רע"ב 6087/09 מיכאל רחמים נ. ועדת השחרורים / בית הסוהר שיטה

1.

המבקש מרצה עונש מאסר. ועדת השחרורים החליטה שלא לשחררו על תנאי. עתירה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בנצרת – נדחתה. מכאן בקשת רשות הערעור.

2.

במסגרת הסדר טיעון הודה המבקש בעובדות של כתב אישום מתוקן. כתב האישום כלל ארבעה אישומים. העבירות שיוחסו למבקש בכל אחד מן האישומים היו אחזקת סם שלא לשימוש עצמי וסחר בסם מסוכן. בית משפט השלום בנצרת גזר על המבקש 18 חודשי מאסר לריצוי בפועל וכן מאסר מותנה. בגזר הדין נקבע, כי עונש המאסר ירוצה בחופף למאסר אותו ריצה המבקש בעת מתן גזר הדין. עונש המאסר אותו ריצה המבקש אותה עת היה עונש מאסר של שבעה חודשים, אף זאת בגין עבירות סמים. לחובת המבקש הרשעה קודמת בגין עבירה של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות. בשל עבירה זו ריצה המבקש עונש מאסר. חודשים ספורים לאחר השחרור בוצעו העבירות בגינן נגזר העונש של 18 חודשי מאסר.

3.

ועדת השחרורים בחנה את עניינו של המבקש והגיעה למסקנה, כי שחרורו המוקדם עלול לסכן את הציבור. הוועדה ציינה, בין היתר, כי מונח בפניה מידע המצביע על כך שהמבקש ממשיך להיות מעורב בעסקי סמים בעודו שוהה בבית האסורים. בית המשפט המחוזי לא ראה מקום להתערבות בהחלטתה של ועדת השחרורים.

4.

דינה של הבקשה להידחות. המבקש לא השכיל להראות, כי ועדת השחרורים שגתה בשיקוליה. בצדק ניתן משקל למצבור העבירות שהמבקש ביצע תוך זמן קצר ולמידע החסוי שהובא בפני הוועדה. זאת ועוד, עניינו של המבקש נבחן הן על ידי ועדת השחרורים והן על ידי בית המשפט המחוזי. בנסיבות אלו על הפונה בבקשת רשות ערעור להראות שהבקשה מעלה סוגיה החורגת מעניינו של המבקש (למשל, רע"ב 2547/09 אבו מעיוף נ' ועדת השחרורים (לא פורסם, 23.4.09)). הבקשה דנא אינה באה בגדר המבחן האמור וגם לגופה לא נמצא בה ממש.

5.

הבקשה נדחית.