רע"ב 1196/17 פלוני נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטים: הנשיא

א' טל ,

ז' בוסתן , וד"ר ש' בורנשטיין ) ב- עת"א

19024-01-17, מתאריך 24.01.2017 בגדרו התקבלה עתירת המשיב כנגד החלטתה של ועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) ב- וש"ר 53255-11-16 , כך ששחרורו של המבקש על תנאי ממאס ר בידי הוועדה – בוטל.

להלן אביא בתמצית את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש, יליד שנת 1996, מרצה עונש מאסר בן 17 חודשים (בניכוי 303 ימי מעצרו) בגין הרשעתו בעבירות של הצתה, קשירת קשר לביצוע פשע, איומים ממניע גזעני ושיבוש הליכי משפט (ראו: ת"פ 53372-08-15), לאחר שקשר יחד עם שני אחרים לרסס כתובות שונות בסמוך למאהלים, השייכים לערבים, ולהצית את אחד האוהלים, ממניע גזעני. במסגרת זו, המבקש הצית, יחד עם שני האחרים, מאהל, השייך לערבי, שנשרף כליל על תכולתו.

3.

עונש המאסר אותו המבקש מרצה כעת, כולל הפעלה בחופף של עונש מאסר על תנאי בן 3 חודשים, שהושת על המבקש בגין הרשעתו בבית משפט השלום לנוער בירושלים (להלן: התיק הקודם ). במסגרת התיק הקודם המבקש הורשע בעבירות של ניסיון להיזק בזדון ממניע גזעני, תקיפה והחזקת סכין. במסגרת תיק זה הושתו על המבקש, בנוסף לעונש המאסר על תנאי, 45 ימי מאסר לריצוי בעבודות שירות, ופיצויים למתלוננים (ראו: ת"פ 36940-02-13; ת"פ 1878-05-12).

4.

כעולה מתגובת המשיב לבקשה – בתאריך 21.11.2016 המבקש החל לרצות את עונש המאסר שהושת עליו. בתאריך 31.12.2016 חל מועד תום ריצוי שני שלישים מתקופת מאסרו של המבקש, ומועד שחרורו המלא צפוי לחול בתאריך 22.06.2017.

5.

בתאריך 03.01.2017, התקיים דיון בבקשתו של האסיר לשחרור על תנאי. במסגרת החלטתה, שניתנה באותו תאריך, הוועדה שקלה, בין היתר, את הדברים הבאים: תסקיר משלים בעניינו של המבקש (מתאריך 11.08.2016), המתאר מגמת שינוי חיובי בהתנהלותו של המבקש; חוות דעת הרשות לשיקום האסיר (להלן: רש"א ), לפיה המבקש מתאים לתוכנית שיקום בקהילה; הבעת החרטה של המבקש בפני הוועדה , ואת דבריו בפניה

כי הוא מתנער מהדרך בה הלך, לדבריו, בעבר. הוועדה

קבעה כי חרף חוות דעת שירות הביטחון הכללי (להלן: חוות הדעת ), המתנגדת לשחרורו ממאסר של המבקש על תנאי, נראה כי המבקש: "בחר עתה להתנתק ממעשיו הקיצוניים בעבר ומדרכו האידיאולוגית" (ראו: שם, בפיסקה 6). בסיכום הדברים, הוועדה קבעה כי למרות שהמבקש לא עבר טיפול במאסר (נוכח תקופת המאסר, הקצרה יחסית, שהושתה עליו) – המבקש הרים את הנטל, המוטל עליו, לסתור את חזקת המסוכנות בעניינו, וכי במכלול השיקולים: "נראה לנו כי החברה תצא נשכרת משיקומו וכי אוינה מסוכנותו" (ראו: עמ' 7 להחלטה).

נוכח כל האמור – הוועדה הורתה על שחרורו על-תנאי של המבקש ממאסר. הוועדה

עיכבה את שחרורו של המבקש ב-7 ימים, לבקשת המשיב, לצורך הגשת עתירה.

6.

