רע"ב 4542/15 זיו גרובנר נ. מדינת ישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ג' גדעון ) מיום 16.6.2015 בעת"א 6907-04-15.

2.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר בן שש שנים וארבעה חודשים בגין הרשעתו בעבירות של שוד, קשירת קשר לפשע, גניבה מרכב, שינוי זהות של רכב והפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו. עד כה ריצה המבקש קרוב לשש שנים מתוך העונש. זהו המאסר השביעי של המבקש בחייו.

3.

המבקש פנה בבקשה לשירות בתי הסוהר

(להלן: שב"ס ) כי יתאפשר לו לצאת לחופשה, אך בקשתו סורבה. כלפי החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי. בית המשפט דחה את העתירה. נקבע כי התנגדות שב"ס נסמכה הן על עמדת גורמי הטיפול לפיהם המבקש לא השתלב כראוי בקבוצות הטיפול שבהן השתתף, והן על מידע מודיעיני המצביע על מעורבותו של המבקש בביצוע עבירות בתוך בית הכלא, ובכך לא נפל פגם.

4.

כלפי החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפני. עיקר הטענות בבקשה מתמקד בעצם השימוש שנעשה במידע מודיעיני לענין בקשות אסירים כמו בקשת יציאה לחופשות, כבמקרה דנן. נטען, כי שימוש זה איננו ראוי, שכן הוא מותיר את האסירים חסרי אונים בהעדר דרך ראויה להתגונן מפני מידע שבגינו לא נחקרו. נטען כי כך ארע במקרה זה, שכן המבקש מעולם לא נחקר בגין החשדות נגדו, ולדידו אף מדובר בשמועות בלבד. המבקש עתר לכך שבית המשפט יקבע שאין לתת למידע מודיעיני משקל כה רב, ויש להורות על בחינה מדוקדקת ("בזכוכית מגדלת") של המידע. המשיב מתנגד לבקשה, ולטענתו יש לדחותה על הסף ולגופה.

5.

דין הבקשה להידחות באשר אין היא מעוררת כל שאלה בעלת חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). כידוע, שב"ס, בהיותו רשות מינהלית, רשאי להסתמך בהחלטותיו גם על מידע חסוי (רע"ב 2397/13 קאדר נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 7 (25.6.2013); בג"ץ 2092/13 נסר נ' מדינת ישראל (10.4.2013); בג"ץ 1227/98 מלבסקי נ' שר הפנים , פ"ד נב(4) 690, 711 (1998)). אכן, המידע החסוי מטבעו אינו חשוף לעיני האסיר, והוא אינו יכול להתגונן מפניו באופן המיטבי. ואולם בית המשפט המעיין בחומר החסוי בהסכמת האסיר משמש לאסיר בענין זה סנגור ובוחן האם המידע הצדיק את ההחלטה שהתקבלה בעניינו.

יתר על כן, בהחלטות הנוגעות לחופשות אסירים גם אין לומר כי השימוש במידע המודיעיני שולל את חירותו של האסיר, שכן לאסיר אין זכות מוקנית לצאת לחופשה מהכלא: "הגבלת חירות זו היא חלק מובנה מעונש המאסר שהשיתה עליו החברה באמצעות מערכת הענישה הפלילית" (רע"ב 5828/09 חיראלדין נ' מדינת ישראל , פסקה 15 (4.2 .2010 )).

6.

לבסוף, גם לגוף הענין אין מקום להיעתר לבקשה. כעולה מהחלטת בית משפט קמא ומתשובת המשיב, ההחלטה בעניינו של המבקש התבססה גם על המלצת גורמי הטיפול בשב"ס שלא להתיר לו לצאת לחופשות מאחר שהוא מתקשה לשמור על התנהגות תקינה לאורך זמן. זאת, כאמור, בנוסף לחומר המודיעיני הקיים בעניינו, חומר שבו עיין בית משפט קמא ומצא כי הוא עדכני למדי וכולל ידיעות רבות אודות מעורבותו של המבקש בביצוע עבירות בתוך בית הכלא.

בנסיבות אלה לא ראיתי כל צידוק למתן רשות ערעור על החלטתו של בית משפט קמא.

7.

הבקשה נדחית.