רע"ב 5697/09 נאיף אזברגה נ. מדינת ישראל

זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופט ג' נויטל) בעע"א 2204/09 מיום 28.6.09, אשר דחה את עתירת האסיר שהגיש המבקש כנגד החלטת נציב שירות בתי סוהר לפיה תופסקנה עבודות השירות שהוטלו עליו והמשך עונשו ירוצה במאסר בפועל בכלא.

לבקשת רשות הערעור נלווית גם בקשה לעיכוב ביצוע תחילת ריצוי העונש עד לבירורה של בקשת רשות הערעור.

1.

המבקש הורשע על-ידי בית משפט השלום ברמלה במסגרת ת"פ 3966/04,

והוטל עליו, בין היתר, עונש של 6 חודשי מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. בהתאם לחוות-דעתו של הממונה על עבודות השירות, שובץ המבקש לעבודה באולפנה לבנות בכפר חב"ד, וביום 22.9.08 החל בביצוע עבודות השירות. ביום 12.5.09, לאחר שהתעוררו בעיות שונות בביצוע עבודות השירות על-ידי המבקש, ולאחר שנערך למבקש שימוע, נמסר לו כי הוחלט על הפסקה מנהלית של עבודות השירות, וכי עליו להתייצב לנשיאת יתרת תקופת עונשו במאסר ביום 31.5.09.

המבקש הגיש עתירת אסיר על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, וזה דחה כאמור את העתירה.

2.

בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת נציב שירות בתי הסוהר על הפסקת עבודות השירות של המבקש היתה סבירה ומתבקשת. המבקש שובץ למקום עבודה במסגרת עבודות השירות, ובנובמבר 2008 זומן לבירור לאחר שהמעסיק דיווח על התנהגות קולנית והשתוללות מצדו, והיה צורך למנוע מהמבקש לפגוע בעובד אחר. הוא התנצל, והוחזר לעבודה. בחודש דצמבר 2008 הוא זומן לשיחה בגלל איחורים רבים והיעדרות מהעבודה ללא אישור. אז הוחלט להעבירו למקום עבודה אחר. בחודש ינואר 2009 הוא זומן לשיחת בירור לאור איחורים והיעדרויות מן העבודה. הוא שוב הוזהר והוחזר לעבודה. בחודש פברואר 2009 הוא זומן לשיחת בירור בעקבות יציאתו מהעבודה ללא אישור וללא החתמת כרטיס. בעקבות זאת, הוא הועבר למקום עבודה אחר. לאחר מכן, התקיימה עוד שיחת בירור, שכן המבקש סירב לבצע את העובדה שהוטלה עליו ובעקבות זאת הוא הועבר שוב למקום אחר. במרץ 2009 טען שאינו יכול לעבוד בעבודה שהוטלה עליו אותה עת, וזומן לשימוע. באותו חודש הוא זומן שוב לשיחה מן הטעם כי סירב לעבוד במקום אליו נשלח, וכתוצאה מכך הוא נשלח לעבוד במקום אחר. גם שם לא נקלט, והוא הועבר בעקבות זאת למקום נוסף, אך הודיע כי לא יגיע לעבודה כי יש לו סידורים באילת. ביום אחר הודיע כי הוא מאחר לעבודה, וביקש לעבור למקום קרוב לרמלה. לאור שרשרת הפרות זו, החליט הנציב על הפסקת עבודות השירות שהוטלו על המבקש, ועל שליחתו למאסר בפועל לריצוי היתרה שנותרה ממאסרו.

בית המשפט, אליו הוגשה עתירת המבקש כנגד החלטת הנציב, ציין כי לאור התנהגותו, אין עוד הצדקה להמשך ריצוי עבודות השירות על ידי המבקש, ואין להתערב בהחלטת הנציב להפסיק את עבודות השירות שהוטלו עליו, וכי על המבקש לרצות את יתרת העונש שנותרה לו במאסר בפועל. לבקשת המבקש, דחה בית המשפט את מועד כניסתו למאסר ליום 15.7.09, על מנת לאפשר לו לפנות בבקשת רשות ערעור לבית משפט זה בטרם יחל בריצוי המאסר.