בתאריך 09.01.2017 – באת-כוח המשיב הגישה עתירה לבית המשפט המחוזי הנכבד כנגד החלטת הוועדה . במסגרת הדיון בעתירה, שהתקיים בתאריך 10.01.2017, באת-כוח המשיבה הגישה, בהסכמת בא-כוח המבקש, את חוות הדעת , וכן ידיעה מודיעינית מטעם שב"ס (ראו: עמ' 1 לפרוטוקול). בגדר אותו דיון, שהתקיים במעמד באי-כוח הצדדים, אך בדלתיים סגורות, בא-כוח המבקש העלה מספר טענות כנגד חוות הדעת , ובין היתר, טען כי המידע, עליו מתבססת חוות הדעת

– מתייחס לעבר ואיננו עדכני. בעקבות טענות בא-כוח המבקש – בית המשפט המחוזי הנכבד ביקש לעיין במסמך חסוי מסוים, הנזכר בפיסקה 7(2) ל חוות הדעת , וכן לבדוק עניין נוסף ביחס למידע המודיעיני מטעם שב"ס. בא-כוח המבקש לא הביע התנגדות לכך.

בהמשך הדיון, ועדיין במעמד באי-כוח הצדדים, אך בדלתיים סגורות, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל הסברים בכתב בעניין

חוות הדעת מנציג גורמי הביטחון, וכן הוצגו בפניו תוצאות בירור שנערך בעניין הידיעה המודיעינית מטעם שב"ס הנ"ל. לאחר מכן בית המשפט המחוזי הנכבד ביקש כי יוצג בפניו החומר הגולמי החסוי, שעמד בבסיס חוות הדעת , וקבע כי יתקיים דיון המשך בעתירה. גם בשלב זה בא-כוח המבקש לא הביע התנגדות לעיון בחומר החסוי הגולמי הנ"ל.

7.

בתאריך 15.01.2017 התקיים דיון המשך בעתירה, אשר במסגרתו הגישה באת-כוח המשיב את המידע הגולמי החסוי הנ"ל. במסגרת דיון זה, בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל הסברים בעל פה בעניין חוות הדעת , וכן שמע את טיעוני בא-כוח המבקש בהקשר זה. גם בדיון זה, שנערך אף הוא במעמד באי-כוח הצדדים, אך בדלתיים סגורות – בא-כוח המבקש לא טען כנגד העיון בחומר הגולמי החסוי, מושא חוות הדעת .

פסק דינו של בית המשפט המחוזי הנכבד

8.

בתאריך 24.01.2017 בית המשפט המחוזי הנכבד הכריע בעתירה. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי הוא איננו מתעלם מהאמור בתסקיר המשלים בעניינו של המבקש; מחוות דעת גורמי הטיפול; מהתרשמות העו"ס, לפיה המבקש מבקש לשנות את דפוסיו האלימים; מחוות דעת רש"א , ואף מדבריו של המבקש בפני

הוועדה לפיהם הוא מבין את חומרת מעשיו ומבקש לזנוח את הנתיב בו הלך בעבר. בצד זאת, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי:

"הוועדה לא נתנה את המשקל הראוי לחוות דעת שב"כ, שאיננה חוות דעת כללית... אלא מתייחסת להתנהגותו של המשיב [המבקש – ח"מ ] ועל פיה הוא עדיין לא זנח את האידיאולוגיה ואת קשריו עם החברה שבפעולותיה נטל חלק במעשיו נושא מאסרו" (ראו: פיסקאות 5-4 לפסק הדין).

9.

בית המשפט המחוזי הנכבד פסק כי יש להעדיף את חוות הדעת

הנ"ל על פני עמדתם של גורמי הטיפול, ועל פני דברי המבקש בפני הוועדה . בית המשפט המחוזי הנכבד ציין כי הוא לא הסתפק ב חוות הדעת , אלא עיין במידע הגולמי החסוי, העומד ביסודה, ואשר ממנו עולה, כך נקבע, כי: "קיים ספק אם המשיב זנח את האידיאולוגיה שעמדה ברקע המעשים שביצע לפני מאסרו" (ראו: פיסקה 6 לפסק הדין). נפסק כי אמנם המידע החסוי מתייחס לתקופת משפטו של המבקש, סמוך לפני מאסרו, וכי לא התקבלו מידעי שב"כ לאחר תחילת מאסרו, אולם בצד זאת נקבע כי יש במידע החסוי הנ"ל, כמו גם במידע המודיעיני מטעם שב"ס מתקופת המאסר עצמה, כדי להטיל ספק בטענת המבקש כי הוא זנח את הקו האידיאולוגי, שעמד בבסיס העבירות בהן הורשע.

