רע"ב/רעב"ס 3297-23 רע"ב/רעב"ס 3297-23

1.בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (השופט ד' ארד-אילון) בעת"א 14621-02-23 אשר ניתן ביום 22.3.2023, במסגרתו דחה בית המשפט המחוזי את עתירתו של המבקש נגד החלטת המשיב 1 להותיר את סיווגו של המבקש כאסיר בעל סיכון גבוה לבריחה (להלן: סג"ב).

2.המבקש הוא אסיר פלילי המרצה עונש מאסר של 18 שנה שהוטל עליו בעקבות הרשעתו בתפ"ח 45027-10-16 (מחוזי ירושלים) (להלן: ההליך העיקרי). כתב האישום בהליך העיקרי הוגש כבר בשנת 2011, אך ההליכים בו הותלו לאחר שהמבקש לא אותר במשך תקופה ארוכה. בשנת 2016 חודשו ההליכים נגד המבקש. לאחר הרשעת המבקש ומתן גזר הדין בעניינו, התייצב המבקש לריצוי מאסרו וסווג על ידי המשיב 1 כסג"ב.

3.ביום 27.12.2022 החליט המשיב 1 על הותרת סיווגו של המבקש כסג"ב. על החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי. בפסק דינו קבע בית המשפט המחוזי כי לא מצא מקום להתערב בהחלטת המשיב 1, אך יחד עם זאת קבע כי "דומה שבהיעדר נתונים חדשים, יש לשקול בחיוב רב את הסיווג במועד הקרוב בו יעלה לבחינה".

4.המבקש חפץ לקבל רשות לערער על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בבקשתו, חוזר המבקש על טענותיו לפיהן אין מקום להותרת סיווגו כסג"ב אשר מונע ממנו את האפשרות לעבוד במסגרת המאסר.

5.דין הבקשה להידחות על הסף. רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר ניתנת רק במקרים חריגים שבהם הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית או שאלה בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים (ראו: רע"ב 4014/23 תלחמי נ' מדינת ישראל שירות בתי הסוהר, פסקה 10 (24.5.2023); בר"ע 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)). עניינו של המבקש אינו עומד באמות מידה אלו, שכן פסק הדין בעניינו מבוסס על נסיבותיו הפרטניות. מכל מקום, ובבחינת למעלה מן הצורך, עיון בהחלטת בית המשפט המחוזי מלמד כי בית המשפט איזן בין כלל השיקולים הנוגעים לעניינו של המבקש ברמה הפרטנית, וממילא אין מקום להתערב בהחלטתו.

6.הבקשה נדחית אפוא.