פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"ב
5472/15
לפני:
כבוד השופט י' עמית
המבקש:
לב אברהם
נ ג ד
המשיב:
היועץ המשפטי לממשלה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז בתיק עתא 018982-05-15 שניתן ביום 6.8.2015 על ידי כבוד
השופטים א' טל, ה' עובדיה וב' טולקובסקי
בשם המבקש:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד נועם מולה
החלטה
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים מרכז-לוד (כב' השופטים א' טל, ה' עובדיה, ו ב' טולקובסקי ) שניתן ביום 6.8.2015 בעת"א 18982-05-15, במסגרתו נדחתה עתירתו של המבקש כנגד החלטת ועדת השחרורים שדחתה את בקשתו לשחרור מוקדם ממאסרו.
1.
המבקש מרצה 20 שנות מאסר בגין עבירות מין שביצע בקטינה כבת 9, לרבות אינוס בנסיבות מחמירות, לאחר שחטף אותה לשם ביצוען וכלא אותה כליאת שווא, וכן הורשע בהדחה בחקירה ונהיגה ללא רישיון וללא ביטוח.
בהחלטתה מיום 28.4.2015 דחתה ועדת השחרורים (להלן: הוועדה ) את בקשת המבקש לשחרור מוקדם על תנאי, לאור קביעתה של הוועדה לשיקום עבריינות מין (ועדת שע"מ) כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, ולאור סירובו להשתלב במסגרת טיפולית. בעקבות החלטה זו עתר המבקש לבית משפט קמא , וטען כי נפלו בה פגמים מהותיים. בין היתר, נטען כי הערכת המסוכנות של
הוועדה לשיקום עבריינות מין התבססה אך ורק על התרשמותה הסובייקטיבית של מחלקת בריאות הנפש (להלן: המב"ן ), מבלי להידרש לנתונים אמפיריים ביחס לשיעור הרצידיביזם הנמוך עד מאוד בקרב עברייני מין. כן קבל המבקש על ממצאי מב"ן לפיהם הוא לא לוקח אחריות על מעשיו ומסרב להשתלב במסגרת טיפולית, מאחר שהוא מכחיש כי ביצע את העבירות המיוחסות לו. לדבריו, עצם סירובו להודות במעשים המיוחסים לו לא יכול להשתמש לרועץ נגדו בבקשה לשחרור מוקדם. בדיון שנערך, הביע המבקש נכונות להשתלב בהליך טיפולי מחוץ לכותלי בית המשפט ככל שערעורו יתקבל.
בית משפט קמא דחה את עתירתו של המבקש. בפסק דינו צוין כי קיימים הליכים טיפוליים לאסירים המכחישים את ביצוע העבירות המיוחסות להם, אך המבקש לא עשה דבר על מנת לנסות להתקבל להליך טיפולי מעין זה. בית המשפט המשיך וקבע כי לא נפל פגם בהערכת המסוכנות של המב"ן או בהחלטת הוועדה, וכי ההחלטה אינה מצדיקה התערבות בית המשפט.
2.
על כך נסבה בקשת רשות הערעור שבפניי.
בבקשתו, המבקש חוזר למעשה על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא, תוך שהוא מדגיש כי היה על בית המשפט ליתן משקל לנכונותו להשתלב בהליך טיפולי מחוץ לכותלי בית המאסר. לטענתו, השירותים הטיפוליים המוצעים לאסירים אינם מותאמים לקשיים הנפשיים שנגרמו לו בעקבות שהותו בבית הכלא. לבסוף, חוזר וטוען המבקש כי בהתחשב במסגרת הטיפולית בה ישתלב ככל שישתחרר, ובהתחשב בנתונים הסטטיסטים ביחס להישנות עבריינות של עברייני מין בגילו, שריצו עונשי מאסר משמעותיים, הוא אינו מהווה סכנה לשלום הציבור ואין מניעה לקיצור עונש מאסרו.
3.
דין הבקשה להידחות. ככלל, רשות ערעור על פסק דין הדן בעתירה כנגד החלטה של ועדת השחרורים אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא במקרים בהם הבקשה מעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים (ראו לדוגמא: רע"ב 3991/14 סוויסה נ' ועדת שחרורים (31.12.2014); רע"ב 1315/14 אלסאנע נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.6.2014); רע"ב 7806/13 אמיר נ' ועדת השחרורים (8.1.2014)). הבקשה שבפנינו לא חורגת מעניינו הפרטני של המבקש.
4.
אף לגופו של עניין, לא נפל פגם בפסק דינו של בית משפט קמא המצדיק את התערבותנו.
בית משפט זה התייחס למסוכנותו של המבקש בפסק דינו בע"פ 10968/03 לב נ' מדינת ישראל (4.8.2004), שבו הוחמר עונשו של המבקש. וכך נאמר על ידי השופטת (כתוארה אז) ד' ביניש :
"התמונה המצטיירת ביחס לאישיותו של המערער היא כי מדובר בעבריין מסוכן, פדופיל שאין זו הרשעתו הראשונה בעבירות מאותו הסוג. הרשעתו הקודמת של המערער התייחסה לביצוע מעשים מגונים בקטינה בת 5. למרבה הצער, אין בחומר שלפנינו כל יסוד לתקווה שהביע בית המשפט קמא כי למרות שהמערער לא הודה בעבירות ולא הביע חרטה בגינן הוא לא יחזור בעתיד לבצע עבירות נוספות מאותו סוג (...) פגיעתו הקשה והמכאיבה של המערער בילדה קטנה ורכה בשנים היא מעשה אשר יש להעניש עליו במלוא חומרת הדין " (שם, פס' 6).
לאור התרשמותם של הגורמים המקצועיים שבחנו את המבקש ואת בקשתו לשחרור מוקדם, יש להצר על כך שהמערער לא השכיל להפנים את חומרת מעשיו ואת הצורך בקבלת טיפול.
4.
אשר על כן לא מצאתי להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא. בקשתו של המבקש נדחית.
ניתנה היום, כ"ח בכסלו התשע"ו
(10.12.2015).
ש
ו פ ט