10.

בסיכום הדברים – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המבקש לא עמד בנטל, המוטל עליו, להוכיח ששינה את הגישה שעמדה ביסוד העבירות בהן הורשע, וכי אין בתוכנית רש"א כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מממנו. עוד נפסק כי הנטל המוטל על אסיר, המרצה

מאסר

בשל

עבירה

ממניע

אידיאולוגי, כבד שבעתיים כאשר

מדובר

במי

שחזר

וביצע עבירה מסוג זה.

נוכח כל האמור – בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי החלטת הוועדה חורגת ממתחם הסבירות, ועל כן קיבל את העתירה, וביטל את שחרורו של המבקש על תנאי ממאסר.

מכאן הבקשה למתן רשות ערעור שבפני.

הבקשה למתן רשות ערעור והתגובה לה

11.

במסגרת הבקשה למתן רשות ערעור – בא-כוח המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שנחשף לחומר הגולמי החסוי, העומד ביסוד חוות הדעת , ושלא היה לעיני הוועדה . לשיטת בא-כוח המבקש, נסיבות אלו, מהוות מקרה ייחודי, אשר חשיבותו חורגת מעניינו הפרטני של המבקש. בא-כוח המבקש טוען עוד כי אין מדובר ב"גלגול שלישי" לאחר שבית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את עתירת המשיב, ועיין בגדרה בחומר הגולמי החסוי, מושא חוות הדעת .

12.

לטענת בא-כוח המבקש, בית המשפט המחוזי הנכבד שגה בכך שהתערב בשיקול דעתה המקצועי של הוועדה .

בא-כוח המבקש טוען כי משקלם של: תסקירי שירות המבחן, חוות דעת רש"א , והקביעות השיפוטיות בעניינו של המבקש במסגרת הליכי המעצר (ראו: בש"פ 4021/16 מדינת ישראל נ' פלוני

(09.06.2016) ), מצביעים, לשיטתו, על סיכויי שיקומו, והם גוברים על משקלה של חוות הדעת .

בא-כוח המבקש טוען עוד כי המידע החסוי הגולמי, העומד ביסוד חוות הדעת , איננו עדכני, וכי לא נתקבל מידע חדש לאחר כניסתו של המבקש למאסר.

13.

בא-כוח המשיב טוען, מנגד, כי דין הבקשה להידחות, שכן, לשיטתו, עניינו של המבקש ממוקד בנסיבותיו הקונקרטיות. עוד נטען כי בא-כוחו של המבקש העלה לראשונה את הטענה כנגד העיון בחומר החסוי הגולמי הנ"ל רק במסגרת הבקשה דנן. בא-כוח המשיב מוסיף וטוען כי חוות הדעת הונחה בפני הוועדה , וכי אין כל פסול בעיון במידע הגולמי החסוי בידי בית המשפט המחוזי הנכבד.

בא-כוח המשיב מוסיף וגורס כי מהמבקש נשקפת מסוכנות רבה, וכי לא עלה בידיו להוכיח כי הוא אכן זנח את הקו שהוביל אותו לביצוע העבירות, מושא מאסרו הנוכחי.

לבסוף בא-כוח המשיב עדכן כי בתאריך 25.01.2017, לאחר

מתן פסק הדין בעתירה – המבקש נדון במסגרת דין משמעתי לעונשים של: 24 שעות בידוד, ואזהרה חמורה, בעקבות אירוע במסגרתו הוא: "דיבר בצורה מאיימת למנהל בית הסוהר בנושא אי מתן ביקורים פתוחים לביטחוניים".

14.

