רע"ב 2849/16 רע"ב 2849/16

1.

המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 13 שנים בגין הרשעתו ב- 19 עבירות שעניינן סחר בנשק, חלקן מול תושבי הרשות הפלסטינית. עם תחילת מאסרו, סווג המבקש כאסיר פלילי , אך לאחר זמן מה גילה המשיב כי נפלה טעות בסיווג האמור, ועל רקע העבירות שבהן הורשע המבקש ובהתבסס על עמדת גורמי הביטחון, סיווגו מחדש כאסיר ביטחוני . עתירה שהגיש המבקש לשינוי הסיווג נדחתה, וכך גם בקשת רשות ערעור שנדונה בבית משפט זה (רע"ב 7697/12 אבו צעלוק נ' שירות בתי הסוהר

(24.4.2013)). על אף סיווגו כאסיר ביטחוני זכה המבקש להקלות משמעותיות בתנאי מאסרו (שיחות טלפון, ביקורים פתוחים והתייחדות), וכעולה מהאמור בבקשה, הוא גם הועבר לאגף שבו מצויים אסירים פליליים ושולב בו בתעסוקה, חינוך וטיפול.

2.

בשנת 2015 פנה המבקש למשיב בבקשה להשתלב בסבב חופשות. פנייתו נדחתה מהטעם ש"גורמי הביטחון עדיין מתנגדים לשינוי סיווגו של האסיר מביטחוני לפלילי. לפיכך לא ניתן לשלבו בסבב חופשות" (תשובת קצינת האסירים מיום 4.11.2015). כאן המקום לציין, כי בחודש מרץ 2015 תוקנה פקודת הנציבות מס' 04.40.00 שעניינה "חופשות אסירים" (להלן: הפקודה או פקודת החופשות ) . בפקודה בנוסחהּ החדש נקבע (בסעיף כד1), כי נציב שירות בתי הסוהר יהיה רשאי לאשר לאסיר ביטחוני לצאת רק לחופשה מטעמים מיוחדים כאמור בפרק ח' לפקודה (המדובר ברשימה מוגדרת של טעמים המצדיקים חופשה, כגון אירועי שמחה ואבל של קרובי משפחה מדרגה ראשונה).

3.

השגה שהגיש המבקש על החלטת קצינת האסירים נדחתה, והמבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט לעניינים מינהליים בבאר שבע בה עתר לשלבו בסס חופשות, ולחלופין - לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי. בעתירתו טען המבקש, כי אף שהוא מוגדר אסיר ביטחוני ניתן לאשר לו להשתלב בסבב חופשות נוכח עמידתו בתנאי סעיף 4ב לפקודת הנציבות 03.02.00 שעניינה "כללים ביחס לאסירים ביטחוניים" (להלן: פקודת האסירים הביטחוניים ) , המאפשר להימנע מלהטיל על אסיר ביטחוני מגבלות מסוימות החלות עליו באופן רגיל. לחלופין טען, כי גם אם פקודת החופשות שוללת אפשרות זו, הרי שהנסיבות החריגות בעניינו של המבקש מחייבות הפעלת שיקול דעת וסטייה מן הכלל. לחלופין טען המבקש כי אם תדחנה טענותיו הקודמות אזי מכל מקום יש להורות על שינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי, וכך תוסר המגבלה על שילובו בסבב חופשות.

4.

בית המשפט (כב' השופט י' פ' אקסלרד ) דחה את העתירה. ראשית קבע בית המשפט, כי אין מקום להיעתר לבקשת המבקש לשנות את סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי בהעדר שינוי נסיבות. מכאן נפנה בית המשפט לדון בטענות המבקש לענין הוראות הפקודה. נקבע כי סעיף כד1 לפקודת החופשות שולל מן האסיר הביטחוני את האפשרות להשתלב בסבב חופשות, ומותיר בידיו אך את האפשרות לצאת לחופשה מטעמים מיוחדים (בהתקיים התנאים שנקבעו לכך בפקודה). בענין זה נדחתה עמדתו של המבקש לפיה סעיף 4ב לפקודת האסירים הביטחוניים גובר על סעיף כד1 לפקודת החופשות הן בשל היותו של הסעיף האחרון ספציפי והן לנוכח הוראת המעבר שנקבעה בסעיף המלמדת על כך שכוונת התיקון הייתה לשנות את המצב הנורמטיבי שהיה קיים קודם לכן בענין אסירים ביטחוניים. בית המשפט התייחס אף לטענת המבקש - שנטענה במעמד הדיון לראשונה - לפיה ההוראה האמורה בפקודה היא בלתי סבירה, וקבע כי אין מקום לקבוע כך. נקבע, בקצרה, כי לעבירות הביטחוניות נלווית מסוכנות רבה באופן המצדיק את המגבלה, וכי ממילא אין המדובר בשלילה מוחלטת של האפשרות לצאת לחופשה שכן האסיר הביטחוני יכול לצאת לחופשות מטעמים מיוחדים. כן הודגש כי השלילה איננה מוחלטת גם בשל כך שבידי האסיר האפשרות לשנות את התנהגותו באופן שיוביל לשינוי סיווגו מאסיר ביטחוני לאסיר פלילי.

