רע"ב 5116/16 מכתבי שם טוב נ. שרות בתי הסוהר

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעת"א 14844-03-16, שניתנה ביום 5.6.2016 על-ידי השופטת מ' ברנט .

נגד המבקש, אסיר המרצה עונש מאסר לתקופה בת 20 שנים החל משנת 2003, ננקטו שני הליכים משמעתיים בבית הכלא שבו הוא מרצה את מאסרו, על רקע הפרות סדר ומשמעת. בתום ההליכים הוצאו כלפי המבקש שתי "אזהרות חמורות" וכן הושת עליו קנס בסך של 100 ש"ח.

המבקש הגיש לבית המשפט לעניינים מינהליים עתירת אסיר, בה טען כי יש לבטל את דו"חות המשמעת שהוצאו כלפיו, בשל כך שבהליכים המשמעתיים נפלו פגמים, כשבין היתר לא הותר לו להביא עדים מטעמו לצורך אישוש גרסתו.

ביום 5.6.2016 ניתנה החלטת בית המשפט לעניינים מינהליים, כדלקמן:

"לפנים משורת הדין, הנני מורה על ביטול הקנס שהושת על העותר בדו"חות המשמעת נשוא העתירה שבפניי.

תשומת לב המשיב כי יש חובת הנמקה בדין המשמעתי. כמו כן יש לקבל מידי כל אסיר הנשפט בדין המשמעתי את רשימת העדים שברצונו להביא ובאם סבורה קצינת השיפוט כי עד מסוים אינו רלוונטי, יש לציין זאת ולנמק מדוע אינו רלוונטי.

לפנים משורת הדין, אני פוטרת את העותר מתשלום אגרה".

המבקש לא התרצה מפסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים, ועל כן הגיש את בקשת רשות הערעור דנא. המבקש שב על טענתו כי נוכח הפגמים שנפלו בדו"חות המשמעת, יש לבטלם ביטול מלא. עוד טוען המבקש כי יש לתקן את פקודת נציבות שירות בתי הסוהר בעניין "דין משמעתי אסירים" 04.13.00 (להלן: פקודת נציבות 04.13.00 ), כך שיוסף לה סעיף המחייב את המשיב לקבל לידיו רשימת עדים, עובר לקיום הליכים משמעתיים בעניינם של אסירים. המשיב הגיש תגובה מטעמו, ובה הוא מתנגד לבקשה למתן רשות הערעור.

לאחר שעיינתי בעמדות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. המבקש קיבל את יומו בערכאות, וניתנה לו אפשרות מלאה לשטוח את טענותיו. ברי כי הטענות שמעלה המבקש ביחס להליכים המשמעתיים שננקטו בעניינו הן טענות פרטניות, ולא כלול בהן היבט עקרוני כלשהו. בנסיבות אלה, אין עילה למתן רשות ערעור לבית משפט זה [ראו: רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (26.6.1986)]. יצוין, כי גם בקשת המבקש לתיקון פקודת נציבות 04.13.00 אינה מצדיקה כשלעצמה מתן רשות ערעור. מעבר לכך שבקשה זו מתבקשת לראשונה מבית משפט זה והיא לא נבחנה על-ידי בית המשפט קמא, אינני סבור כי מתחייב לבחנה במסגרת של רשות ערעור, וזאת בפרט על רקע הקביעות המופיעות בפסק דינו של בית המשפט קמא אשר נותנות מענה מספק לטענות שהעלה המבקש.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא.