פרטי ההליך
החלטה בתיק רע"ב 5812/22
בבית המשפט העליון
רע"ב 5812/22
לפני:
כבוד השופט נ' סולברג
המבקש:
רוסלן פרנקל
נ ג ד
המשיבים:
1. שירות בתי הסוהר
2. מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על
החלטתו של בית המשפט המחוזי נצרת מיום 8.8.2022 בעת"א 31598-07-22 שניתנה
על-ידי כבוד השופטת ר' גלפז-מוקדי
בשם המבקש:
בעצמו
החלטה
1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת, מיום 17.7.2022, בעת"א 31598-07-22 (השופטת ר' גלפז-מוקדי), שבה הורה בית המשפט על מחיקת עתירתו של המבקש.
2.המבקש הוא אסיר המרצה עונש מאסר של כ-27 שנים, בגין עברות מרמה רבות, וביניהן אף כאלה שבוצעו מתוך בית הסוהר, באמצעות הטלפון. מטעם זה, מוחזק המבקש באגף למניעת פשע באמצעות טלפון.
3.ביום 28.4.2022, הגיש המבקש עתירה לבית המשפט המחוזי בנצרת (עת"א 53398-04-22). בעתירה, הלין על דחיית בקשתו להגדלת מכסת הדקות שבה הוא רשאי לשוחח בטלפון עם רעייתו המתגוררת באוקראינה. זאת, בשל דאגתו לה, נוכח הלחימה המתחוללת שם. לאחר דיון שהתקיים בעתירה, ובהמלצת בית המשפט המחוזי, נאות המשיב – שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס) – להגדיל את מכסת דקות השיחה של המבקש עם רעייתו, אך נמנע מלקבל את בקשתו במלואה. בפסק הדין, אימץ בית המשפט המחוזי את החלטתו העדכנית של שב"ס, שאותה מצא כ"פתרון מידתי, שקול וסביר". בקשת רשות ערעור על פסק הדין שהגיש המבקש, נדחתה על ידי השופט ח' כבוב, בהעדר "שאלה משפטית עקרונית או סוגיה בעלת חשיבות כללית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים", ומאחר שמצא כי "טענות המבקש קיבלו מענה הולם בהחלטת [שב"ס] ובפסק דינו של בית המשפט קמא" (רע"ב 3578/22 פרנקל נ' שירות בתי הסוהר (20.6.2022)).
4.כחודשיים-ימים לאחר מכן, ביום 17.7.2022, שב המבקש ועתר לבית המשפט המחוזי בבקשה דומה, הנוגעת הן למכסת דקות השיחה עם רעייתו, הן למכסת דקות השיחה עם אמו. בו ביום, קבע בית המשפט המחוזי כי "מדובר בנושא שכבר נדון לאחרונה והוכרע וטרם חלף פרק זמן משמעותי", והורה על מחיקת העתירה. המבקש הגיש מעין בקשה לעיון חוזר, שבה טען כי יש להימנע ממחיקת העתירה, שכן נפלה טעות בהחלטת בית המשפט המחוזי. בקשה זו – נדחתה גם כן, בהחלטה מיום 8.8.2022, תוך שהובהר, כי "סוגיית השיחות עם אשת העותר ועם אמו נדונה. העותר גם השמיע דברים בנושא זה ואין מקום לדיון נוסף בעניין במועד כה תכוף למועד בו נדונה העתירה הקודמת".
מכאן הבקשה שלפנַי.
5.למקרא הבקשה, ולאחר עיון בגלגוליה הקודמים, מצאתי כי דינה להידחות. הלכה פסוקה היא כי "רשות ערעור על פסק דין של בית המשפט לעניינים מנהליים בעתירת אסיר תינתן רק מקום שבו הבקשה מעלה שאלה משפטית עקרונית או כאשר היא מעלה נושא בעל חשיבות כללית החורג מהנסיבות הפרטניות של האסיר" (רע"ב 3482/12 אמסלם נ' משטרת ישראל, פסקה 8 (18.7.2012)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על מקרים אלה.
6.לדברי המבקש, עניינו מעורר שאלות משפטיות עקרוניות, "האם רשאי בית משפט מחוזי לסרב לדון בעתירה, כאשר נושא העתירה כבר נדון והוכרע – אך לא נדחה, אלא התקבל [...] גם אם באופן חלקי [...] ומה הוא פרק [ה]זמן, אם בכלל, כאשר מדובר בנושא הומניטארי אשר לא סובל דיחוי – כמו במקרה של העותר בעתירה לגבי השיחות לאשה, הנמצאת באוקראינה". אפילו אניח כי שאלות אלה, כשלעצמן, הן שאלות משפטיות עקרוניות – בכך לבד לא סגי. זאת, שכן בנסיבות המקרה הנוכחי – אין צורך להכריע בהן. אף מבלי להידרש לשאלת פרק הזמן שלאחריו עשוי להתאפשר דיון חוזר בבקשה שנתקבלה באופן חלקי, ברי כי בלא שינוי נסיבות משמעותי – פרק זמן של חודשיים-ימים, הוא פרק זמן קצר ביותר, אשר לא די בו לשם כך. בענייננו, לא הצביע המבקש על שינוי כלשהו שחל בנסיבות, מאז הדיון בעתירתו הראשונה. מטעם זה, גם השאלה השניה שהעלה המבקש, כלל אינה מתעוררת במקרה דנן. בלא לגרוע מחומרת המצב השורר באוקראינה, ומהשפעתו על אשת המבקש אשר נמצאת שם, הדיון בעתירה הראשונה התקיים בזמן הלחימה, ומתוך מודעות מלאה למצב זה ולחומרתו (בשל כך אף נאות שב"ס, כאמור, להקצות למבקש דקות שיחה נוספות). שיקולים אלה עמדו אפוא לנגד עיניו של בית המשפט כבר בעת הדיון בעתירה הקודמת; משכך, בהעדר שינוי בנסיבות, אין בעצם קיומו של המצב ההומניטרי, כדי להצדיק הידרשות נוספת לבקשה, בתוך פרק זמן כה קצר. משנמצא כי השאלות שעליהן הצביע המבקש אינן מתעוררות בעניינו – אין מקום לדון בהן, שכן כידוע, בית משפט זה אינו עוסק בשאלות תיאורטיות, הנעדרות נפקות מעשית.
7.הבקשה נדחית אפוא בזאת. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ד' בתשרי
התשפ"ג (29.9.2022).
ש ו פ ט