רע"ב 6041/08 ניהאד ג'נדייה נ. היועץ המשפטי לממשלה

1.

המבקש הורשע ביום 26.2.1991 בעבירה של רצח על רקע לאומני ונגזר עליו עונש מאסר של 30 שנים. בעקבות ערעור לבית משפט זה הופחת עונשו של המבקש ל-25 שנים. ביום 30.11.2006 דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של המבקש לשחרור מוקדם לפי חוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001 (להלן: החוק ). המבקש עתר כנגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע אשר ביום 27.6.2007 דחה את העתירה בציינו כי הועדה שקלה שיקולים נכונים והגיעה למסקנות נכונות וסבירות שאינן מקימות עילה להתערבות. ביום 13.12.2007 הגיש המבקש בקשה נוספת לועדת השחרורים שנדחתה גם היא. המבקש שב ועתר כנגד ההחלטה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע (כבוד הנשיא י' פלפל, השופטת ר' יפה-כץ, והשופטת ש' דברת) אולם גם עתירה זו נדחתה ביום 18.6.2008. בית המשפט קמא ציין שבדין דחתה ועדת השחרורים את בקשתו של המבקש משום שלא העלה בפניה טענות חדשות שיש בהן כדי להצביע על שינוי שחל במערך העובדתי המצדיק לקיים דיון נוסף בעניינו כמצוות סעיף 19 לחוק. על החלטה זו מבוקשת רשות הערעור.

2.

המבקש טוען כי עניינו מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית החורגת מעניינו הפרטי והיא האם ועדת השחרורים יכולה לדחות בקשה לדיון חוזר מבלי שעמדו לפניה חוות דעת מעודכנות מטעם הגורמים הרלבנטיים. לטענת המבקש, הועדה טעתה כאשר דחתה את בקשתו מבלי שהונחה לפניה התשתית העובדתית הנדרשת והיה עליה להורות לגורמים הרלבנטיים להגיש חוות דעת מעודכנות בטרם החליטה בעניינו. עוד הוא טוען כי נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט קמא אשר מחייב את התערבותו של בית משפט זה. פגם זה בא לידי ביטוי בכך שבית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי להתנהגותו החיובית של המבקש ולטענותיו, ותחת זאת העניק משקל יתר לחוות הדעת מטעם גורמי הביטחון.

3.

המשיב טוען כי דין הבקשה להידחות על הסף מהטעם שהיא אינה מעלה שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. כמו כן, המשיב טוען כי המבקש חוזר על טענותיו לפני הועדה ולפני בית המשפט קמא. בכך לא עמד המבקש בנטל להצביע על שינוי נסיבות או להציג עובדות חדשות בבקשה לדיון חוזר בועדת השחרורים, כפי שמורה הוראת סעיף 19 לחוק. על-כן, טוען המשיב כי בדין החליטה הועדה שלא לקיים דיון חוזר בבקשתו של המבקש. בנסיבות אלה, כך טוען המשיב, ממילא אין חשיבות לכך שלא עמדו לפני הועדה חוות דעת עדכניות מטעם גורמי הביטחון.

המשיב תומך בהחלטתו של בית המשפט קמא שלא להתערב בהחלטתה של ועדת השחרורים אף מהטעם שאין בית המשפט נוהג להחליף את שיקול דעתה של הועדה בשיקול דעתו. לגופו של עניין, המשיב טוען כי אין מקום לשנות מהחלטתה של ועדת השחרורים מפני שהמבקש ממשיך בפעילותו הלאומנית מבין כתלי הכלא ונשקפת ממנו סכנה לשלום הציבור אם ישוחרר. כמו כן, טוען המשיב כי ניסיונו של המבקש לברוח ממאסרו בשנת 1996 צריכה להיזקף לחובתו.

דין הבקשה להידחות.

4.

בקשתו של המבקש אינה מעוררת סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית. הוראת סעיף 19 לחוק אכן מטילה את הנטל על המבקש להצביע על שינוי בנסיבות או להציג עובדות חדשות המצדיקים דיון חוזר בועדת השחרורים. אין זה מתפקידה של ועדת השחרורים לתור אחר חוות דעת שיסייעו למבקש וממילא, כפי שטוען המשיב, אין חשיבות לעדכניות החומר שהועדה כלל לא דנה בו. גם בטענותיו של המבקש בדבר פגמים שנפלו בפסק-דינו של בית המשפט קמא אין ממש. טענותיו לעניין זה חוזרות ומשיגות על שיקול דעתה של ועדת השחרורים ואינן מצביעות אפילו לכאורה על פגם שנפל בפסק-דינו של בית המשפט קמא שלא נדרש לעניין זה בדחייתו את העתירה.

יתרה מזאת ולגופו של עניין, בדין קבע בית המשפט המחוזי כי ועדת השחרורים שקלה את השיקולים הנכונים וכי לא נמצא פגם במסקנותיה המקים עילה להתערבות. אשר על כן, הבקשה נדחית.