3.

בבקשה שלפני, מבקש העותר כי תינתן לו הזדמנות נוספת להשלים את ריצוי עונשו בעבודות שירות. הוא מצר על התנהגותו במהלך ריצוי עבודות השירות, ומתנצל על היעדרויותיו, וסבור כי אלו לא הקימו הצדקה מספקת להפסקה מינהלית של עבודות השירות. לדבריו, ישנה הפלייה באכיפת מדיניות ביצוע עבודות השירות, וככלל, לטענתו, לא ננקטת מצד הממונה על עבודות השירות והמפקחים מטעמו מדיניות אחידה ביחס לעובדי השירות. כן טוען המבקש, כי חלק מהיעדרויותיו נעשו בהסכמת המפקחים, וכי לא אחת ביצע את העבודות שהוטלו עליו על הצד הטוב ביותר. המבקש

מכחיש כי נפתחה נגדו חקירה במהלך ביצוען של עבודות השירות, כפי שצויין בהחלטת הממונה. עוד טוען המבקש, כי עומדת לו הגנה מן הצדק כנגד ריצוי עונש מאסר בפועל בשלב זה, וזאת נוכח התנהגות הרשות שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות כלפיו. לדבריו, גם אם עבודות שירות הן בבחינת פריבילגיה עונשית, הרי ששלילת פריבילגיה זו מאדם צריכה להיעשות מטעמים מוצדקים, המבוססים על ראיות מינהליות מתאימות. המבקש מוסיף ומתאר נסיבות אישיות קשות המצדיקות לטעמו התחשבות במצבו – הוא אח בכור מבין 10 אחים, אביו ואחד מאחיו נפטרו בשנת 2007, הוצא נגדו צו פינוי מדירתו בשל חובות, וחשבון חברה בבעלות משפחתו הוגבל. לדבריו, עד כה ריצה למעלה מ-4 חודשים מתוך תקופת המאסר שנגזרה עליו, ונותרו לו 66 ימים בלבד לריצוי המאסר. בנסיבות אלה, שליחתו למאסר בשלב זה תהווה מכה קשה עבורו, שאין לה הצדקה.

4.

דין הבקשה להידחות, הלכה היא כי רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בעתירת אסיר לא תינתן כדבר שבשגרה, אלא אך במקרים החריגים שבהם עולה סוגיה בעלת אופי כללי או עקרוני (רע"ב 7/86 וייל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.6.1986)). בקשה זו אינה עומדת באמת-המידה האמורה. החלטת נציב שירות בתי הסוהר להורות על הפסקה מינהלית של עבודות השירות שהוטלו על המבקש נעשתה מכוח הסמכות המסורה לו בסעיף 51ט לחוק העונשין, התשל"ז-1977, אשר לפיו רשאי נציב שירות בתי הסוהר להחליט כי עבודתו של עובד שירות תופסק, וכי הוא ישא את יתרת עונשו בבית הסוהר, וזאת, בין היתר, מקום בו ראה הנציב כי העובד נעדר מהעבודה ללא אישור הממונה או המפקח (סעיף 51ט(א)(1) לחוק), או כי העובד התרשל בביצוע עבודתו, או שמבחינה אחרת התנהגותו בעבודה אינה מניחה את הדעת (סעיף 51ט(א)(2) לחוק). בענייננו, הפעיל נציב בתי הסוהר את שיקול-דעתו ופעל במסגרת סמכותו, ובית המשפט המחוזי מצדו, בחן את סבירות שיקול-דעת זה, על רקע נסיבותיו ונתוניו הקונקרטיים של המקרה. טענות המבקש מתוחמות אף הן לדלת-אמות המקרה הקונקרטי, ומופנות כלפי אופן יישומה של סמכות הנציב במקרה זה, בלא שעולה שאלה עקרונית כללית כלשהי. מכאן, כי אין בבקשה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

5.

