פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
3663/10
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
המבקש:
דמיאן קרליק
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי מרכז בתיק עת"א 9243-04-10 מיום 14.4.2010 שניתנה על ידי כבוד
השופטת נ' אוהד
תאריך הישיבה:
כ"ד בסיון התש"ע
(6.6.2010)
בשם המבקש:
עו"ד אורי קינן
בשם המשיבה:
עו"ד ערון ספדי
החלטה
לפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (השופטת נ' אהד) בה הורה בית המשפט על המשך החזקתו של המבקש – שעצור עד תום ההליכים בעניינו – בתנאי הפרדת יחיד.
1.
נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו מספר עבירות רצח, שוד בנסיבות מחמירות, התפרצות והצתה. המבקש, כאמור, עצור עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, והוא מוחזק בבית הסוהר בתנאי הפרדת יחיד באופן רציף החל מיום 25.10.2009. המבקש הגיש עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי מרכז, ובה עתר להפסקת החזקתו בתנאי הפרדת יחיד. במקביל, הגישה המשיבה לבית המשפט בקשה לפי סעיף 19ה לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], תשל"ב-1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר ) ובה עתרה להמשך החזקתו של המבקש בהפרדת יחיד. בבקשת טענה המשיבה כי קיים חשש הן לפגיעה במבקש על ידי אסירים אחרים והן לפגיעה של המבקש בעצמו. בנוסף, לטענת המשיבה, יש סיכוי גבוה כי המבקש ינסה לברוח מבית הסוהר. בית המשפט המחוזי דן בעתירה ובבקשה במאוחד.
2.
ביום 14.4.2010 נעתר בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אהד) לבקשת המשיבה, והורה על המשך החזקתו של המבקש בתנאי הפרדת יחיד ל-6 חודשים נוספים החל מיום 24.4.2010. לאחר שעיין בחומר חסוי, קבע בית המשפט כי הוא שוכנע שיש חשש ממשי לפגיעה במבקש. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת בא כוח המבקש לפיה ישנה סכנה לביטחונו של המבקש רק מצד אסירים יוצאי חבר המדינות, ועל כן שיכונו עם אסירים שאינם יוצאי חבר המדינות תפחית את הסכנה. בית המשפט קבע כי החשש לפגיעה במבקש קיים בכל מקום שבו הוא ישהה.
טענות הצדדים בבקשה שלפני
3.
המבקש טוען כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שהחליט להורות על המשך החזקתו בתנאי הפרדת יחיד. ראשית, לטענת המבקש, לא הוצגו לבית המשפט ראיות קונקרטיות לפיהן ישנה סכנה לפגיעה בו, וזאת מלבד תצהירה של סגן גונדר ישראלה בן דוד משירות בתי הסוהר, לפיו קיימת סכנה לשלום המבקש. המבקש טוען בנוסף כי שגה בית המשפט בכך שקבע כי לא ניתן למנוע את הפגיעה במבקש באמצעות שיכונו עם אסירים שאינם יוצאי חבר המדינות. יתרה מכך, לטענת המבקש, אופן כליאתו פוגע בזכויותיו לפי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ופגיעה זו חמורה במיוחד נוכח העובדה כי אשמתו טרם הוכחה. לכן, גם אם קיימת סכנה לשלומו ובטחונו, אין סכנה זו מצדיקה את הפגיעה הבלתי מידתית בזכויותיו אשר נגרמת, לטענתו, כתוצאה מתנאי החזקתו.
4.
לעניין טענת המדינה לפיה סכנת הבריחה מצדיקה את החזקתו של המבקש בהפרדה, טוען המבקש כי עצם ההחזקה בבית אסורים יש בה כדי לאפשר למשיבה להבטיח את המשך החזקתו במעצר. יתרה מכך, לגרסת המבקש, הטענה כי ייתכן שהוא יברח היא טענה תיאורטית לגבי העתיד, נגדה המבקש אינו יכול להתמודד. לא זו אף זו. כראיה לכך שטענה זו שגויה, טוען המבקש כי הוא נמצא במעצר למעלה מ-6 חודשים והוא מעולם לא ניסה לברוח.
5.
בדיון על פה תמכה באת כוח המשיבה בהחלטת בית המשפט המחוזי בהתבסס על הנימוק כי יש חשש מבוסס לפגיעה במבקש מצד אסירים יוצאי חבר המדינות. לחשש רציני זה יש ביסוס ממשי בחומר החסוי בו עיינתי אף אני. באת כוח המדינה טענה כי החשש לפגיעה במבקש לא יוסר גם אם ישוכן המבקש שלא בהפרדה בקרב אסירים שאינם יוצאי חבר המדינות. טענה זו מקובלת עלי, וזאת מכיוון שלא ניתן להבטיח כי אותם אנשים המהווים סיכון למבקש לא ייצרו קשר עם מי שלעת הזו אינם מהווים לגביו סיכון, ויפעלו באמצעותם. ההגנה על עצור באמצעות הפרדתו הוכרה כשיקול רלוונטי הן בחוק (ראו סעיף 19ב(3) לפקודת בתי הסוהר) והן בפסיקתו של בית משפט זה (ראו רע"ב 10/06 אטיאס נ' שירות בתי הסוהר , פסקה 11 (טרם פורסם, 9.5.2006) (להלן: פרשת אטיאס); ו-בג"ץ 324/86 חמאד נ' מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה ושומרון , פ"ד מ(3) 361, 363 (1986)). עם זאת, וכפי שנאמר בפרשת אטיאס, שומה על שירות בתי הסוהר לשקוד כל העת על בחינת אפשרויות להקל על התנאים של המוחזק בהפרדה, ככל שהדבר מתיישב עם ההגנה על שלומו ובטחונו (פסקה 12 להחלטה האמורה). המשיבים הבטיחו בדיון לבחון את האפשרות להחזיק את המבקש יחד עם אדם אחר, שאינו מהווה סכנה למבקש, ומוחזק אף הוא בהפרדה. המשיבים יעדכנו את בא כוח המבקש בתוצאותיה של בדיקה זו בתוך 14 יום.
6.
בכפוף לאמור הבקשה נדחית.
ניתנה היום, כ"ד בסיון התש"ע (6.6.2010).
ש ו פ ט ת