רע"ב 4964/15 סאאד סיאם נ. שירות בתי הסוהר - הממונה על עבודות שירות

בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטת

ר' פרידמן-פלדמן ) בעת"א 16096-06-15 מיום 14.6.2015 (להלן: ההחלטה ), בגדרה נדחתה עתירת המבקש לבטל את החלטתו של מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר להפסיק מנהלית את עבודות השירות שהוטלו עליו ולהורות על נשיאת יתרת עונש המאסר בבית הסוהר.

עיקרי הרקע והבקשה

1.

המבקש, יליד 1991, נדון ביום 21.10.2014 (ת"פ 18371-04-13 בבית משפט השלום בירושלים (השופט ש' הרבסט )) למאסר למשך 5 חודשים לריצוי בעבודות שירות, לצד מאסר על-תנאי ותשלום פיצויים, בגין הרשעתו, בהסדר טיעון, בשתי עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות.

2.

ביום 23.12.2014 נשלח המבקש לבצע את עבודות השירות בבית החולים הדסה הר הצופים (להלן: בית החולים ) . מ גיליון שימוע שנערך לו ביום 11.5.2015 עולה, כי נעדר ללא אישור ממקום עבודתו (בדצמבר – יום אחד, בינואר – 7

ימים, ובפברואר – ארבעה). בעקבות כך הוזהר המבקש בשיחת בירור ביום 17.2.2015. חרף אזהרה זו, נעדר המבקש בחודש מארס 7 ימים ללא אישור. עוד עולה מגיליון השימוע, כי ביום 2.4.2015, במטבח בית החולים, תקפו המבקש ועובד שירות נוסף, באמצעות סכין, עובד של בית החולים. העובד שהותקף סרב להגיש תלונה עקב חששו מהשלכותיה. בשיחת בירור ביום 15.4.2015 הכחיש המבקש מעורבות בתקיפה. המבקש זומן לשימוע. רכז/ת מפקחים מחוז דרום בשירות בתי הסוהר, החתום על גיליון השימוע סיכם: "מדובר בעו"ש שתפקודו לקוי, נעדר ללא אישור, כמו כן תקף באמצעות סכין עובד של בי"ח הדסה ולכן מומלץ על הפסקה מנהלית" .

3.

אירוע התקיפה מתואר במסמך נוסף שכותרתו "דו"ח אירוע חריג מחלקת מטבח" , בחתימת שף זיו עמית, סגן מנהל שירותי התזונה בבית החולים (נספח ה' לבקשה. להלן: דו"ח השף ). לפי הדוח, ביום 2.4.2015 בשעה 14:00 לערך הודיע לו העובד מוחמד לפרוח, כי הותקף על-ידי שני עובדי שירות, בהם המבקש. בתשאול שערך השף במקום עלה, כי השניים תקפו את העובד באמצעות סכינים לכיוון כף ידו וכתפו, וכי אין זו הפעם הראשונה. העובד פנה בעבר למנהלו, אך לא נעשה דבר. לפי הדוח, בכף ידו של העובד "מספר חתכים קטנים כדוגמת נעיצות חוד סכין וכמו כן נראה לעין פצע דקירה קטן באזור הכתף" . למקום הוזמן קב"ט וזה הגיע ביחד עם שוטר. העובד סרב להגיש תלונה רשמית. לאחר עזיבת השוטר התברר, כי הוא חושש לחייו וכי אוים על-ידי השניים לבל יגיש תלונה. המבקש ועובד השרות האחר אולצו לעזוב את בית החולים בהוראת קב"ט ראשי.

4.

ביום 14.5.2015 ביקש קצין ניהול אסירים כי יופסקו מנהלית עבודות השירות, כיוון שהמבקש "תקף עובד של המעסיק. אינו מתאים לעבודות שירות לאור התנהגות שלילית ביותר" . ביום 17.5.2015 החליט מפקד מחוז דרום בשירות בתי הסוהר על הפסקה מנהלית של עבודת השירות ועל נשיאת יתרת 74 ימי המאסר בבית הסוהר. זאת, "בעקבות דיווח שף המעסיק מהדסה הר הצופים על כך שעובד שירות זה נהג באלימות קשה כלפי עובד המקום יפסיק לרצות עבודת שירות לאלתר" (להלן: החלטת הממונה . ההדגשה במקור). המבקש נדרש להתייצב בבית סוהר דקל ביום 17.6.2015. המבקש עתר לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד החלטת הממונה.

5.

בהחלטתו, דחה בית המשפט המחוזי את הטענה לפיה בהעדר תלונה למשטרה וחקירה של ממש, ובעוד המבקש מכחיש מעורבות באירוע, אין עילה להפסקת עבודות השירות. בית המשפט הטעים, כי גם אם, עקב חששו של הנפגע, לא הוגשה תלונה במשטרה, מן הבירור שנערך בבית החולים עולה לכאורה כי אכן ארע אירוע כנטען. משכך קבע: "מדובר בהפרת משמעת חמורה, וניתן גם להניח כי מעורבות לכאורה באירוע אלים כלפי עובד המקום, תקיפה לכאורה בסכין, איננה מאפשרת שיבוץ העותר להמשך עבודות שירות" . בית המשפט הוסיף, כי אין מדובר בהפרה ראשונה של עבודות השירות. המבקש נעדר לא מעט, נערכו עמו שיחות בירור והוא הוזהר. בסיכום, העתירה נדחתה. בהתחשב בחודש הרמדאן נקבע, כי ריצוי המאסר ידחה ליום 26.7.2015, בו על המבקש להתייצב, בשעה 10:00, בבית סוהר דקל.