5.

על פסק דין זה הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שלפני, במסגרתה נטען כי יש מקום ליתן רשות ערעור משום שהמקרה מעורר מספר שאלות החורגות מעניינו הפרטני של המבקש. לטענת המבקש שאלה אחת שמתעוררת היא, האם ההסדר הקבוע בסעיף כד1 לפקודת החופשות, השולל באופן גורף את האפשרות של אסירים ביטחוניים להשתלב בסבב חופשות, הוא סביר ומידתי. שאלה שניה

שמתעוררת במקרה זה, לטענת המבקש, היא האם פקודת הנציבות מס' 04.05.00 שעניינה "תהליך הגדרת אסיר ביטחוני" , המאפשרת לסווג אסיר כאסיר ביטחוני על בסיס העבירות שבהן הוא הורשע, ללא אפשרות לשינוי במהלך תקופת המאסר (כך לטענתו), היא סבירה, בין היתר לנוכח העובדה שהדבר מונע הלכה למעשה ממי שמוגדר אסיר ביטחוני להשתלב בסבב חופשות לכל אורך תקופת מאסרו. בנוסף ולחלופין, טוען המבקש כי אם התשובות לשאלות הקודמות תהיינה חיוביות, בניגוד לעמדתו, אזי מתעוררת שאלה שלישית , והיא האם מוסמך נציב שירות בתי הסוהר לאשר שילוב של אסיר ביטחוני בסבב חופשות על אף קיומו של כלל גורף הקובע אחרת.

6.

המשיב טוען מנגד כי דין הבקשה להידחות. עיקר טענתו הוא כי הטענות העקרוניות שמעלה המבקש עתה בבקשת רשות הערעור לא נטענו בבית המשפט המחוזי, ואף הסעדים המבוקשים, ובראשם ביטול סעיף כד1 לפקודת החופשות, לא התבקשו במסגרת העתירה שהתבררה בבית המשפט המחוזי, והדבר עלה בשולי הדיון בלבד.

7.

לאחר העיון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. אין לכחד כי בקשת רשות הערעור שלפני אכן מעוררת שאלה עקרונית החורגת מעניינו האישי של המבקש, והיא הטענה בדבר סבירותו של ההסדר הקבוע בסעיף כד1 לפיו נמנע שילובם של אסירים ביטחוניים בסבב חופשות באופן גורף. שאלה מסוג זה מצדיקה, על דרך העיקרון, מתן רשות ערעור. ואולם, כפי שטען המשיב, הטענה בענין זה עלתה למעשה לראשונה בבקשת רשות ערעור זו, וגם הסעדים שהתבקשו בקשר עם טענה זו לא התבקשו במסגרת העתירה. אף אם ניתן ביטוי מסוים לטענה זו במעמד הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי, הרי שבעתירה עצמה לא נתבקש סעד זה, ועל כן נמנע מן המשיב לפרוש את משנתו הסדורה במסגרת התגובה לעתירה, ובמידת הצורך אף לבחון את עמדתו מחדש; וגם התייחסותו של בית המשפט המחוזי לשאלה זו שעלתה בשולי הדיון נעשתה על דרך הקיצור. הדעת נותנת כי דווקא בשל היותה של השאלה האמורה עקרונית - ושהמענה לה איננו טריוויאלי - יש להעלותה באופן חזיתי וברור במסגרת עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים כך שבית המשפט יוכל לקיים בה דיון מעמיק ויסודי, שעשוי אף להצריך בחינה עובדתית מסוימת (למשל של חוות דעת מטעם גורמי הביטחון). לנוכח האמור ברי כי אין מקום ליתן רשות ערעור במקרה זה (ראו רע"ב 7697/12 הנזכר לעיל). המבקש יוכל, אם ימצא לנכון לעשות-כן, להגיש עתירה חדשה לבית המשפט המחוזי, לאחר הליך ראוי של מיצוי הליכים, ולהעלות במסגרתה באופן מלא וסדור את שאלת סבירות ההסדר הקבוע בסעיף כד1, על הכרוך בכך.

8.

עיינתי בשתי הבקשות שהגיש המבקש לאחר שהוגשה תגובת המשיב - האחת למתן רשות להגיב לאמור בתגובה; והשנייה להוספת מסמך - ונוכח האמור לעיל לא מצאתי כי בנסיבות הענין נכון להיעתר להן.

9.

לנוכח כל האמור, הבקשה נדחית.