רע"ב 4205/22 יוסף קובודי נ. מדינת ישראל

1.

בקשה לרשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' השופט ע' כהן ) מיום 20.06.2022 בעת"א 65853-05-22, בגדרו נדחתה עתירת המבקש על החלטת גורמי שירות בתי הסוהר (להלן: שב"ס ), שלא לאפשר לו לצאת לחתונת אחותו, אשר עתידה להיערך ביום 24.06.2022 (להלן: החתונה ).

2.

המבקש מרצה עונש מאסר של 34 חודשים, בגין הרשעתו בעבירות אלימות כלפי בת זוגו ואימה. יוער כי המבקש מסווג כאסיר אלמ"ב בקטגוריה א' והוגדר עד לאחרונה כאסיר השגחה.

3.

על פי האמור בבקשה, ביום 13.04.2022 פנה המבקש לקצין האסירים של שב"ס בבקשה כי זה יאשר לו לצאת לחופשה מיוחדת לצורך השתתפות בחתונה, אך בקשתו סורבה. נגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט המחוזי.

4.

לאחר שמיעת טענות הצדדים ועיון בחומר המודיעיני שהוגש בעניינו של המבקש, דחה בית המשפט המחוזי את העתירה. בפסק דין מנומק נקבע, בין היתר, כי מהחומר המודיעיני העדכני מחודשים פברואר ומאי 2022 ניתן ללמוד על התנהגותו השלילית של המבקש. בנוסף ציין בית המשפט המחוזי את ההנמקה (מתוך חלקה הגלוי) של המלצת ועדת אלמ"ב לפיה " היא מתרשמת שלא חל שינוי ממשי במצבו של האסיר וכי קיימים גורמי סיכון להישנות התנהגות אלימה ". לכך הוסיף בית המשפט את התנגדות גורמי הטיפול וכן התנגדות משטרת ישראל להוצאתו של המבקש לחופשה המיוחדת.

על כן נקבע כי לא נפל פגם בהחלטת הגורם המוסמך בשב"ס - שהתבסס על חוות הדעת השונות ועמדת הגורמים המוסכמים - שלא לאפשר למבקש לצאת לחופשה מיוחדת לרגל החתונה, תוך שהוער כי אין מדובר בזכות מוקנית. זאת ועוד הובהר כי בית המשפט "אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתו של הגורם המוסמך והאחריות לשמירה על ביטחון הציבור מוטלת על כתפי המשיבים". לסיום הוער, כי המבקש רשאי לנצל את הצעת בא-כוח השב"ס, ולהשתתף בחתונה באמצעות תוכנת " זום ".

5.

בבקשה שלפניי , טוען המבקש כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שאישר את החלטת השב"ס, שנשענה על "מידע מודיעיני דל" שאינו קונקרטי. המבקש מוסיף וטוען כי בית המשפט פעל בניגוד להלכה הקיימת, אשר לפיה אין לתת משקל מכריע להמלצת ועדת האלמ"ב בבקשה לחופשה מיוחדת, וכי כך או אחרת, מסוכנותו היא, לכל היותר, ספציפית כלפי זוגתו שממילא לא תנכח בחתונה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, מצאתי כי דין הבקשה להידחות.

7.

כידוע, רשות ערעור על החלטה בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם מתעוררת שאלה משפטית עקרונית או נושא אחר בעל חשיבות כללית (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.06.1986); רע"ב 3578/22 פרנקל נ' שירות בתי הסוהר (20.06.2022)). עניינו של המבקש אינו נמנה על קטגוריית מקרים מצומצמת זו.

8.

אף לגופם של דברים, לא מצאתי כי נפל כל פגם בשיקול הדעת המינהלי, ולכן צדק בית המשפט המחוזי עת דחה את העתירה. כידוע, יציאה לחופשה, ובכלל זאת חופשה מיוחדת לרגל אירוע משפחתי, אינה זכות קנויה לאסיר, וההחלטה האם לאשר חופשה כזו נתונה לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים לכך בשב"ס (ראו למשל: רע"ב 4212/13

אבוטבול נ' שירות בתי הסוהר (16.06.2013)).

9.

לסיום אעיר, כי לא נעלמה מעיניי העובדה שהמבקש סמך ידו, בין היתר, על שנפסק ברע"ב 844/07 רביזדה נ' שרות בתי הסוהר (29.01.2007); סיפא הדברים יפים לענייננו:

"הציפייה של כל אדם לקחת חלק באירועים בעלי משמעות מיוחדת בחייהם ובמותם של קרובי משפחתו היא טבעית, ומובנת מאליה. ההשתתפות באירועי שמחה כבאירועי אבל של בני משפחה קרובים היא חלק ממימוש הציפייה של האדם לחיי משפחה, בין בהיקפה הגרעיני, ובין בהיקפה הרחב. ציפייה זו נקשרת גם לאמונה ולמנהגי הדת. ציפייה טבעית זו של האדם אינה נעלמת עם הפיכתו לאסיר, שקירות הכלא מפרידים בינו לבין החברה. עם זאת, המגבלות על החירות האישית הנלוות למאסר משפיעות באופן בלתי נמנע על מידת היכולת של האסיר להגשים את ציפייתו הטבעית להיות חלק מאירועים משמעותיים וחשובים בחיי משפחתו הקרובה.

בגדר מגבלות אלה עשויים לבוא, בין היתר, שיקולים של בטחון הציבור, בטחון האסיר עצמו, וכן היבטים מערכתיים שונים הקשורים בהיקף המשאבים וביכולת ההיערכות של רשויות שב"ס, על מערכות האבטחה הנתונות להם. ציפייתו של האסיר כפופה, אפוא, בין היתר למגוון שיקולים מערכתיים האוצלים על היקף היכולת להתיר את יציאתו בליווי למטרות משפחתיות ואישיות שונות " (ההדגשה אינה במקור).

10.

הבקשה נדחית אפוא.