6.

בבקשה שלפני נטען, כי בית המשפט המחוזי טעה בהחלטתו לדחות את העתירה. המבקש מכחיש את המיוחס לו בעניין התקיפה. לממונים עליו מסר, כי לא נכח בשעת התקיפה. קיימות מצלמות אבטחה במקום, ואלה יכלו להוכיח את חפותו. בקשתו כי יבדקו לא נענתה. בכך נגרם לו עוול חמור. די בכך, לדבריו, כדי לקבל את בקשתו. עוד טוען המבקש, כי בית המשפט שגה בהסתמכוֹ על טענות המשיב לעניין היעדרויותיו. עניין זה, בגינו נערך בירור, לא היווה סיבה להפסקת עבודות השירות. חלק מההיעדרות נבע ממחלה ומאבל משפחתי, עליהם דיווח.

דיון והחלטה

7.

לאחר שעיינתי בבקשה ובצרופותיה, באתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

דחיה על-הסף מתבקשת מהטעם שכל עניינה של הבקשה בנסיבותיו הפרטניות של המבקש (ראו רע"ב 7111/14 ברנס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (7.12.2014); רע"ב 2093/13 סונרי נ' משטרת ישראל פסקה 9 לדברי השופט א' שהם (28.7.2013). אני ער לקיומה של גישה מקלה יותר לעניין זה, רע"ב 4982/14 זולונוב נ' מדינת ישראל

פסקה ח לדברי

השופט (כתוארו אז) א' רובינשטיין ( להלן: עניין

זולונוב )).

8.

דין הבקשה להידחות גם לגופה. בנסיבות שתוארו, מתקיימים התנאים להפסקה מנהלית של עבודות השירות, בהתאם לסעיף 51ט(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. החלטת הממונה סבירה ואף מתחייבת, ולא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי לדחות את העתירה נגדה .

9.

בית משפט זה שב והדגיש את טיבן של עבודות השירות – פריבילגיה שאינה מובנת מאליה. חלופה מקלה, בעלת אופי שיקומי, לעונש המאסר בפועל. ככזו, היא מקימה ציפייה להתנהלות רצינית וראויה

(רע"ב 2509/15 טמוזרטי נ' הממונה על עבודות שירות בשירות בתי הסוהר סעיף 5 לדברי השופט י' עמית (21.5.2015); עניין זולונוב , פסקה ט). בעניין שלפני, ב טרם נגזר דינו של המבקש, עמד בית משפט השלום על חומרת מעשיו, וקבע כי מתחם הענישה ההולם עומד על 12-3 חודשי מאסר. בסופו של דבר, בהעדר הרשעות קודמות ובהתחשב בנסיבות נוספות, הועמד עונש המאסר על חמישה חודשים והתאפשר למבקש לרצותו בדרך של עבודות שירות. ראוי היה לו למבקש, כי יפנים היטב הזדמנות יקרה זו שניתנה לו לרצות את עונשו תוך הימנעות מן הקשיים הכרוכים בכליאה, וכי ימלא בקפידה אחרי תנאי עבודות השירות. לא כך עשה.

10.

ארוע התקיפה, כפי שתועד בדוח השף, הריהו חמור. לטענת העובד, אף לא אירוע יחיד. פחד אחז בעובד מאיומי המבקש ורעו, עד כי נמנע מלהגיש תלונה במשטרה. טענת המבקש בנושא המצלמות, לובנה בדיון בבית המשפט המחוזי. באת כוח המשיב השיבה, כי אין לה ידיעה בעניין, ועם זאת סברה כי מתקיים הרף הראייתי הנדרש, רף הראיה המנהלית. עמדה זו יש לקבל. גורמי המשיב, ובהמשך בית המשפט המחוזי, רשאים היו להישען ולהסתפק במסמך אשר נערך במקום ביצוע עבודות השירות ( ראו גם רע"ב 3560/15

אסולין נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 8 לדברי השופט י' דנציגר (28.5.2015) ). יש לזכור כי ברקע הרשעתו של המבקש אירוע בו תקף, בצוותא עם אחרים, תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות. למרבה הצער, עולה לכאורה כי שב לסורו, שב ותקף, יחד עם אחר, את העובד, במקום בו אמור היה לרצות את עונשו – בעת ביצוע עבודות השירות. בנסיבות, אין לאפשר למבקש הזדמנות נוספת להשתלב בעבודות שרות. יש להעניק מעמד בכורה להבטחת שלומם של האנשים המצויים בסביבתו.

11.

אשר להיעדרויות, המבקש מסר הסבר רק לחלקן (סעיף 11 לבקשה), וגם לא טרח לצרף לבקשתו אישור רפואי בהתייחס לאותם ימי העדרות שנבעו לטענתו ממחלה. מכל מקום, גם אם לא ננקטו, טרם אירוע התקיפה, צעדים להפסקת עבודת השירות בגין היעדרויותיו החוזרות ונשנות של המבקש, גם לאחר שהוזהר, ניתן היה לעשות כן (סעיף 51ט(א)(1) לחוק העונשין). עתה, בהצטבר גם אירוע התקיפה, מצטיירת בבירור אי-התאמה לנשיאת המבקש בעונש בדרך של עבודות שרות (ראו גם עניין אסולין , שם).

12.

אשר על כן, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות. המבקש יתייצב לריצוי יתרת מאסרו לפי האמור בהחלטת בית המשפט המחוזי.