רע"ב/רעב"ס 3608-24 רע"ב/רעב"ס 3608-24

1.בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 26.3.2024, בעת"א 23313-02-24 (השופט העמית י' בן-חמו) שבה דחה בית המשפט את בקשת המבקש, המרצה מאסר בפועל, לקיים שיחות טלפון עם ילדיו ואשתו, ולאפשר להם לבקרו.

2.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של 3.5 שנים; זוהי לו הפעם החמישית שהוא נכנס אל בין כותלי בית הסוהר לריצוי מאסר. המבקש מוחזק בתנאי הפרדת יחיד, ונקבע לגביו שהוא מהווה סכנה לציבור, לאוכלוסיית האסירים, לסוהרים ולציוד שב"ס. לא זו בלבד, אלא שבמידע המודיעיני הרב שהצטבר לגביו ישנן "ידיעות עקביות ותכופות על ההתנהלות השלילית של [המבקש], העושה כל דרך על מנת לתקשר עם החוץ ונותן הוראות לאלה שכפופים לו ולפי המידע המודיעיני הוא אף מצליח מדי פעם בכך". מחמת המסוכנות הניכרת מצדו, ומן הטעם שפעל בדרכים שונות לתקשר עם החוץ, הוטלו עליו מגבלות רבות, ובתוך כך מניעת מפגש ושיחות טלפון.

3.המבקש הגיש עתירה בה הלין על המגבלות הנזכרות, וביום 23.1.2024 נדחתה עתירתו הראשונה נוכח המידע החמור והשלילי בעניינו. המבקש לא אמר נואש והגיש עתירה נוספת, היא העתירה נשוא הבקשה שלפני, אשר נדחתה אף היא בשים לב למסוכנותו. בעתירה צוין כי "[המבקש] מנצל כל דרך שהיא כדי לתקשר עם החוץ ולהוריד הנחיות כאמור, בדרכים מתוחכמות ויצירתיות. על כן, [המבקש] עלול לנצל כל פתח שיינתן לו וזו כשלעצמה סיבה מספקת כדי שהמגבלות יחולו גם לגבי קשר עם אשתו". ברם, בהתייחסו לילדיו הקטנים של המבקש הוסיף בית המשפט הערה, וציין: "יש מקום לשקול את האפשרות לאפשר [למבקש] להיפגש עם ילדיו לביקורים סגורים, כאשר הם יגיעו לשם בליווי בן משפחה, אך בביקורים עצמם יהיו הילדים בלבד". מיד לאחר מכן הבהיר בית המשפט המחוזי: "אין להבין קביעתי זו כהנחיה המורה לאפשר ביקורים אלה, אלא כהמלצה לגורמים המתאימים לשקול תוך מתן משקל לשיקולים הומניטריים למרות המסוכנות הבולטת מצדו של [המבקש], לבדוק האם ניתן לאפשר לילדים לראות את אביהם במגבלות כאלה ואחרות", וכדי להסיר כל שמץ ספק, הוסיף במפורש שהדברים יוכרעו: "לפי שיקול דעתו של הגורם המוסמך". אשר על כן, הבקשה לאפשר קיום קשר טלפוני ופגישות – נדחתה.

מכאן הבקשה שלפנַי.

4.למקרא הבקשה, ולאחר עיון בגלגוליה הקודמים, החלטתי כי דינה להידחות, אף בלא צורך בהגשת תשובה. הלכה פסוקה היא כי "רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורגת מהנסיבות הפרטניות של האסיר" (רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל, פסקה 8 (18.7.2012); רע"ב 5812/22 פרנקל נ' שירות בתי הסוהר, פסקה 5 (29.9.2022)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלה.

5.המבקש כלל אינו טוען שמתעוררת בעניינו שאלה משפטית עקרונית, או כי העניין נושא חשיבות כללית; טענתו היא כי הוא "אינו מבין אם בית המשפט קיבל את העתירה ואם לאו, שכן נכתב שאולי יש לאפשר את ביקור הילדים בקונסטלציה כזאת או אחרת". עוד נטען כי הלכה למעשה, "בית המשפט קמא לא דחה את העתירה לעניין הביקורים אלא נתן 'המלצה'"; וכי "בית המשפט קמא בעניין זה החליט לא להחליט ויש בזה מן טעם לפגם".

6.עיון מדוקדק בהחלטת בית המשפט המחוזי מעלה שלא מדובר באי-הבנה מצִדו של המבקש, כי אם באי-הסכמה. בית המשפט ציין, ברחל בתך הקטנה, כי אין להבין את דבריו כהנחיה לשירות בתי הסוהר. על כל פנים, אם אכן כדברי המבקש לא עלה בידו להבין את ההחלטה, ומכאן הבקשה שלפני, נכון אני לבאר ולהבהיר אותה: עתירתו לפני בית המשפט המחוזי – נדחתה. בית המשפט אך הציע מתווה שראוי שהגורמים המוסמכים בשירות בתי הסוהר ישקלו כשידונו בבקשתו לעתיד לבוא; הא ותו לא. במסגרת זו יוכלו הגורמים, וחזקה עליהם שכך יעשו, לבחון האם ישנה אפשרות למפגש עם הילדים באופן שאינו מאפשר למבקש לנצלו לרעה.

7.על כל פנים, משלא עומדת הבקשה באמות המידה למתן רשות לערעור – היא נדחית בזאת, ללא צו להוצאות.