פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
2857/08
בפני:
כבוד השופט י' דנציגר
המבקש:
עמוס נחום
נ ג ד
המשיבים:
1. השר לבטחון פנים
2. נציב שירות בתי הסוהר
3. שירות בתי הסוהר
בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט
המחוזי בת"א מיום 14.2.08 בעע"א 3070/07 שניתנה על ידי כבוד השופטת י'
שיצר
בשם המבקש:
עו"ד י' פריד
בשם המשיבים:
עו"ד ר' שויקה
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור המופנית כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 14.2.2008 (כבוד השופטת י' שיצר), בתיק עע"א 3070/07, במסגרתה נדחתה עתירת המבקש נגד מניעת יציאתו לחופשות מבית הכלא בו הוא אסור.
הרקע העובדתי
1.
המבקש הינו אסיר המרצה עונש של מאסר עולם (אשר נקצב ל-33 שנים) בגין הרשעתו בעבירת רצח, החל משנת 1990. כיום הוא מרצה את העונש בכלא איילון. למאסרו הנוכחי קדמו ארבע תקופות מאסר שונות וכן עונשי מאסר חופפים בגין עבירות שונות, וביניהן, תקיפה, בריחה ממשמורת, פציעה שלא כדין, ירייה בכוונה להפחיד, שיבוש מהלכי משפט, קשר לפשע, קבלת נכסים שהושגו בעוון, עבירות החזקה, תיווך ושימוש בסמים ועוד.
2.
במהלך תקופת המאסר הנוכחי ועד לחודש ספטמבר 2005, יצא המבקש לחופשות מבית הכלא, אולם, לפני כשלוש שנים, החליט שירות בתי הסוהר להקפיא את חופשותיו של המבקש למשך ששה חודשים, לאחר שהפר את תנאי מעצר הבית בו היה אמור לשהות במהלך החופשה. עתירה שאותה הגיש המבקש כנגד החלטה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו, וכך גם בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה, נדחתה על ידי כבוד השופטת מ' נאור (רע"ב 2834/06 נחום נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 15.5.2006)).
3.
נושא חופשותיו של המבקש, כמי שמרצה מאסר עולם שנקצב, הובא בפני "ועדת אסירי עולם". לקראת הדיון בעניינו של המבקש בועדת אסירי עולם, נערך למבקש אבחון פסיכולוגי. הפסיכולוגים שערכו את האבחון ציינו בחוות דעתם, בין היתר, כי המבקש "אינו מודע לבעיות וקשיים העומדים בבסיס התנהגותו, וגם לא להשלכות של מעשיו על אחרים" וכן כי "ניכר כי קיימים דפוסים אנטי-סוציאליים ומועדות לפעולה אלימה או עבריינית".
ביום 27.6.2007 דנה ועדת אסירי עולם בעניינו של המבקש והחליטה שלא להמליץ על יציאתו לחופשות. עתירה שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו כנגד החלטה זו, נדחתה.
4.
ביום 30.12.2007 התכנסה ועדת אסירי עולם לדון פעם נוספת בעניינו של המבקש. משטרת ישראל התנגדה להוצאת המבקש לסבב חופשות, על בסיס ידיעות מודיעין בדבר המשך פעילות פלילית של המבקש וכן ידיעות אודות "ניסיון לפגוע באחר", אם ייצא לחופשה. מודיעין שירות בתי הסוהר הצטרף לעמדת המשטרה. ועדת אסירי עולם החליטה שלא להמליץ על יציאתו של המבקש לחופשה, נוכח עמדת המשטרה ומודיעין שירות בתי הסוהר, וכן נוכח האבחון הפסיכולוגי האחרון שנערך למבקש. נציב שירות בתי הסוהר קיבל את המלצת הועדה, והחליט לא לאשר את יציאתו של המבקש לחופשה.
ההליך בבית המשפט קמא
5.
המבקש הגיש לבית המשפט המחוזי עתירת אסיר המתייחסת, בין היתר, להחלטה שלא לאפשר את יציאתו לחופשות, אולם עתירתו בהקשר זה נדחתה. בית המשפט קמא ציין בהחלטתו, כי לאחר שעיין במידעים שעל בסיסם נשללו חופשותיו של המבקש, מצא כי "קיימת כמות משמעותית של מידעים ממקורות שונים, אשר יש בהם כדי לבסס את עמדת המשיב כי קיימת מסוכנות בהוצאת העותר לחופשות בשלב זה". על החלטה זו הגיש המבקש את בקשת רשות הערעור שבפניי.
טענות המבקש
6.
המבקש טוען כי ההחלטה לשלול את חופשותיו הסתמכה על מידע מגמתי, לא אמין ולא הגיוני, וכי בית המשפט קמא שגה בכך שדחה את טענות המבקש.
7.
לטענת המבקש, הנימוק המתבסס על "מידע המצביע על המשך פעילות פלילית ועל ניסיון לפגיעה באחר" מתייחס למתלוננת סדרתית אשר פלשה לדירתו של המבקש ואשר מגישה תלונות סרק נגד המבקש על מנת שיימנעו ממנו חופשותיו, כדי שלא יוכל לפנותה מדירתו, ולכן טעם זה אינו יכול לשמש נימוק לשלילת חופשותיו.
8.
לטענת המבקש, ההחלטה בעניינו התבססה, בין היתר, על החשד כי הינו מעורב בסחר בסמים, אלא שלטענתו, חשד זה אינו מבוסס ואם היה בחשש זה ממש, לא היה שירות בתי הסוהר משכנו באגף "נקי" מסמים.
9.