מעבר לנדרש ייאמר, כי גם בחינת הבקשה לגופם של דברים אינה מגלה כל עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. מושכלות ראשונים הם כי עבודות שירות הן בגדר חלופה לעונש מאסר בפועל, ונתונות בידי נאשם כפריבילגיה שיקומית שנועדה למנוע את כליאתו בין סורג ובריח. כדי לזכות בפריבילגיה זו, על נאשם לקבל על עצמו את עול האחריות הנלווית לעבודות השירות, שאם לא כן לא נותר מנוס אלא לבטל חלופה עונשית זו, ולהמירה בעונש מאסר בפועל לגבי יתרת העונש שנותר (ראו למשל: רע"ב 8648/04 הרץ נ' נציב שירות בתי הסוהר , פסקה 5 (לא פורסמה, 23.9.2004); רע"ב 1473/05 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 6 (לא פורסמה, 20.3.2005); רע"ב 1871/05 נתאנה נ' הממונה הארצי על עבודות שירות , פסקה 5 (לא פורסמה, 20.3.2005)). אכן:

"האמצעי העונשי של מאסר בעבודות שירות נועד לספק חלופה עונשית אשר תכליתה לאזן באופן ראוי בין הצורך להטיל על נאשם עונש מאסר בגין עבירה שעבר, לבין האינטרס למנוע בנסיבות המתאימות, תוצאות קשות של מאסר בפועל מקום שניתן להשיג את מטרת הענישה ואת אינטרס הציבור שהיא אמורה לשרת בדרך מתונה שפגיעתה בנאשם תהיה פחותה. ... הטלת מאסר בעבודות שירות נתפסת בדין כפריבילגיה המוענקת לנאשם. ... פריבילגיה זו אינה מוקנית לנאשם באורח מוחלט ובלתי מותנה. היפוכו של דבר. היא הדירה וניתנת לביטול בכל שלב, מקום שהנאשם אינו עומד בציפיות המתחייבות ממנו לצורך מימושה. נאשם המבקש לרצות את מאסרו בעבודות שירות חייב לקבל על עצמו עול האחריות הנילווה למסלול עונשי מיוחד זה, ולבצע את המוטל עליו על פי הוראות הממונים, בלא סטייה והפרה של הכללים" (רע"ב 426/06 חווא נ' שירות בתי הסוהר , פסקאות 8-10 (לא פורסמה, 12.3.2006), ההדגשה אינה במקור).

בהיות עונש מאסר בעבודות שירות בעל אופי שיקומי, נאשם שכשל בבצועו מעיד בכך על חוסר התאמתו למסלול עונשי זה, ומקים בכך עילה להמרת יתרת העונש שנגזר במאסר ממשי, כדי להבטיח את האפקטיביות של הענישה, ולהגשים את תכליות ההליך הפלילי (ראו למשל: 4833/07 חליחל נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסמה, 18.6.2007)).

בענייננו, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי התנהלותו של המבקש בקיום החובות שהוטלו עליו היתה רצופת הפרות בדרך של היעדרויות, איחורים ועוד. יתר על כן, למבקש ניתנו אין ספור הזדמנויות להיטיב את דרכו: נערכו לו מספר בירורים ולבסוף גם שימוע, והוחלפו עבורו מספר מקומות עבודה. אלא שהתנהלותו של המבקש היתה פגומה ולקויה ביסודה לכל אורך הקו, והצביעה על חוסר מודעות מוחלט למשמעות הענישה השיקומית, ולהשלכות הנובעות מהפרת אחריותו להשתלב בה כראוי. משהמבקש לא עמד במסגרת האחריות שנדרשה ממנו, וגילה בכך אי-התאמה לריצוי עונש שיקומי, עומדת החלטת הנציב להפסיק את עבודות השירות במתחם הסבירות, וכך אכן פסק בית המשפט המחוזי, שבהחלטתו אין עילה להתערב.

הבקשה נדחית, אפוא, בהעדר עילה למתן רשות ערעור.

המבקש יתייצב לריצוי עונשו ביום 15.7.09 בשעה 09:00 במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אבי-יפו.