פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2509/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
שלו טמוזרטי
נ ג ד
המשיב:
הממונה על עבודות שירות בשירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי בירושלים מיום 22.1.2015 בעת"א 53463-11-14 שניתנה על ידי כב'
השופט א' רומנוב
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד יצחק ברט
החלטה
1.
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט א' רומנוב ) מיום 22.1.2015, בגדרו דחה בית המשפט עתירה לביטול החלטת מפקד מחוז מרכז בשירות בתי הסוהר (להלן: מפקד המחוז ), לפיה אושרה המלצת הממונה על עבודות השרות להפסיק את ריצוי עבודות השרות על ידי המבקש, ולהמשיך ריצוי יתרת התקופה במאסר בפועל .
המבקש הורשע לפי הודאתו בשלוש עבירות אלימות שמקורן בשלושה אירועים נפרדים אשר בוצעו בהיותו קטין. ביום 7.4.2014, גזר בית משפט השלום לנוער בירושלים, את עונשו של העותר, והטיל עליו, בין היתר, עונש של 3 חודשי מאסר בפועל, אשר ירוצו בדרך של עבודות שירות.
2.
ביום 18.5.2014 שובץ המבקש לעבודה במשטרת לוד, אך נעדר ימים רבים ללא אישור, וביום 15.6.2014 חדל להתייצב בעבודתו. המפקח על המבקש זימן אותו לשיחות בירור, אך המבקש נמנע מלהתייצב לשיחות אלו בארבעה מועדים שונים. ביום 3.8.2014 התייצב המבקש לשיחת בירור בפני רכזת עבודות השירות, לאחר שזו יצרה קשר עם בא כוחו שיסייע באיתורו. על מנת לסייע למבקש, שובץ הלה לעבודות שירות בבית שמש, קרוב יותר למקום מגוריו, ובמקביל קיבל זימון לשימוע בעניין עבודות השירות לחודש ספטמבר 2014. על אף שיחת הבירור ומועד השימוע הצפוי, המשיך המבקש להיעדר מעבודות השירות ללא אישור, כך שבמהלך חודש אוגוסט נעדר מעבודתו במשך 15 ימים.
ביום 24.8.2015 נערכה למבקש שיחת בירור נוספת בה ציין כי נעדר מעבודתו עקב שהותו באילת, אך לא התייצב לעבודה גם למחרת שיחת הבירור. ביום 1.9.2014 הגיע המבקש לעבודתו, אך סרב לבצע את העבודות להן נדרש ועזב את המקום. ביום 18.9.2014 התקיים שימוע בעניינו של העותר, אך הלה לא הגיע, אף על פי שהמבקש ואביו עודכנו על מועד השימוע והתחייבו להתייצב אליו. בעקבות התנהלותו של המבקש ובהתאם להמלצת רכזת עבודות השירות המחוזית, הורה מפקד המחוז על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, ועל ריצוי 70 הימים שנותרו למבקש בבית הסוהר.
3.
המבקש עתר כנגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה את העתירה, לאחר שמצא כי למערער ניתנו הזדמנויות רבות לשפר התנהגותו אך ללא הועיל, וקבע כי ההחלטה על הפסקת עבודות השירות הינה סבירה ואינה מצדיקה כל התערבות בה.
על כך נסבה הבקשה שבפני.
4.
המבקש טען כי היה קטין במועד ביצוע העבירה, ולא הצליח להשתלב בעבודות השירות, אך עתה הוא מכה על חטא ומבין כי טעה בהתנהגותו. כמו כן, הוסיף המבקש כי מיום דחיית עתירתו בבית משפט קמא, הוא סובל ממצוקה נפשית קשה ביותר, וריצוי עונשו בין כותלי הכלא, ימנע את שיקומו בעתיד. המבקש ציין כי הוא פונה לחסדי בית המשפט להעניק לו הזדמנות אחרונה, והתחייב לעמוד בכל הדרישות והחובות המוטלות עליו.
5.
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להדחות.
עבודות שירות הן בבחינת פריבילגיה המהווה חלופה מקלה לעונש מאסר בפועל, ופריבילגיה זו ניתנת לשלילה בהתקיים אחת העילות המנויות בסעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: החוק ) (ראו, לדוגמה, רע"ב 2105/13 ווסאם גבארין נ' הממונה על עבודות שירות מפקדת גוש צפון (24.3.2013); רע"ב 2955/11 אזבראג'ה נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 10 (8.5.2011 )), הקובע כלהלן:
"(1)
הוא לא התייצב לתחילת ריצוי עבודת השירות או נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה, רכז עבודת השירות, המפקח או רופא;
(2)
הוא אינו מבצע כראוי את המשימות שהוטלו עליו או שהתנהגותו בעבודה אינה מניחה את הדעת;
(3)
הוא הפר תנאי מתנאי עבודת השירות שקבע בית המשפט לפי סעיף 51ב(ג);
(4)
הוא לא ציית להוראה של הממונה, של רכז עבודת השירות או של המפקח או לא קיים חובה המוטלת עליו לפי סימן זה;
(5)
הוא נתון במעצר או משוחרר בערובה בתנאים שאינם מאפשרים את התייצבותו להמשך ביצוע עבודת השירות;
(6)
הוא הסתיר פרט או מסר פרט כוזב שהם מהותיים לצורך קביעת התאמתו לעבודת השירות או השמתו בה."
במקרה שבפנינו התקיימו מספר עילות אשר מצדיקות את שלילת החלופה המקלה והשמתו של המבקש במאסר בבית הסוהר, ביניהן אי התייצבות לעבודות השירות ואי ציות להוראות הממונה.
6.
לא נעלמו מעיניי גילו הצעיר של המבקש, מצוקתו הנפשית, החרטה אשר הביע בבקשתו והתחייבותו למלא אחר הדרישות והחובות שיוטלו עליו. אלא שהתנהגותו והתנהלותו של המבקש, מעידה עליו שהתייחס לעבודות השירות כאל "תוכנית כבקשתך". ניתנו למבקש הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו, אך התנהלותו מעידה על זלזול בהוראות הממונים ועל קלות ראש בהתייחסות לפריבילגיה שניתנה לו. החלטתו של הגורם המוסמך להורות על הפסקת עבודות השירות אינה חורגת ממבחן הסבירות, נוכח היעדרויותיו החוזרות ונשנות של המבקש למרות ההזדמנויות הרבות שניתנו לו, כך שבסיכומו של דבר ריצה 15 יום בלבד מתוך 161 הימים שחלפו (להחלת מבחן הסבירות על החלטה להפסקת עבודות שירות ראו, לדוגמה, רע"ב 2334/11 בן דוד נ' מדינת ישראל
בפסקה 5 והאסמכתאות שם (2.5.2011))
7.
סוף דבר שהבקשה נדחית. יש לקוות כי לאחר שירצה המבקש את יתרת עונשו בבית הסוהר, יוכל לפתוח דף חדש בהליך שיקומו.
ההחלטה מיום 29.4.2015 על עיכוב ביצוע עונש המאסר מבוטלת, והמבקש יתייצב לריצוי יתרת עונשו בבית המעצר ניצן, או על פי החלטת שב"ס, ביום 26.5.2015 בשעה 10:00.
ניתנה היום, ג' בסיון התשע"ה (21.5.2015).
ש ו פ ט