למען שלמות התמונה אציין עוד כי בא-כוח המשיב הגיש לעיוני את המידע החסוי, מושא הבקשה, ועיינתי בו שלא במעמד הצדדים (עיינו: סעיפים 17

ו-25 ל חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק )).

דיון והכרעה

15.

לאחר עיון בבקשה שלפני, בחומר שצורף לה, ובתגובת המשיב לה, ובחומר החסוי – הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות . נימוקיי לכך יובאו מיד בסמוך.

16.

הלכה היא, כי מתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים שמורה למקרים חריגים, בהם עולה שאלה בעלת חשיבות ציבורית, או סוגיה משפטית נכבדה, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה (ראו: רע"ב 3515/16 ריכטר נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 6 (30.06.2016) (להלן: עניין ריכטר ); רע"ב 5709/16 פלוני נ' מדינת ישראל , פיסקה 3 (08.08.2016) (להלן: רע"ב 5709/16 )). נפסק כי הלכה זו חלה אף במקרים בהם בית המשפט המחוזי החליט לבטל את החלטתה של ועדת השחרורים (ראו: רע"ב 2300/16 קליין נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 13 (15.05.2016); רע"ב 5610/16

מיארה נ' מדינת ישראל , פיסקה 9 (26.09.2016)). עוד נקבע כי הגישה שלפיה בעתירות אסירים יש להחיל מבחן מקל, יחסית, למתן רשות לערער – איננה חלה במקרים בהם ביסוד הבקשה ניצבת החלטתה של ועדת השחרורים (ראו: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (11.03.2009); רע"ב 3306/16 גזית נ' מדינת ישראל

(31.5.2016)).

17.

בענייננו, סבורני כי חרף ניסיונותיו של המבקש לשוות לבקשתו מימד עקרוני –הבקשה ממוקדת בעניינו הפרטני של המבקש, וממילא היא איננה מעלה כל סוגייה רחבת היקף, אשר מצדיקה כי יערך בעניינו של המבקש דיון ב"גלגול שלישי". די בכך כדי לדחות את הבקשה.

18.

מעבר לדרוש, אף לגופם של דברים – דין הבקשה להידחות. הנחת היסוד היא כי אסיר אמור לרצות את מלוא תקופת העונש שהושת עליו, ואין בידו זכות מוקנית לקיצור מאסרו (ראו: רע"ב 3340/16 גנאמה נ' ועדת השחרורים המיוחדת , פיסקה 7 (22.05.2016)). אמנם לוועדת השחרורים נתונה הסמכות להורות על שחרור על תנאי, ואולם על כתפי האסיר מוטל הנטל להוכיח כי קיימת הצדקה לכך, וכי הוא עומד בקריטריונים שנקבעו לצורך כך ב חוק

(ראו: עניין ריכטר , פיסקה 6).

19.

סעיף 3

ל חוק

קובע כי ועדת השחרורים לא תורה על שחרורו על-תנאי של אסיר ממאסרו, אלא אם כן היא שוכנעה כי: "האסיר ראוי לשחרור וכי שחרורו אינו מסכן את שלום הציבור". סעיף 9 ל חוק

מורה עוד כי על ועדת השחרורים לשקול לצורך החלטה בבקשה לשחרור על תנאי:

" את הסיכון הצפוי משחרורו של האסיר ... את סיכויי שיקומו של האסיר ואת התנהגותו בכלא; לשם כך תביא הועדה בחשבון, בין השאר, נתונים אלה...".

בהמשך, ה חוק

מפרט שיקולים שונים, החל מחומרת העבירה (ראו: סעיף 9(1) ל חוק ), ועד לנתוניו האישיים של האסיר (ראו: סעיף 9(10) ל חוק ), וכן, בנוגע, לענייננו: " חוות דעת על האסיר שנתנו שירות בתי הסוהר, משטרת ישראל או רשויות הביטחון..." (ראו: סעיף 9(7) ל חוק ).

