רע"ב 5202/11 בדיר מונדר נ. מדינת ישראל

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (עת"א 28452-04-11, כב' השופטים סגן הנשיא א' טל – סגן הנשיא , ז' בוסתן, וצ' דותן ) מיום 14.6.2011, בגדרו נדחתה עתירת המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים בבית הסוהר מעשיהו, לפיה הדיון בעניין שחרורו על תנאי יידחה בשישה חודשים.

המבקש מרצה מאסר שני למשך שנתיים וחצי בגין עבירות של מעשה פזיזות ורשלנות, הפעלת עסק ללא רישיון, עבירות על תקנות רישוי עסקים, איסור מכירת דלק לתחנות תדלוק, תשע עבירות של מתן שוחד, התחזות כאדם אחר, זיוף, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור. ביום 7.4.2011 נידון עניינו של המבקש בפני ועדת השחרורים. המשיבה טענה כי אין לשחררו על תנאי. על פי הנטען, המבקש השתחרר ממאסרו הראשון בשנת 2003, לאחר ריצוי מלא (חמש שנים וארבעה חודשים בגין עבירות שונות של מרמה ועבירות על חוק המחשבים). במהלך הדיון ביקשה המשיבה להגיש מידעים מודיעיניים באשר להמשך עיסוקו של המבקש בפלילים. המידעים התקבלו וניתנה לגביהם החלטת חיסיון, ללא התנגדות מצד בא כוחו של המבקש. המשיבה התייחסה לנסיבותיה המורכבות של הפרשה הנוכחית בגינה מרצה המבקש את מאסרו, ולחומרתן של העבירות. כן התייחסה לתסקירי שירות המבחן שהתקבלו בעניינו – תחילה שליליים, ומאוחר יותר תסקיר המעיד על שינוי בהתנהגותו, כך שמעורבותו באירועים בעלי אופי שלילי פחתה וכי הוא תומך באסירים חולים ומסייע (תסקיר מיום 10.3.2011). המשיבה טענה, כי אין לייחס משקל רב לשינוי זה, שכן מדובר בשינוי שהינו אך מן העת האחרונה ואשר איננו תואם את המידע המודיעיני שהוגש. כן הוזכרה עבירת משמעת של המבקש בין כותלי בית הסוהר, בגינה הורשע, אך צוין כי מפקד בית הסוהר חנן אותו. עוד נטען כי לא ניתן לתת משקל גדול לתוכנית רש"א שהוכנה לעניין שיקומו של המבקש, שכן לא ייתכן כי תוכנית זו נעשתה לאחר בדיקה מעמיקה (כפי הרשום בה), כאשר אחת מהצעות העבודה הרשומות בה היא מקום ביצוע העבירות בגינן מרצה המבקש את מאסרו, ובפיקוחו של אחיו שהורשע עימו. כן צוין כי ישנו כתב אישום נוסף העומד תלוי כנגדו .

מנגד טען בא כוחו של המבקש טענות רבות לזכותו. בין היתר, ציין את עיוורונו מלידה ואת יתר נסיבותיו המשפחתיות, שהובילו לטענתו לביצועם של מעשי העבירה. עיוורונו זה, כך נטען, מוסיף קשיים לשהייתו בבית הסוהר ואף למציאתה של תוכנית שיקום מתאימה עבורו. כן ציין כי ישנה המלצה של שירות בתי הסוהר לשחררו, וכן תוכנית רש"א לעניין שחרורו, שיקומו ושילובו במקום עבודה. לטענתו יש בתוכנית כדי לאיין את מסוכנותו. הוא הדגיש את התנהגותו החיובית של המבקש בבית הסוהר וכן את עובדת יציאתו לחופשות. לטענתו, לא ברור מהיכן הגיעו המידעים המודיעיניים. עוד טען, כי המבקש עבר כברת דרך ארוכה, יש לו בת זוג כעת והוא מעוניין להתחתן עימה, הוא שילם את הקנסות שהוטלו עליו, והשתתף בקורסים בבית הסוהר. כן טען, כי אין לייחס משקל לכתב האישום העומד כנגדו, שכן המעשים המיוחסים לו בכתב האישום נעשו בטרם נכנס למאסר, וממילא עומדת לו חזקת החפות.

לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, קבעה הוועדה כי מדובר במקרה קשה ומורכב, וכי יש לדחות את הדיון בעניינו של המבקש בשישה חודשים, במהלכם תיבחן התנהגותו בבית הסוהר והתנהלותו הכללית, כולל חופשות שניתנו לו. כנגד החלטה זו עתר המבקש לבית המשפט לעניינים מנהליים, וזה דחה את עתירתו. נקבע כי מן המעשים בגינם מרצה המבקש את עונשו, ומהתנהגותו "מתחת לפני השטח" גם אם זו איננה מהעת האחרונה, נלמדת מסוכנותו, ואין בתוכנית רש"א שהוגשה כדי לאיינה. משכך נקבע, צדקה הוועדה ואף נטתה חסד כלפי המבקש בהחלטתה.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי, בגדרה מלין על המבקש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. לטענתו, בקשה זו מעלה שאלות בעלות חשיבות כללית המצדיקות מתן רשות ערעור. עניינן של שאלות אלו בהיקף זכות הטיעון של אסירים בפני גורמי מודיעין בשירות בתי הסוהר המלקטים חומרים מודיעיניים בעניינם, היקף החיסיון שניתן למידעים אלו, וחובת ההנמקה של הוועדה. פרט לשאלות אלו טוען המבקש כי יהא זה מן הצדק להיענות לבקשה ולקבל את ערעורו, ולעניין זה הוא חוזר ומדגיש, בין היתר, את נכותו הקשה, נסיבותיו האישיות, חשיבותו של אינטרס השיקום, והבעייתיות שבהסתמכות על מידעים מודיעיניים וכתב האישום הנוסף שהוגש כנגדו במסגרת ההחלטה בעניינו.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטות הקודמות שניתנו בעניין זה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להידרש לתגובת המשיבה.

הלכה היא כי רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר "אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא אם מתגלית בעיה משפטית בעלת חשיבות או אם עולה נושא אחר שחשיבותו היא כללית" (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.8.1986), ראו גם: רע"ב 425/09 פריניאן נ' פרקליטות המדינה (לא פורסם, 11.3.2009); רע"ב 3684/06 נאסר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.8.2006)). חרף טענותיו של המבקש המקרה דנן אינו מעורר שאלה החורגת מעניינו הפרטני ומשכך, הוא איננו נופל בגדר אותם מקרים מיוחדים המצדיקים מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

כאמור, המבקש מעלה שאלות שונות ביחס לזכות הטיעון של אסיר כנגד מידעים מודיעיניים בעניינו. שאלה זו מתקשרת ונגזרת, כמובן, מן השאלה השנייה אותה הוא מעלה בעניין היקף החיסיון הראוי למידעים אלו. אלא, ששאלות אלו מוסדרות כולן בחוק שחרור על תנאי-ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ; ראו: סעיפים 17 ו-26 לחוק). בהתאם לסעיפים אלו רשאי היה המבקש לעתור כנגד ההחלטה לחסות את המידע, וככל שעתירה זו הייתה מתקבלת להוסיף ולטעון כנגד מידע זה. זאת לא עשה, ובקשת רשות ערעור זו איננה האכסניה המתאימה לטענות בנושא. מעל לנדרש, ובקצרת האומר, אעיר כי דין הבקשה להידחות אף לגופה. בפני הוועדה עמדו כלל הנתונים הדרושים להכרעה בעניין (ראו: סעיף 9 לחוק). בנסיבות המקרה, הייתה החלטה סבירה ונכונה, וצדק בית המשפט המחוזי כשקבע כי אין מקום להתערב בה.

סוף דבר, הבקשה נדחית.