המבקש טוען עוד כי ביסוד ההחלטה על שלילת חופשותיו עמדה העובדה כי הוא משוחח בטלפון הציבורי עם עבריינים. המבקש טוען כי הוא כלוא למעלה מ-17 שנים בכלא ואך טבעי הוא שחבריו הם עבריינים לשעבר.
10.
לטענת המבקש, טעם נוסף שעמד ביסוד ההחלטה הוא החשד כי המבקש נחשב "חייל" של משפחת פשע. המבקש טוען כי חשד זה מבוסס על הטענה שבנו הוא ראש ארגון פשע, אולם טענה זו חסרת יסוד, שכן בנו של המבקש נפטר לפני כשבע שנים. לטענת המבקש, הדבר מעיד על חוסר הרצינות של המידע עליו התבססה ההחלטה לשלול את חופשותיו.
11.
לבסוף, לטענת המבקש, מסיכום האבחון הפסיכולוגי שנערך למבקש עולה כי המבקש החל בתהליך של שיקום וחזרה למוטב.
12.
המבקש מוסיף וטוען, כי נפלו פגמים דיוניים רבים בהחלטת הוועדה. כך, למשל, הוועדה התכנסה ללא מתן הודעה מראש למבקש או לבא-כוחו, בניגוד לסעיף 9(ג)(2) בפרק 04 לפקודת שב"ס 04.40.00, ובכך נשללה ממנו האפשרות לנמק מדוע ראוי הוא לחופשה. לטענת המבקש, הטעם האמיתי העומד מאחורי ההחלטה על שלילת חופשותיו, הוא העובדה שהמבקש עומד על זכויותיו ומגיש עתירות לבית המשפט.
טענות המשיבים
13.
לגישת המשיבים, דינה של הבקשה להידחות על הסף, שכן היא אינה מגלה כל שאלה משפטית חשובה או שאלה בעלת אופי כללי המצדיקה מתן רשות ערעור. המשיבים מציינים מדובר בבקשתו הפרטנית של המבקש לצאת לחופשות ובהחלטות הגורמים המקצועיים ובית המשפט קמא, אשר נסמכו על מידע מודיעיני, המבסס את החשש כי יציאת העותר לחופשות עלולה לסכן את שלומם של אחרים, כמו גם על חוות הדעת הפסיכולוגית בעניינו של המבקש.
14.
לגופו של עניין, סבורים המשיבים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא להתערב בהחלטת הגורמים המקצועיים למנוע את יציאתו של המבקש לחופשות, הינה החלטה סבירה ועניינית אשר אין כל עילה להתערב בה. לטענת המשיבים, ההחלטה שלא לאפשר את יציאתו של המבקש לחופשות, התבססה בעיקרה על מידע מודיעיני אשר הצביע על כך שיציאתו של המבקש לחופשה עלולה לסכן את שלום הציבור, ועל האבחון הפסיכולוגי השלילי שנערך למבקש. לטענת המשיבים, המבקש לא הצביע על כל טעם לחרוג מחוות דעתם של הגורמים המקצועיים ומהמלצת ועדת אסירי עולם, אשר סברו כי לעת הזאת אין לאפשר למבקש לצאת לחופשות.
דיון והכרעה
15.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות על הסף.
16.
כידוע, "רשות ערעור אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא רק אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986); רע"ב 930/08 מלכה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 29.1.2008)). טענות המבקש אינן מעוררות בעיה משפטית בעלת חשיבות כללית או נושא אחר שחשיבותו כללית, ולפיכך אינן מצדיקות מתן רשות ערעור.
17.
כפי שציינו המשיבים, הבקשה דנן נוגעת אך ורק לעניינו הפרטי של המבקש, בהקשר של שלילת חופשותיו על ידי הגורמים המוסמכים, והיא אינה מעלה שאלה כללית הראויה לבירור בערכאה זו בגלגול נוסף.
18.
למעלה מן הנדרש, אציין, כי גם לגוף הדברים אין מקום להתערב בהחלטת נציב שירות בתי הסוהר שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשות, לעת עתה. כידוע, לאסיר אין כל זכות קנויה לצאת לחופשות, והחופשה הינה פריבילגיה בלבד, שהענקתה לאסיר כפופה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים (רע"ב 3630/04 מקסימוב נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 22.6.2004); רע"ב 9898/06 זאהדה נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם, 18.11.2007)).
19.
הלכה היא כי בית המשפט לא יחליף את שיקול דעת הגורמים המוסמכים בשיקול דעתו שלו, ככל ששלטונות בית הסוהר שקלו את כל השיקולים הרלוואנטיים ואיזנו ביניהם בצורה ראויה (רע"ב 2410/93 מדינת ישראל נ' לוי , פ"ד מז(3) 802 (1993)). דברים אלה נכונים, בין היתר, בהתייחס להחלטות הגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר בנוגע ליציאת אסירים לחופשות.
20.
במקרה דנן, נראה כי ההחלטה שלא לאפשר למבקש, לעת עתה, לצאת לחופשות, התבססה על נימוקים כבדי משקל, תוך איזון ראוי בין אינטרס הציבור לבין האינטרס האישי של המבקש. החלטה זו התבססה על מידע מודיעיני - הן של משטרת ישראל והן של שירות בתי הסוהר - וכן על האבחון הפסיכולוגי בעניינו של המבקש. כל אלה הביאו את הגורמים המוסמכים למסקנה כי יציאתו של המבקש לחופשות עלולה לסכן את הציבור. באיזון בין בטחונו של הציבור לבין האינטרס של המבקש לצאת לחופשות (אשר כאמור, נעדר זכות קנויה שכזו), המסקנה אליה הגיע נציב בתי הסוהר הינה סבירה, ואין מקום להתערב בה.
ניתנה היום, ח' באייר תשס"ח (13.5.08).
ש ו פ ט