בהקשר לכך נפסק כי:

"חוות דעת מטעם שב"כ המציגה נתונים קונקרטיים לגבי מסוכנות האסיר, להבדיל מהערכות כלליות הנסמכות בעיקרו של דבר על חומרת העבירה בגינה הורשע האסיר, יש לה משקל ממשי בדיוני הוועדה " (ראו: רע"ב 5555/14 נאאל נ' ועדת השחרורים , פיסקה 10 (08.12.2014); ההדגשה שלי – ח"מ ).

20.

ענייננו כאן באסיר המרצה עונש מאסר בגין עבירות, שבוצעו על רקע אידיאולוגי. במקרים מעין אלו, כך נפסק : "יש חשיבות, בין היתר, לזניחת העמדה האידיאולוגית שברקע העבירה" (ראו: עניין ריכטר , פיסקה 8;

רע"ב 3103/15 נדאל נ' היועץ המשפטי לממשלה , פיסקה 12 (08.06.2015) (להלן: עניין נדאל )). ב -רע"ב 10844/08 פלוני נ' מדינת ישראל

(01.02.2008) (ראו: רע"ב 10844/08 ) עמדתי על מאפייני העבריינות האידיאולוגית בהקשר זה, בקובעי כדלקמן:

"ביצועה של עבירה על רקע אידיאולוגי יכול ללמד תדיר על קו מחשבה מגובש העומד בבסיס פעילותו של האסיר, קו מחשבה זה עלול – כל עוד לא נזנח – להביא את האסיר לביצוע מעשים דומים לאלו שביצע, לאחר שחרורו המוקדם..." (ראו: שם, בפיסקה 10).

ב-בג"ץ 1920/00 ח"כ גלאון נ' ועדת השחרורים , פ"ד נד(2) 313 (2000), נקבע עוד בהקשר לכך כדלקמן:

"... כאשר מדובר בעבירה חמורה על רקע לאומני-אידאולוגי, תהיה האידאולוגיה כזאת או אחרת, אין הכרח להביא ראיות שלפיהן מהווה האסיר סיכון לציבור במובן זה שיבצע עבירה מסוימת אם ישוחרר. כמו כן, אין חובה שיהיה מידע שלילי מתקופת המאסר על-מנת להצביע על מסוכנות של אסיר. .. אין בהבעת חרטה בעלמא כדי להעיד בהכרח על שינוי בתפיסת העולם אשר עמדה ביסוד ביצוע עבירה חמורה, במיוחד בנסיבות שבהן אין המבצע נוטל אחריות על מעשיו.

די בהיעדר אינדיקציה באשר לזניחת הקו האידאולוגי אשר הנחה את המשיב במעשהו, כדי שיתעורר חשש כבד בנוגע לסיכון הכרוך בשחרורו המוקדם של המשיב " (ראו: שם, בעמ' 325; ההדגשות שלי – ח"מ ).

21.

ב-רע"ב 6914/16 סביר נ' מדינת ישראל (25.10.2016) נפסק בנוסף כי הנטל לסתור את חזקת המסוכנות במקרים של עבירות המבוצעות על רקע אידיאולוגי מוטל על שכמו של המבקש:

" ...

עבירות המבוצעות על רקע אידיאולוגי עשויות להעיד, מעצם אופיין ונסיבותיהן, על מסוכנות עתידית של מבצען . בהתאם לכך הוכרה החשיבות שבהוכחת זניחתה של עמדה זו טרם תורה ועדת השחרורים על שחרור מוקדם. הנטל לסתור את חזקת המסוכנות הזו מוטל על המבקש. הגם שמדובר בנטל לא קל, יש לזכור כי נקודת המוצא היא שאסיר אינו נהנה מזכות קנויה לשחרור מוקדם ממאסר ..."

(ראו: שם, פיסקה 9; ההפניות הושמטו –

ח"מ ).

בצד זאת, נקבע כי אין עסקינן בחזקה, וודאי שלא חלוטה, והיא צריכה להיבחן בהתאם לנסיבותיו הפרטניות של כל אסיר ואסיר (ראו: רע"ב 10844/08 , פיסקה 10; רע"ב 4612/16 פלוני נ' ועדת השחרורים , פיסקה 15 (25.07.2016)) .

