש להפחית ממשקלם של המידעים המודיעיניים, שכן גורמי המודיעין הרלבנטיים לא נחקרו בחקירה נגדית בבית משפט.
2.
ביום 18.6.2013 הגיש המשיב את תשובתו לבקשה. במסגרתה, סומך הוא את ידיו על החלטת בית המשפט המחוזי. לגישתו, יש לדחות את הבקשה על הסף, שכן היא אינה עומדת במבחני הפסיקה לבחינתה ב"גלגול שלישי". לגופו של עניין, לגישתו, נוכח תפקידו הבכיר של המבקש בארגון הפשיעה, ונוכח המשך פעילותו בארגון מתוך כתלי בית הכלא, ובהתבסס על המידעים המודיעיניים העדכניים בעניינו של המבקש, החלטתו מבוססת וסבירה ואין מקום להתערב בה.
3.
בית משפט זה יתערב בערעורים בעתירות אסירים רק כאשר הבקשה מעוררת בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים, או במקרה בו נפלה טעות של ממש בהחלטה (ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל
(26.8.1986); רע"ב 5270/12 פלוני נ' מדינת ישראל
(8.11.2012). במקרה דנן, כאשר מדובר בבקשה לרשות ערעור על החלטה של נציבות שירות בתי הסוהר, אמת המידה מקלה מעט יותר (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.3.2009); רע"ב 5777/12 זאהדה נ' ועדת השחרורים (18.1.2013); רע"ב 3033/12 כזום נ' שירות בתי הסוהר (2.7.2012)). יחד עם זאת, בהליך הנוכחי המבקש כלל אינו טוען שהבקשה מעלה שאלה כללית החורגת מעניינו הפרטני. די בכך כדי להביא לדחיית הבקשה. בבחינת למעלה מן הצורך, נראה כי בנסיבות העניין, כאשר לשירות בתי הסוהר מידע מודיעיני עדכני על המשך פעילות בארגון פשיעה מתוך כתלי בית הסוהר, החלטה שלא לשלב את האסיר בסבב חופשות סבירה היא. כידוע, חופשה אינה זכות הקנויה לאסיר, והיא ניתנת בהתאם לנסיבותיו, בהן התנהגותו במהלך תקופת המאסר והסיכון הנשקף ממנו.
4.
עוד יצוין כי המבקש ממקד חלק בלתי מבוטל מבקשתו בעילה הראשונה לדחיית שילובו בסבב חופשות, היא אי סיום ההליך הטיפולי. בדומה לבית המשפט המחוזי, גם לדידי יש לבחון באופן מהותי את התאמתו של אסיר לשילוב בסבב חופשות, ואין לקבוע באופן קטגורי כי כל אסיר שלא סיים את ההליך הטיפולי לא יוכל להשתלב בסבב חופשות. קביעה שכזאת עלולה להשפיע בצורה שאינה ראויה על התמריצים של אסירים להשתתף באופן כן בהליך הטיפולי, ולהביאם למצב בו הם יוצרים מצג של שיקום מוצלח על מנת שישולבו בסבב חופשות. ברי, כי מקום בו אסיר מפגין התקדמות טיפולית משמעותית, ולא נשקפת ממנו מסוכנות או שישנם טעמים אחרים לשלילת חופשתו, אין בחופשה קצרה כדי לפגוע בהליך השיקומי עצמו. יחד עם זאת, כפי שציין בית המשפט המחוזי, הטעם העיקרי לאי שילובו של המבקש בסבב חופשות בהליך הנוכחי הוא הסיכון הנשקף ממנו לשלום הציבור, והסיכון הנשקף לו עצמו. המשיב זנח במהלך ההליך את טענותיו הנוגעות להליך הטיפולי כשיקול לאי שילובו בסבב חופשות. משכך, לא היווה שיקול זה טעם בהחלטת בית המשפט המחוזי שלא לשלב את המבקש בסבב חופשות. על כן, אין אנו נדרשים בהליך הנוכחי לשאלת היחס שבין התקדמות הליך טיפולי לבין קיומם של מידעים מודיעיניים המעידים על מסוכנות.
5.
בהמשך לאמור, איני מקבל את יתר טענות המבקש בנוגע למידעים המודיעיניים. אכן, אופיים של מידעים מסוג זה הוא שהם חסויים, והאסיר אינו מסוגל לחקור את מקורותיהם. על כן, נוטל על עצמו בית המשפט אף את כובעו של הסנגור, ובוחן בקפידה יתרה את עוצמת המידעים. על בסיס בחינה זו, מאזן בין המשפט בין המידעים המודיעיניים לבין יתר השיקולים הנוגעים לעניין. כך עשה בית המשפט בהליך הנוכחי, עת קבע כי משקלם של המידעים המודיעיניים גדול במידה המצדיקה את אי שילובו של המבקש בסבב חופשות. באיזון זה שבוצע על ידי בית המשפט המחוזי לא מצאתי שנפל פגם.
6.
סוף דבר, הבקשה נדחית.
ניתנה היום, י"ז בתמוז התשע"ג (25.6.2013).
ש ו פ ט