לאחר סקירת הדין הרלבנטי אפנה איפוא עתה ליישום הדברים.

22.

המבקש מרצה מאסר בגין ביצוען של עבירות חמורות ממניע גזעני, הכוללות, בין היתר: הצתה של מאהל, על תכולתו. עונש מאסר על תנאי, מושא ה תיק הקודם , שהושת על המבקש (גם שם בגין הרשעתו בעבירות שבוצעו על רקע אידיאולוגי) – לא הרתיע את המבקש. שירות הביטחון הכללי סבור כי מהמבקש נשקפת מסוכנות, בהביעו ספקות האם המבקש אכן זנח את עמדתו האידיאולוגית. עיינתי בחוות הדעת , בחומר הגולמי החסוי, העומד ביסודה, שהוגש לעיוני (שם, סעיף 7(2) ל חוות הדעת ; מידע 2, פריטים מס' 5-4; מידע 4, פריטים מס' 5-4), ובמידע המודיעיני מטעם שב"ס (ידיעה המסתיימת בספרות 528), ולא מצאתי כי נפל פגם במסקנתו של בית המשפט המחוזי הנכבד לפיה יש במכלול החומר כדי להטיל ספק בדברי המבקש אודות השינוי הנטען בדרכו, שהיתה

ביסוד מעשי העבירה שביצע.

אם בכך לא די – התנהגותו השלילית של המבקש בין כתלי בית הסוהר, הנזכרת בפיסקה 13 שלעיל, אף היא פועלת במכלול לחובתו (ראו: סעיף 9(6) ל חוק ).

אכן, ככלל, בית המשפט

ייטה שלא להמיר את שיקול דעתו בשיקול דעתה של ועדת השחרורים (ראו: עניין נדאל ).

עם זאת, מ שהוועדה

לא נתנה משקל ראוי למסוכנות הנשקפת מהמבקש, הרי שדומה כי החלטתה של הוועדה חרגה ממתחם הסבירות, ובדין בית המשפט המחוזי הנכבד התערב בה .

23.

לבסוף אתייחס בקצרה לטענת בא-כוח המבקש לעניין העיון בחומר הגולמי החסוי הנ"ל בידי בית המשפט המחוזי הנכבד. תחילה אציין כי בא-כוח המבקש לא העלה את טענתו זו, חרף האפשרות שהיתה לו לעשות כן – בפני בית המשפט המחוזי הנכבד. בנסיבות אלו, אין מקום להעלות את הטענה הנ"ל לראשונה במסגרת בקשה למתן רשות ערעור (ראו:

רע"ב 2849/16 צעלוק נ' שירות בתי הסוהר (17.07.2016) ).

עם זאת להנחת דעתו של בא-כוח המבקש, אציין כי לא מצאתי לקבל טענה זו גם לגופה. הגשת חומר חסוי לבית המשפט, שדן בעתירה כנגד החלטת ועדת השחרורים הינה: "פועל-יוצא הכרחי מהגשתו של החומר לוועדת השחרורים, שהחלטתה עומדת לביקורת" (ראו:

בג"ץ 550/89

היועץ המשפטי לממשלה

נ' ועדת השחרורים , פ"ד מג(2) 739 (1989) ). בענייננו, חוות הדעת הנ"ל עמדה

לעיני הוועדה , אשר לו חפצה בכך היתה רשאית לעיין במידע הגולמי החסוי, העומד ביסודה (ראו: סעיף 17(ג) ל חוק ). בהמשך, בית המשפט המחוזי הנכבד העמיק חקר בבחינת הדברים, לאחר ש חוות הדעת

הוגשה לעיונו

– בהסכמת באי-כוח הצדדים, וזאת, בין היתר, לנוכח הטענות שהעלה בא-כוח המבקש בדיון. לפיכך בקשתו של בית המשפט

לעיין במידע הגולמי החסוי, שעמד ביסודה של חוות הדעת היתה מתבקשת, ומכאן שלא נפל כל פגם בהתנהלותו של בית המשפט המחוזי הנכבד גם בנושא זה.

24.

נוכח כל האמור לעיל – הבקשה נדחית .